על פי אחד מהסיפורים, החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה בשנים 1976-1983, הורתה בסוף שנות ה-70 לשלטונות המס המקומיים להפחית בצורה מיידית את ההיטלים על קבוצת הכדורגל ארחנטינוס ג'וניורס. התכנית של הדיקטטורים הייתה פשוטה: בכסף שהוא יחסוך כתוצאה מהורדת המיסים, המועדון מבואנוס איירס יעשה שימוש מרכזי אחד: הגדלת המשכורת של דייגו ארמנדו מראדונה. כך קיוו בכירי החונטה, הכישרון הצעיר לא יתפתה לעזוב לאירופה וימשיך לשמח את העם המדוכא.
בקיץ 1978 למראדונה עדיין לא מלאו 18 שנות חיים, אבל מאחוריו כבר הייתה הופעת בכורה במדים הלאומיים ובארגנטינה כולם הבינו שבוויז'ה פיוריטו גדל יהלום אמיתי וחששו שהיום בו הוא יעזוב קרב ובא. באירופה לעומת זאת, ילד הפלא של ארחנטינוס ג'וניורס עדיין לא היה מוכר. הסגל של הנבחרת שזכתה הגביע העולמי ב-1978 כלל רק שחקן אחד שרץ ובעט מחוץ למולדת: מריו קמפס מוולנסיה ומראדונה כלל לא הוזמן לגביע העולמי באותה שנה ולכן לא כיכב על מסכי הטלוויזיה ביבשת הישנה.
אנשים מעטים מחוץ לארגנטינה הספיקו לשמוע עליו עד אותו קיץ, אבל אי שם בדרום יורקשייר עבד מאמן בשם הארי האסלם על התכניות של שפילד יונייטד לעונה הבאה והוא סימן את שחקן הרכש המרכזי שלו: דייגו מראדונה.
אוסקר פוז'ונה, שבאנגליה נקרא דווקא אוסקר ארסה, היה כדורגלן ארגנטינאי אלמוני שבסוף שנות ה-60 השתייך לסגל של אסטון וילה, אבל מעולם לא לבש את מדיה במשחק רשמי. אחרי שפרש הוא נשאר באנגליה ובבוא הזמן הצטרף לצוות האימון של המאמן הארי האסלם בשפילד יונייטד מליגת המשנה. ארסה היה זה שהכיר למאמן האנגלי את השוק הארגנטינאי וגרם לו להתאהב.
האסלם שכונה "הפי הארי" ("הארי השמח") הגיע לבליידס בינואר 1978 אחרי חמש וחצי שנים על הקווים של לוטון טאון במהלכן הוא הוליך את הקבוצה לליגה הבכירה, וסימן את העמדה הכי חשובה מבחינתו: קשר התקפי שסופסוף יסתום על הבור שנפער אחרי מכירתו של טוני קרי ללידס ב-1976. בראש הרשימה שלו כיכב שם אחד: אוסי ארדילס, אבל הוא ידע שהקבוצה שלו לא תוכל לעמוד במחיר שלו ושהכוכב עצמו כנראה לא יהיה מוכן לשחק בליגת המשנה באנגליה.
בעזרת העוזר אוסקר ארסה, האסלם טווה רשת קטנה של אנשי כדורגל בארגנטינה שהספיקו להעביר אליהם רשמים על שחקנים שונים וכשאופציית ארדילס התפוגגה, צץ שם חדש: דייגו מראדונה. המאמן סמך על הסקאוטים שלו בארגנטינה, אבל רצה לחזות בפלא בעצמו. הוא התקשר לחברו הוותיק, מאמן טוטנהאם קית' ברקינשואו, והזמין אותו להצטרף אליו למסע לארגנטינה. התכנית שלו הייתה לשדך את ארדילס לטוטנהאם ואת מראדונה לעצמו. אם הוא ירשים כמובן.
