בלילה שבין רביעי לחמישי נערך אירוע UFC FIGHT NIGHT, במהלכו ניסה קרלוס קונדיט לנקום במרטין קמפמן על ההפסד בבכורתו בארגון לפני שלוש שנים. בקרב השני של הערב נפגשו דונלד סרוני ורפאל דוס אניוס הברזילאי בקרב במשקל הקל. קרב מסקרן נוסף היה בין זוכה העונה האחרונה של 'הלוחם האולטימטיבי' קלווין גשטולם לבין חניכו של ריקו רודריגז, בריאן מלנקון. הייתי מספר לכם בשמחה על הקרבות, התוצאות והמשמעויות אבל יש חוק לא כתוב בקרב קהילת האוהדים (למעשה דווקא יש מספר מקומות בהם הוא ממש כתוב) לפיו לא מדברים על קרבות ב-24 השעות הראשונות מחשש לספוילירים. יש מקומות שמחמירים ואף דורשים לסתום פיות ומקלדות למשך 48 שעות. אני חושש שעד שארה"ב לא תוותר על העיקרון הטיפשי שלה של אזורי זמן והבדלי שעות, החוק יישמר.
אז על מה אנחנו מדברים היום? על UFC 164 שיערך בשבת הקרובה וישודר ב-5+ לייב. כן כן, שבת הקרובה. ארבעה ימים בלבד לאחר האירוע הקודם. כנראה שמישהו שם בא לפנק לפנק לפנק והכין לנו אירוע מעולה (לפחות על הנייר).
הקרב המרכזי הוא אחד הקרבות המצופים של השנים האחרונות, ואמור להכיל הכול מן הכול. בצד האחד, עם מאזן 2:21, עומד אלוף העולם במשקל קל בנסון הנדרסון. לא מעט ביקורת נמתחה על האלוף בזמן האחרון. אומרים שהוא הולך על בטוח, אומרים שיותר מדי מהניצחונות שלו באים בהחלטה (ד"ש לסיינט פייר), חלקן מעוררות מחלוקת, ושהוא לא מספיק דומיננטי בשביל... אלוף דומיננטי. כמה לא דומיננטי אפשר להיות עם שבעה ניצחונות רצופים ב-UFC? עם ניצחונות על ג'ים מילר, קליי גואידה, פרנקי אדגר (פעמיים), נייט דיאז וגילברט מלדז? מסתבר שאפשר. את הקרב הראשון מול אדגר, בו זכה בחגורה, ניצח בהחלטת שופטים אחידה ומעוררת מחלוקת שכן רבים חשבו שפרנקי נשדד. הקרב השני היה גרוע אף יותר מכיוון שלמרות שהצליח לנצח שנית, הפעם הייתה ההחלטה חצויה והקולות סביב השוד של אדגר גברו. את הניצחון על מלנדז, האלוף שבא מסטרייקפורס, הוא ניצח בהחלטה חצויה והרעשים סביב אי-יכולתו לסיים קרבות הלכו וגברו.
מעברו השני של הכלוב עומד מי שהאחראי לבעיטת העשור, לקרב השנה לשנת 2010 (יחד עם בנסון) ולהפסד האחרון ואובדן אליפות ה-WEC של הנדרסון, אנטוני "שואוטיים" פטיס. הקרב הכול כך מדובר הזה היה המרכזי באירוע האחרון של ה-WEC לפני שפורקה ונבלעה בתוך ה-UFC, והמנצח בו היה צריך לפגוש באלוף ה-UFC. למרות שפטיס היה זה שניצח קרב קרוב, הפכפך ויפה כל כך, השתלשלות האירועים הובילה לזה שבנסון קיבל הזדמנות ראשונה לקרב על התואר בעוד שפטיס הפסיד את קרב הבכורה שלו לקליי גואידה. מאז הספיק פטיס לנצח את ג'ו לוזון ודונלד סרוני (בשני הקרבות זכה בפרס 'נוקאאוט הערב' והחליט לרדת לקטגוריית משקל הנוצה ונקבע לו קרב מול האלוף חוזה אלדו. דווקא עכשיו התחיל המזל לפעול למזלו של פטיס ובדרכים די מוזרות. ביוני הוכרז כי פטיס נפצע בברכו ולא יוכל להילחם באלדו ולכן קיבל הברזילאי את הזומבי הקוריאני ב-UFC 163 וסיים אותו בסיבוב הרביעי. בשבת הקרובה היה אמור לפגוש בנסון הנדרסון בטי. ג'יי. גרנט אך האחרון נפצע בעצמו ודיינה וייט שמח להודיע שפטיס הוא זה שיקבל קרב על אליפות המשקל הקל.
