הסלים הכי גדולים בתולדות הכדורסל האירופי

לאורך השנים יצא לדורון ג'מצ'י של של מפסידן סדרתי, אך אם מפשפשים אחורה בקריירה שלו, מגלים כמה סלים משוגעים, נדירים ומיוחדים, שחלקם גם היו סלי ניצחון. אחד מהם בעונת 1985-1986, אז סיפק שלשה מטורפת משלושת רבעי מגרש במשחק בין מכבי תל אביב למכבי רמת גן, קבוצת נעוריו, אך גם היא נדחקה והודחקה בזיכרון הקולקטיבי אחרי סל הניצחון הענק ההוא מול ציבונה.

במהלך המשחק עצמו מי שגנב את ההצגה היה טום צ'יימברס – הוא ולא אחר – שבאחד ממשחקיו הטובים בישראל הוליך את הצהובים לקאמבק מפיגור דו ספרתי במחצית השנייה. במצב של שוויון 75:75, יצאו הקרואטים להתקפה אחרונה והחטיאו. נדב הנפלד הדף את הכיוון אל עבר ג'מצ'י, שבזריקת ייאוש השליך את הכדור מקו העונשין. בעוד שהכדור נמצא באוויר, השדר אורי לוי כבר הפטיר 'הולכים להארכה', אך למרבה ההפתעה הכדור צלל פנימה. ועל אף שחשיבות המשחק הייתה משנית, זה ייזכר לעולם כאחד מסלי הניצחון הגדולים בתולדות מכבי תל אביב.

גוסטאס, הגיבור הטראגי של נס ז'לגיריס, משחזר בכאב

הביצוע הנדיר של ג'מצ'י מול ציבונה קיבל גרסא משודרגת ומדהימה יותר בחלוף 18 שנה, באולם אבדי איפקצ'י באיסטנבול. אל המשחק הזה הגיעה אנדולו אפס אחרי עוד פתיחה חלשה לשלב הטופ 16, עם שני הפסדים רצופים. הגיבור הרגעי שלה באותו ערב היה לא אחר מאשר זוראן פלאניניץ', אותו שחקן מושמץ שהגיע לאיסטנבול בקיץ האחרון ומנפק מספרים עלובים שממש, ממש לא קרובים להצדיק את השכר שלו – קרוב ל-2.5 מיליון דולר לעונה. לפחות לרגע אחד הגארד הקרואטי סיפק אשליה שההחתמה הייתה כדאית.

בתוך הדקה האחרונה למשחק עלתה מילאנו ליתרון נקודה. קית' לנגפורד היה צריך לסגור עניין מהקו, אך החטיא דייק רק פעם אחת מהקו. את השנייה החטיא ספק בכוונה תחילה ספק בשוגג, אך הוא בטח לא ניחש שפלאניניץ' המושמץ ישתלט על הריבאונד, יבצע כדור אחד הצידה וישחרר מהיד את הדבר הבא. מאז פלאניני'ץ שיפר משמעות את המספרים שלו, אך הטורקים נמצאים כהרגלם בדרך להדחה מוקדמת.

בודיבלניק עשתה העונה היסטוריה כשהפכה לקבוצה האוקראינית הראשונה ביורוליג, אך את דריסת הרגל האירופית הראשונה שלה – הגושפנקה האמיתית להיותה קבוצה גדולה – היא קיבלה בשלהי שנות ה-80, בעיקר בזכות איש אחד ומיוחד: אלכסנדר וולקוב. בברית המועצות נזכרים עד היום בערגה בעונה הרומנטית ההיא של וולקוב, ששב ב-1988 לקבוצה בה החל את דרכו המקצוענית אחרי שנתיים בצסק"א הגדולה ונשא אותה על כתפיו בדרך להישג הגדול ביותר בתולדות הכדורסל האוקראיני – זכייה בליגה הסובייטית, שהייתה אז אחת החזקות באירופה.

לא פחות מהרקע, גם ההתפתחויות במשחק עצמו תרמו להדים שיצר אותו ערב: 15 שניות, קלעה ז'לגיריס סל והשוותה ל-87:87. וולקוב כדרר וכדרר ב-14 השניות הבאות, ולפתע שחרר שלשה מהירה מ-9 מטר שצללה פנימה. דקות ספורות לאחר מכן הסל נפסל בטענה שנקלע לאחר הזמן החוקי, ובהארכה שייטה ז'לגיריס לניצחון. למזלם של וולקוב ובודיבלניק, נעשה צדק. הערעור שהגישו האוקראינים התקבל לאחר יומיים, התואר הגיע לקייב ובכך נמנע עוול היסטורי.