בבואנוס איירס האסלם וברקינשואו התקבלו את ידי שחקן העבר אנטוניו ראטין, שליווה אותם לכל מקום. ראטין התפרסם בזכות הסירוב שלו לעזוב את המגרש במשך דקות ארוכות אחרי שהוא הורחק ברבע גמר הגביע העולמי 1966 בין אנגליה לארגנטינה. באותה תקופה לא נשלפו כרטיסים לעברם של שחקנים, אבל השופט הגרמני רודולף קייטליין החליט לשלוח את השחקן החוצה בעקבות האלימות הפיזית והמילולית בהן הוא נקט לאורך המשחק. המשחק הזה נחשב עד היום לזה שבעקבותיו בפיפ"א החליטו לנקוט בשיטת ענישה באמצעות כרטיסים.
האסלם נלקח על ידי ראטין למגרש האימונים של ארחנטינוס ג'וניורס כדי לחזות במשחק פנימי בו מראדונה היה עתיד להשתתף. זה היה יום גשום ובצדי המגרש לא היה גג שיגן על הצופים. "היינו צריכים לצפות במשחק מהחלון של אחד מהמשרדים", שיחזר האסלם כמה שנים לאחר מכן, "מראדונה עשה כמה טריקים בחימום וגרם לי להצטמרר. ואז התחיל המשחק...". המאמן ידע: אני רוצה אותו.
בינתיים ברקינשואו נפגש עם ארדילס בבית מלון בבואנוס איירס ונתקל בשחקן נלהב שחולם על הגעה לווייט הארט ליין. אחרי שהשניים סיכמו את התנאים, שאל הקשר הארגנטינאי את מאמן טוטנהאם: "אתה רוצה גם את ריקי ויז'ה?". ברקינשואו השיב בחיוב "כן" וההיסטוריה של התרנגולים השתנתה לעד עם החתמה של שני שחקנים שיהפכו לאגדות בצפון לונדון.
להאסלם הדברים עברו בצורה הרבה פחות חלקה. מראדונה בן ה-17 רצה להגיע לשפילד יונייטד למרות שהיא שיחקה בליגת המשנה, אבל יותר מדי גורמים מסביב הריחו כסף מזומן ורצו נתח. על פי מרבית הסיפורים המחיר המינימלי שהאסלם הצליח להגיע אליו עמד על 200 אלף ליש"ט (באחד מהדיווחים מדובר על 600 אלף ליש"ט), אבל למאמן היה תקציב של 160 אלף והצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה. האסלם התאכזב, אבל היה נחוש להחתים שחקן ארגנטינאי וב-160 אלף הליש"ט הבליידס עשו שימוש כדי לקנות את אלחנדרו סאבלה מריבר פלייט.
"הפי הארי" המשיך לעמוד על הקווים של שפילד יונייטד עד מאי 1981. אחרי שעזב, קבוצות שונות באנגליה הסתייעו בו ובמומחיות שלו בשוק הארגנטינאי כדי לנסות להחתים דרכו שחקנים דרום אמריקאים מבטיחים. האסלם, מצדו, מעולם לא הפסיק לחלום על הנחתה של מראדונה בממלכה וב-1982 תיווך בין ארסנל לבוקה ג'וניורס אליה הספיק הכוכב הגדול לעבור מארחנטינוס ג'וניורס.
המחיר של מראדונה כבר נע עכשיו סביב ארבעה מיליון ליש"ט והתותחנים היו מוכנים לשלם. הקשר המבריק הצהיר: "אני רוצה לשחק בארסנל", אבל מזכ"ל הליגה האנגלית, גרהאם קלי, סיפר שהנהלת הליגה לא רוצה להעניק רישיונות עבודה לשחקנים לא אירופאים בשנתיים הקרובות וכך נגוז לו החלום של האסלם.
שמונה שנים אחרי שהמריא לארגנטינה כדי להחתים את דייגו מראדונה בשפילד יונייטד, הארי האסלם מת. פחות מארבעה חודשים לפני שנפח את נשמתו הוא הספיק לראות את הפנומן מנצח את אנגליה בעזרת "יד האלוהים" ועוד סלאלום בלתי נשכח, ולחזות בו מוביל את נבחרת ארגנטינה לזכייה בתואר הגדול מכולם. באותם רגעים בוודאי נזכר כיצד 40 אלף ליש"ט בלבד הפרידו בינו לבין שינוי מהלך ההיסטוריה של הכדורגל העולמי.