האם הפציעה של פטיס הייתה חמורה והחלימה בפחות מחודש? האם היא הייתה אמיתית? האם הוא חשש מאלדו והאם בנסון חושש ממנו? אין ספק שלבנסון יש את יתרון הקרקע, גם בהאבקות וגם בג'יו ג'יטסו אך למי יש את היתרון בעמידה? שני הלוחמים בועטים מוכשרים עם חגורות שחורות בטייקוונדו אך מאחורי פטיס יש שורה של נוקאאוטים ומאחורי בנסון שורה של החלטות. מצד אחד, בנסון כאלוף UFC הוא מנוסה, בוגר וטוב יותר מבנסון שהיה אלוף ה-WEC והוא מגיע לאחר ניצחונות על שמות גדולים. מצד שני... אתה אף פעם לא שוכח את הפעם הראשונה שלך. ואיזו פעם ראשונה זו הייתה.
הקרב בין פטיס ללוזון
בקרב השני של הערב יפגשו שני וותיקי-על במשקל הכבד, פרנק מיר וג'וש בארנט. את מיר לא צריך להציג, למרות שאעשה זאת בכל מקרה, אבל את ג'וש בארנט כנראה שרק המכורים מכירים (תרתי משמע). הפעם האחרונה שבארנט דרך ב-UFC הייתה ב-2002 אז, עם מאזן 1:13, פגש באלוף רנדי קוטור וניצח אותו. העניין הוא, שכמה נציגי מועצת האתלטיקה התעקשו על איזו בדיקה טיפשית ושגילתה חומרים אסורים וטיפשיים. החגורה נשללה מבארנט והאמריקני החביב עזב לחפש מזלו במזרח. למרבה המזל, שם הוא גם מצא אותו. את המזל. מאז העמיד בארנט מאזן של שמונה עשר ניצחונות ו-חמישה הפסדים ובמשך שנים נחשב לאחד הכבדים הטובים בעולם שמחוץ ל-UFC. סוגיית הסמים שבה ועלתה כשאמור היה לפגוש את פידור אמליאננקו באחד הקרבות המדוברים של השנה. אחדעשר ימים לפני הקרב ביקורת קטנטונת וטיפשונת מצאה אצל בארנט סטרואידים האנבוליים בדם (טיפשי... מי שומר סטרואידים בדם?) ומועצת האתלטיקה שללה לו את הרישיון לשנה. השלילה וביטול הקרב הביאה לקריסת הארגון ולהרבה אנשים בארנט לא בא טוב בעין. את ההפסד האחרון ספג בגמר בגרנד פרי של ליגת סטרייקפורס מידיו של דניאל קורמייה הננסי, מה שמוביל אותנו ליריב שלו. פרנק מיר (16:7) נימצא ב-UFC בערך מאותה התקופה שבארנט נלחם אך בניגוד אליו, העביר מיר את כל הקריירה בארגון ופגש לוחמים ברמה גבוהה יותר.
כבר מספר שנים שמיר מנסה להמציא את עצמו מחדש אך כפי שאמרתי בעבר, השיא שלו הרחק הרחק (הרחק) מאחוריו. למרות ניצחונות יפים על מינוטארו נוגיירה ורוי נלסון, ההפסדים האחרונים שלו לג'וניור דוס סאנטוס ודניאל קורמייה החזירו אותו לקרקע. כן, גם הוא הפסיד לכוכב העולה קורמייה למרות שהיה פייבוריט מובהק. אין ספק שמדובר בלוחם מוכשר ו-וותיק שיכול להכניע ולתת נוקאאוט אבל לטופ, הוא כבר לא יגיע. השאלה היא האם בארנט הוא טופ עולמי? או שמא הוא טוב עולמי מחוץ ל-UFC ולוחם בינוני ומטה בתוך ה-UFC, כמו שהוכח עם לא מעט לוחמים שהצליחו בחוץ וקרסו בפנים. אין ספק שהגרפלינג של בארנט היא ברמה עולמית (זכה במקום הראשון באליפות העולם בג'יו ג'יטסו ברזילאי בלי חליפה לשנת 2009) עם היאבקות חזקה ושליטה טובה על הקרקע. מצד שני... יש לו חגורה שחורה "של כבוד" מאריק פולסון. איש ג'יו ג'יטסו של "כבוד" בפני עצמו.