היריבות עתיקת היומין בין שתי הענקיות בספרד זולגת גם לכדורסל בעיקר בשלבי ההכרעה של העונה, כמו בסדרה זו. אוהדי הכדורסל המנומנמים של ברצלונה הכריזו על גיוס כללי לקראת פתיחת סדרת הגמר מול הבלאנקוס, פוצצו את היציעים בפלאו בלאוגרנה וידעו שריאל של העונה ההיא אינה ריאל של השנים קודם לכן. ריאל, עם פבלו לאסו הטירון בזמנו מאחורי הקווים, אכן הוכיחה במשחק שההגמוניה הקטלאנית שאפיינה את השנים האחרונות עומדת להתפוגג. היא שמרה על יתרון גדול לאורך כל המשחק שצמח בשיא ל-17 נקודות.

אוהדי ברצלונה התכוננו לשלוף את המטפחות המפורסמות ולנפנף בהם כאות מחאה, אך פיט מייקל התעורר והחזיר את ברצלונה לחיים. קצת יותר מ-30 שניות לסיום, יצאה ריאל להתקפה ביתרון 78:80. סרחיו יול החטיא שלשה לא אחראית, הוארטס טס עם הכדור ומהחצי זרק מהחצי שלשה עם הקרש, שהותירה את ריאל המומה והכניסה את האוהדים (והשדרים) לטירוף. ברצלונה עלתה ל-0:1 בסדרה, אך בעיקר השיגה יתרון מנטאלי עצום. לימים הודה מאמן בארסה, צ'אבי פסקוואל, כי הסל ההוא היה נקודת המפנה שהכריעה את הסדרה כולה. ברצלונה ניצחה 2:3 בסדרה וחגגה אליפות מספר 17. ליום אחד, שכחה ברצלונה מחואן קרלוס נבארו ומשחה את הוארטס למלך.

הסל באדיבות ספורט2 - www.sport2.co.il

אילו רק היה מתרחש אותו משחק בליגה בעלת חשיבות, יוקרה ורמה גבוהה יותר מאשר הליגה האדריאטית, קרוב לוודאי שהוא היה מככב במקום הראשון. אם לשפוט אך ורק על פי רמת הקושי של הסל, קצ'מן לוקח את התחרות הזו בהליכה. אולם קשה לנתק את המאורע מהאכסניה האפרורית והמהוהה שבצילה הוא התרחש, ועל כן נציב אותו רק במקום טוב באמצע.

כל זה לא אומר שזה לא יהיה כנראה הסל עליו תקליקו שוב ושוב – יותר מכל סל אחר שתראו ברשימה הזו - כדי להיווכח שאכן כך היו פני הדברים. 10 שניות לסיום, ביתרון 71:72 לפרטיזן, החטיא לורנס רוברטס שתי זריקות עונשין לקבוצה הסרבית. ציבונה יצאה להתקפה של אליפות, ובויאן בוגדנוביץ', אותו ממזר שקולע בצרורות כיום גם בפנרבחצ'ה אולקר, תפר שלשה ענקית מהפינה והוציא את הקרואטים לחגוג. שחקני ציבונה החבוקים נסוגו לאחור וב-0.6 שניות שנותרו על השעון אפשרו לדושאן קצ'מן הוותיק לשחרר זריקת התאבדות משלושת רבעי המגרש. אתם כבר יודעים איך זה נגמר.

לסל הניצחון הדרמטי של הגארד הפנמי של בולוניה הייתה משמעות עצומה. השלשה הזו הייתה שווה אליפות שנייה לקלימאמיו (או פורטיטודו; או טימסיסטם; או סקיפר; בחרו בעצמכם) והושגה באופן המותח ביותר שניתן להעלות על הדעת.

אך כיום, במרוצת השנים, ניתן לומר כי היא אף טמנה בחובה השפעות עמוקות ביותר על הכדורסל האיטלקי: היא הייתה גם שירת הברבור של בולוניה, שיחד עם יריבתה העירונית, וירטוס, התפרקה מנכסיה מאותה נקודה וכמעט שנעלמה מהמפה; היא הייתה נשיקת הפרידה מג'אנלוקה באזילה הנפלא, אחד מסמלי הכדורסל האיטלקי המשגשג בשנות ה-90, שעזב לברצלונה ושב לחיקו רק כשהליגה כבר הייתה מצויה בשפל חסר תקדים; היא הייתה משחקו האחרון בקריירה של דמות שנחזור אליה בהמשך הכתבה - אלכסנדר ג'ורג'ביץ' – שעזב את המגרש בדמעות לאחר שהפסיד את האליפות בשנייה האחרונה. זו שלשה שחרצה גורלות של שני ענקים ושל קבוצה גדולה אחרת.

