ביקור חולים הוא לא תענוג גדול, במיוחד בסביבת חדר המיון. אתה נכנס לאווירת דיכאון, מקווה שלא תתחלף עם האנשים שם ולמעשה כמעט לעולם לא מתרכז במושא הביקור אלא במה ומי שסביבו. הנה האופנוען שאיתרע מזלו ליפול בכביש רטוב ומקווה שהצילומים ברגל לא יעידו על שבר. בצד השני של החדר שוכבת האישה המבוגרת שלא מפסיקה להשתעל, וייתכן מאוד שסובלת ממשהו שהוא מעבר לשפעת. אפילו אסיר בתפקיד מתפרקד לו באחת המיטות, ידו אזוקה לכיסא והוא מלווה בשלושה גברתנים של השב"ס, שלא מורידים ממנו את העיניים אפילו לרגע אחד.
ואתה, חובב הכדורגל, מה אתה עושה כשהשעון מראה ארבע ועשרים ובעוד ארבעים דקות בלבד נפתח המחזור? מסתכל אנה ואנה, מחפש את המכשיר שירפא גם אותך. אתה לא רוצה א.ק.ג. ולא מעוניין ב-MRI. בדיקות סי.טי.? הסיטי היחיד שאתה מכיר הוא ממנצ'סטר, והם בכלל משחקים בשבע וחצי. אתה צריך טלוויזיה. ואין טלוויזיה. בעצם יש, אבל לא רואים בה כדורגל עכשיו ולא בטוח שיש בה ספורט1. המחשבה הראשונה שעולה לך בראש היא שלאנשים הללו, שברובם ישתחררו מחר או בימים הקרובים (החלמה מהירה ועד 120, כמובן), אולי לא שיחק המזל והם נאלצו להעביר את סוף השבוע בבית חולים, אבל אתה, אתה הוא הקורבן האמתי פה. כי לך זה גם עלה במחצית שלמה.
פרופורציות. תמיד הצד החזק של אוהדי כדורגל.
הקבוצה עם אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בעידן שלוש הנקודות לניצחון לא זכתה באליפות. מכבי חיפה של 2009/10 צברה 82.8 אחוזי הצלחה, אבל איבדה את הכתר בגלל שיטת הקיזוז. למכבי חיפה האלמותית של 1993/4, האלופה היחידה שסיימה עונה שלמה ללא הפסד, היו, לשם השוואה, 81.1 אחוזים. בשל כך צריך להעריך כבר עכשיו את ההישג המדהים של מכבי תל אביב, שלאחר 22 מחזורים עומדת על 84.8 אחוזים. זהו מאזן יוצא דופן. אומרים על הצהובים שהם לא דורסים וזה נכון, אולי, ברמת התוצאה מתוך 18 הניצחונות שלהם רק חמישה היו בהפרש של שלושה שערים ומעלה- אבל אין שום ספק באשר לדומיננטיות שלהם על המגרש במשחק נתון.
וכשאתה כל כך טוב, אתה יכול להרשות לעצמך ללכלך את הידיים גם בגזרות מסוכנות. כמו, למשל, למאבק עם האוהדים שלך.
בתחילת השבוע שעבר שללה מכבי תל אביב את המנויים של חמישה מאוהדיה. לתופעה של מועדון שיוצא נגד הקהל שלו בצורה כזו אין אח ורע בישראל, וביציע החליטו לא לשתוק. מסיבה זו הונף ביציע באצטדיון המושבה השלט "בית המשפט המחוזי סניף קרית שלום", ביקורת גלויה על החלטת ההנהלה. לאחר עשרים דקות הוא קופל והקהל המצומצם שעמד במרכז המחאה הצטרף לעידוד.
כל מי שזוכר את מחאת החולצות השחורות בימי לוני הרציקוביץ' או את הקרב של איציק קורנפיין בלה פמיליה של בית"ר ירושלים, יודע מהו כוחם של אוהדים בישראל וכמה קשה למגר אותם. סביר להניח שבעונה פחות מוצלחת, מתקפת הנגד להחרמת המנויים הייתה חריפה יותר מאשר שלט בודד ביציע. רק בעונה שבה אתה קוצר כל כך הרבה ניצחונות והניהול הוא קונצנזוס בתוך המועדון ומחוצה לו, מהלכים קיצוניים כאלה יכולים לעבור.
ככה שאפשר לזהות פה אופורטוניזם, והרי ניצול חלונות הזדמנויות הוא לא דבר זר למיטש גולדהאר. אבל חשוב להסתכל בעיקר על המסר: אפשר ומותר לנקוט בצעדים נגד הסוררים. אוהד שרכש מנוי לא כרת ברית דמים עם המועדון. גם אם הוא חושב שמותר לו, גם אם נראה לו שאפשר להשפיל שחקנים ערבים בקבוצה שלו, גם אם הוא זורק מטעמי תסכול מוט על שחקני הקבוצה היריבה אחרי שהבקיעו שער. אוהד כדורגל צריך להיות קודם כל בן אדם, ואם מכבי תל אביב תצליח להוביל מהפכה גם בגזרה הזו, היא תעשה לכדורגל הישראלי שירות גדול יותר מפריצת הדרך שהשיגה במגרש.