הקרב הזה אמור היה להתרחש לפני כחמש שנים, שהשניים היו בשיאם אך לצערנו הוא קורה עכשיו. הקרב הזה מעניין כי אם מיר ינצח, זה יוביל אותו לשום מקום. אם בארנט ינצח, זה יוביל אותו לשום מקום. למרות זאת אני ממש רוצה לראות את הקרב הזה.
הקרב השלישי ייערך בין שני מתאבקים מצוינים בדמותם של צ'אד מנדז וקליי גואידה בקטגוריית משקל הנוצה. את קליי גואידה אתה זוכרים בתור 'חיה' מחבובות וצ'אד מנדז כיכב בסרט "נגחתי לחוזה אלדו כל כך חזק בברך שהוא רץ מהכלוב והעדיף לרקוד עם האוהדים במקום לקבל נגיחה נוספת". זה סרט זר. מאז צילומי הסרט קרע מנדז את רחבת הכלוב עם שלושה ניצחונות מרשימים, כולם בעצירה בסיבוב הראשון וכמו כל כוכב קולנוע, גם לו הייתה אפיזודה עם תא המעצר. את הניצחון על פטיס ב-2011 לא המצליח גואידה למנף יותר מדי ולאחר שני הפסדים לבנסון הנדרסון וגריי מיינרד ערך ביוני השנה את הופעת הבכורה בקטגוריית משקל הנוצה. למרות שניצח את היוקי בקרב הראשון שלו בקטגוריה, הוא עשה זאת בהחלטה חצויה ומנדז יריב מסוכן בהרבה. שני היתרונות המרכזיים של גואידה הם ההאבקות והתזזיות ואת ההאבקות מנדז יבטל ולדעתי אף יחזיק ביתרון בממד זה. לעמוד מול מנדז זה לא פיקניק אך גואידה מעולם לא נעצר בנוקאאוט או נוקאאוט טכני. אני צופה ניצחון בהחלטה למנדז וניסיון שני לקחת את החגורה מאלדו.
עוד באירוע, אלוף ה-WEC לשעבר ג'יימי וורנר יפגוש את טיבאו הברזילאי בניסיון לחזור לתמונת האליפות. וורנר מספק קרבות מהנים ודינמיים ומאחוריו שני פרסי 'קרב הערב' והקרב שלו עם ג'ו לוז'ון זכה בפרס 'קרב השניה'.
בן רוטוול, עוד אחד ששלט מחוץ לארגון ולא מצליח להתרומם בתוכו, נראה מעולה מול ברנדון שואב אך נכנע בקרב לאחר מכן לגבריאל גונזגה. ברנדון וורה ניצח קרב אחד בארבע השנים האחרונות ונמצא שלב אחד מתחת רוטוול בסולם לוחמי התחתית. מעניין לראות איזה רוטוול נראה הפעם, השמן והאיטי או הרזה והמסוכן.
אריק קוך יפגוש דסטין פורייה ולמה זה מעניין? כי גם כאן המזל משחק תפקיד. קוך היה מיועד להילחם נגד אלדו על אליפות העולם ביולי 2012 אך אלדו נפצע. הקרב נקבע מחדש לאוקטובר 2012 אך הפעם היה זה כוך שנפצע. בינואר 2013, לאחר היעדרות של שנה וחצי מהכלוב, חזר כוך והפסיד לריקרדו לאמאס. היום לאמאס מדורג שני בקטגוריה מאחורי צ'אד מנדז. כוך? מדורג עשירי ואם יפסיד גם הפעם, ספק אם יקבל הזדמנות נוספת לזכות בתואר.
ולסיום, קבלו את יורש העצר, הבן של קפטן אמריקה, מיסטר ריאן קוטור! לאחר שהגיע ל-UFC עם מאזן 1:6 הפסיד קוטור ג'וניור בקרב הבכורה שלו לרוס פירסון הבריטי. פירסון, זוכה העונה התשיעית של 'הלוחם האולטימטיבי, לוחם מנוסה וותיק מתאגרף לא רע בכלל שעזר לקוטור לפגוש ברצפת המציאות וברצפה עצמה. בואו נראה אם הבן הוטל קרוב אל אביו.
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com