לסדרת הגמר של הליגה הספרדית ב-2004/5 הגיעה ריאל מדריד כאנדרדוג מובהק. טאו הייתה באותה עונה הקבוצה הטובה בספרד בהפרש גדול – היא העפילה לגמר היורוליג (הדהימה בחצי הגמר את צסק"א והפסידה למכבי תל אביב בגמר) והסגל שלה כלל שורה של כוכבים דוגמת ארווידאס מציאוסקאס, לואיס סקולה, חוסה קלדרון ועוד. למרות זאת, הבלאנקוס הצליחו לגרור את בסדרה בשיניים למשחק חמישי ומכריע על כל הקופה בויטוריה.

החבורה של דושקו איבנוביץ' הייתה דומיננטית לכל אורך המשחק, ופחות מדקה לסיום הובילה בשמונה והייתה בדרך הבטוחה לאליפות. אלא שאז החל אחד הקאמבקים העצומים ביותר בכדורסל האירופי: ג'לאבל צלף, סקולה החטיא מקרוב, ורצף איבודים מביכים של טאו אפשרו לריאל להגיע לעמדת ניצחון. אלברטו הררוס, הקשיש בן ה-36 שהוקפא על הספסל במשך כל הסדרה, נכנס במיוחד עבור המהלך האחרון וקבר שלשת ניצחון ענקית שמונה שניות לסיום. כעת יכל הררוס – מגדולי קלעי ספרד בכל הזמנים – לפרוש בשקט.

אם מקומות 4 ו-5 ברשימה שלנו סימנו אלמנט של סוף, הרי שפרטיזן מודל 1991-1992 סימנה התחלות חדשות: ז'ליקו אוברדוביץ' – המאמן המעוטר באירופה כיום – עשה אז בגיל 31 את עונתו הראשונה מאחורי הקווים; סשה דנילוביץ' וסשה ג'ורג'ביץ', שניים מטובי הגארדים באירופה לאורך שנות ה-90, רשמו עונת פריצה. הסרבים נכנסו לעונה כשהם מסומנים כאנדרדוג, כיאה לסיפור הסינדרלה המושלם. למעשה, את משחקי הבית הם אירחו בכלל בספרד בעקבות המלחמה שניטשה ביוגוסלביה באותה תקופה.

בדרך-לא-דרך חצבה פרטיזן את דרכה לגמר. הקטלאנים, עם לולו סיינז כמנצח על המקהלה ועם שחקנים מנוסים כמו ג'ורדי ויאקמפה, שקשקו כבר מהפתיחה וירדו למחצית בפיגור 10. עד הסיום הם ביצעו קאמבק. ויאקמפה העלה אותם ליתרון 68:70 שבע שניות לסיום. ג'ורג'ביץ', ווינר אולטימטיבי כפי שיתברר בהמשך הקריירה, לקח את האחריות ועם יד על הפנים זרק שלשה מנצחת. פרטיזן זוכה בגביע אירופה ראשון ואחרון בתולדותיה, הסל של ג'ורג'ביץ' נכנס לפנתיאון.

20 שנה בדיוק אחרי השלשה העצומה של ג'ורג'ביץ', התברר שהקסם של אבדי איפקצ'י. האולם הישן באיסטנבול, שאירח את גמר 1992, חזה כעת בדרמה גדולה אפילו יותר, שהסתיימה בעוד סנסציה. הפרטים הבסיסיים ידועים, פחות או יותר: אולימפיאקוס, שנסמכה על ואסיליס ספאנוליס הכל-יכול, הצליחה לבצע קאמבק מפיגור 19 ברבע השלישי, דווקא ללא המנהיג הבלתי מעורער שלה.

קוסטאס סלוקאס, אוונגלוס מנצאריס וקוסטאס פפאניקולאו, ילדודס שבשנים עברו כמעט לא ראו פרקט, הפיחו רוח חדשה ביוונים והחזירו אותם לעניינים. 9.7 שניות לסיום, נשלח רמונאס שישקאוסקאס הותיק וקר הרוח לקו, אך החטיא פעמיים למרבה התדהמה. ספאנוליס חדר, מצא את פרינטזיס, שעם גויאבה א-לה ליאור אליהו סידר לאולימפיאקוס תואר מדהים וניצחון מרגש, ניצחון שהשפעותיו על הכדורסל האירופי ניכרות עד עצם היום הזה.

יש צורך להרחיב? קחו לכם דקה, תישענו אחורה, חזרו לתחילת הכתבה, וצפו בשלשה ההיסטורית.

יורוליג בוואלה! ספורט