ב-10 בדצמבר 2011 הגיע לידי "Outside the Lines", תכנית התחקירים של ESPN, מסמך לפיו ריאן ברון, כוכב קבוצת הבייסבול מילווקי ברוורס, נכשל בבדיקת סמים. שחקנים גדולים מברון השתמשו בהורמוני גדילה וממריצים אחרים, אבל מאז אמצע העשור הקודם, אז החלה ה-MLB לאכוף את הנושא, הצרכנים ירדו למחתרת. אחרי שנים של שקט יחסי, ייצר ברון כותרת ראשית. ככה זה כשנשוא המחקר הוא האיש שרק חודשיים לפני כן זכה בתואר ה-MVP של הליגה.
אלא שבאמריקה, כמו באמריקה, לפעמים מספיקה טעות טכנית קטנה כדי להוציא אותך מברוך רציני. לאחר שתוצאות הבדיקה הראשונה הראו, על פי התקשורת, "כמויות היסטריות של טסטוסטרון, הרבה מעבר לכל מה שנבדק בעבר", בבדיקה השנייה נמצאה רמה נורמלית. ברון ניצל את הפרצה והפך לשחקן הראשון בתולדות המייג'ורס שניצח בערעור על בדיקות סמים. הוא ניצל מהשעיה של 50 משחקים, אבל לא מהפיכתו למעמד של שחקן שנוא במיוחד.
וגם לא מעצמו והשאיפה הבלתי מתפשרת שלו להיות הטוב ביותר. ביום שלישי האחרון הוציאה ליגת הבייסבול הודעה לפיה ברון מושעה מ-64 המשחקים שנותרו לברוורס העונה. הסיבה? ניחשתם נכונה, כישלון בבדיקות סמים משפרי ביצועים. הפעם, הוא ויתר מראש על זכות הערעור ואישש את מה שכולם ידעו: מה שקרה בדצמבר 2011 לא היה תקלה טכנית.
ברוח המכביה שמתקיימת בימים אלה, תפיסתו של ברון, 29, רלוונטית אולי יותר מתמיד. אביו ג'ו הוא ישראלי בן לניצולי שואה שהיגר בגיל 7 לארצות הברית. אף שאמו קתולית, ברון חונך כיהודי וזכה בליגה לכינוי המחייב "The utf8 Hammer". גאווה בכחול-לבן? לא ממש. במאי 2011, כחמישה חודשים לפני שנתפס בפעם הראשונה, פגש אותו כתב וואלה! ספורט יובל קליין ביוסטון והתרשם שהוא מעדיף להוריד פרופיל באשר למוצאו. באותה תקופה הודיעו כוכבי MLB רבים, בראשם איאן קינסלר וקווין יוקיליס, כי ישמחו להצטרף לנבחרת ישראל אם זו תעפיל לאליפות העולם שהתקיימה במרץ 2013 (הנבחרת לא עלתה לבסוף). ניסיוני לבדוק אז עם ברון את עמדתו נתקל בתגובה צוננת מצד הדוברות של מילווקי. "ריאן מרוכז כעת בעונה ואינו מקדיש מחשבה לאליפות העולם", נמסר לי לאחר בירור עמו.
כמובן שזכותו של ברון לנקוט במדיניות שהוא רוצה ביחס ליהדותו, אלא שזכות אחת לא הייתה לו והוא לקח עליה חזקה בכל זאת: ההפרה החוזרת של מדיניות הסמים בליגה. בתחילת יוני חשפה ESPN כי יותר מ-20 שחקני MLB, בהם ברון וכוכב ניו יורק יאנקיז אלכס רודריגז, צרכו הורמוני גדילה ממעבדת "ביוג'נסיס" בפלורידה. גם לרודריגז, כמו לברון, לא הייתה זו הסתבכות ראשונה. שניים מהחובטים הטובים בהיסטוריה המודרנית של המשחק ניהלו כעת תחרות מחוץ למגרש: מי יצליח להיות יותר דחוי.
נכון ליום שלישי, ברון נטל את ההובלה. ב-10 ביולי הודיעה ה-MLB כי היא מתקדמת לכיוון מסכת של השעיות כבדות לשחקנים הסוררים והשם של הפטיש העברי היה הראשון שעלה בגורל. בבוקר ה-23 ביולי הצהירה הליגה כי "ברון הפר את החוקים הבסיסיים של מדיניות הסמים בליגה". השחקן היה אמור לספוג עונש כבד במיוחד, 100 משחקים או יותר, אבל כרת הסכם לפיו יודה ויורחק עד תום העונה הנוכחית בלבד. מדוע? משום שההוכחות נגדו לא הותירו מקום לספק, והוא הבין זאת ובחר לצאת בהודאה: "אמרתי זאת גם בעבר, אני לא מושלם. אני מבין עכשיו שעשיתי שגיאות ומוכן לשלם את מחיר הטעויות שלי. הסיטואציה גבתה מחיר ממני וממשפחתי ויצרה הסחת דעת בקבוצתי מילווקי ברוורס".
מודה ועוזב ירוחם? לא ממש. ארצות הברית סירבה לקבל את הניצחון של ברון בערעור שנתיים לפני כן ולא סלחה לו. במיוחד אחרי פרשת לאנס ארמסטרונג וחשיפת עידן הסטרואידים בבייסבול, האמריקאים הפכו אלרגיים כבדים למסוממים. פול וייטפילד מה"לוס אנג'לס טיימס" כתב: "אני שונא את ריאן ברון ואני שונא את לאנס ארמסטרונג. שניהם שייכים להיכל התהילה של הגיהנום (במקור: Hall of Hell ד.ר.) ולא רק כי הם רימו, אלא משום ששיקרו בקשר לזה ועשו את זה בגאווה". דפי הטוויטר רעדו מנאצות, ועושה רושם שלא רבים מתכוונים לסלוח לברון.
אלא שגם לו יש עדיין אנשים שתומכים בו. אחד מהם הוא ארון רוג'רס, הקוורטרבק של גרין ביי פאקרס (מילווקי וגרין ביי סמוכות אחת לשנייה בוויסקונסין). בפברואר 2012, לאחר שברון נמצא "נקי" בערעור, התעמת רוג'רס עם אוהד הפאקרס בטוויטר. "אתה אומר שהוא נקי?", התפלא טוד סאטון ורוג'רס השיב: "אני מוכן לשים את המשכורת השנתית שלי על זה". רוג'רס הפסיד טכנית בהתערבות, שאמורה לעלות לו 4.5 מיליון דולר, אם כי סאטון אמר כי יהיה מוכן לקבל 266 אלף בלבד, שכר של משחק אחד.
סאטון לא צפוי לראות אפילו סנט, אבל המקרה הזה רק ממחיש כמה החברות העיוורת, ויש שיגידו השחצנית, של רוג'רס פגעה בצורה מסוימת גם בו ובשאר התומכים של ברון, שהמציאות טפחה על פניהם והוכיחה שעידן הסמים ב-MLB רחוק מסיומו. לא כולם, אגב, סלחניים כמו רוג'רס. סקיפ שומאכר, שחקן לוס אנג'לס דודג'רס, אמר כי "ברון צריך להיות מורחק לכל החיים ויש לשלול ממנו את תואר ה-MVP של 2011". בקרוב עשוי להתפרסם גם עונשו של רודריגז, והשניים ימשיכו במירוץ הארוך שלהם אל תואר הספורטאי השנוא ביותר באמריקה. את הפרס הזה, לפחות, הם ירוויחו ביושר.