קצת מספרים על בני יהודה. היא כבשה שמונה פעמים העונה שני שערים במשחק. בארבעת המשחקים הראשונים, שהתפרשו לאורך 17 מחזורים, ההספק שלה היה תיקו ושלושה הפסדים. ארבעת הנוספים נרשמו בחמשת המחזורים האחרונים, שם המצב יותר טוב: ניצחון ושלוש תוצאות תיקו. ההתקפה של בני יהודה, שעמדה במשך 15 מחזורים על 13 שערי זכות (0.87 למשחק) העבירה הילוך וכבשה בשבעת האחרונים עשרה שערים (1.4 למשחק). חלון ההעברות בהחלט עזר לזהובים להתחזק, אבל הספק הנקודות שלהם לא תואם את ההתקדמות ביכולות הכיבוש. הם שוב מובילים ושוב סופגים בדקות הסיום. הניצחונות לא מגיעים.
יוסי אבוקסיס ייחס בעבר את הבעיה של הזהובים בשמירה על היתרון למנטאליות. מתבקש לחשוב כך, שהרי קבוצה שסופגת שער בדקות הסיום בכל פעם מחדש סובלת מטבעה משבריריות יתר. אלא שיש משהו פשטני מדי בהגדרה הזו, מנטאליות. אפשר להגיד שזו יכולת גרועה של שוער (נכון), סגירה לא נכונה (גם נכון) או פאניקה וחוסר ניסיון בהגנה (נכון מאוד). ואפשר ללכת אל האופציה הפשוטה יותר שאיש לא מדבר עליה, משום מה: כושר גופני לקוי.
בשבוע שעבר, לאחר ה-0:0 עם בית"ר ירושלים, אמר אבוקסיס שהקבוצה שלו הייתה טובה יותר במשך 75 דקות. מי שראה את המשחק הסכים אתו. אבל מה קרה ב-15 הדקות האחרונות? בדיוק מה שקרה אתמול בבלומפילד מול הפועל תל אביב: אספקה דלה של אוויר שהובילה לקבלת החלטות שגויה. הזהובים לא יצאו מרחבת ה-16 בכל דקות הסיום לא בגלל מנטאליות, אלא משום שלא היה להם כוח. כל אחד ששיחק אי פעם כדורגל, גם ברמות החובבניות, יודע שכשאתה לא מסוגל לנשום אתה בועט קדימה, כדי להרוויח עוד כמה שניות ולהזרים אוויר למוח. זה מה שקורה גם לבני יהודה משחק אחרי משחק העונה ככל שנוקפות הדקות השחקנים שלה לא עומדים על הרגליים.
אז אפשר להמשיך ולשייך את הקריסות הללו למושג ערטילאי כמו מנטאליות, אבל צפייה במשחקים של בני יהודה מלמדת שהבעיה שם לגמרי אחרת. ואולי, רק אולי, גם פתירה.
הצעת ייעול
בהפועל תל אביב מתכננים להוציא לפועל קיצוץ של 5 אחוזים ממשכורות השחקנים. המדור בהחלט תומך ברעיון המצוין הזה, וממליץ לקצץ את שכרו של עומר דמארי ב-50 אחוז. שחקן שטוב בעשר רמות מחבריו צריך לשלם באותה מידה של יוקר. אם כבר היגיון הפוך, אז עד הסוף.
בין השורות
מאמן מכבי פתח תקווה קובי רפואה: "מכבי תל אביב לא בליגה שלנו".
רוצה לומר: קטמון, הכוח, ראשון לציון זו הליגה שלנו.
מאמן הפועל עכו יובל נעים: "אם שרת החינוך הייתה נכנסת לחדר ההלבשה במחצית, היא לא הייתה אוהבת את מה ששמעה".
רוצה לומר: מזל שיש שר חינוך ולא שרה.
מאמן מ.ס. אשדוד ניר קלינגר שלא קיבל פרחים מקבוצתו הקודמת הפועל חיפה: "גם ממכבי תל אביב לא קיבלתי פרחים עדיין, אז זה לא מפתיע אותי".
רוצה לומר: אבל אני לא מריר.
מאמן הפועל תל אביב רן בן שמעון: "אין לקיצוץ השפעה על השחקנים, המועדון נמצא במצוקה ואנחנו צריכים לעזור לו".
רוצים לומר לך: ברור, צריך לעזור למועדון. כי כשהמועדון יצטרך לעזור לשחקנים ולך הוא יעשה את זה בחפץ לב.
מאמן הפועל רעננה מנחם קורצקי: "שם המשחק זה ניצול מצבים ולא ניצלנו היום מצבים".
רוצה לומר (שימו לב, הפעם המצוטט עונה לעצמו): "אנחנו לא מנצלים כבר כמה שבועות מצבים".
לא ייאמן ש...
האצטדיון על שם האחים "רדיוס" בנתניה (כל הזכויות שמורות לעידן ויניצקי) עדיין לא קרס תחת עומס המשחקים שמתקיימים בו העונה.
ביום שבו קרית שמונה עקפה את הפועל תל אביב בטבלה, ברק בכר האריך את חוזהו ורן בן שמעון הסכים לקיצוץ. הו, האירוניה.
הפועל ניר רמת השרון הפסידה בשנתיים האחרונות פעמיים 4:3 לאחר שהובילה 1:3 במחצית השנייה. הפעם הקודמת נובמבר 2012 מול מכבי תל אביב.
ויאם עמאשה שיחק כדורגל וגם הבקיע. אהלן, בנאדו.
חמדי סליחי בהפועל עכו.