הפריצה של יאסין מוטאוואקיל מיאנה להגיע. המגן הימני שגדל בשאטורו, זכה עם נבחרת הנוער של צרפת באליפות אירופה ב-2005 ובהמשך לבש את מדי הנבחרת הצעירה של חמש פעמים ואף ענד את סרט הקפטן של הטירוקלור הצעירים בטורניר טולון היוקרתי בו הם זכו ב-2007. לאציו, אברטון ואסטון וילה הוזכרו כמתעניינות, אך לא הגישו הצעות ולבסוף הוא חתם בצ'רלטון מליגת המשנה באנגליה, שאגב הודרכה אז על ידי אלן פארדיו חובב הצרפתים.
אחרי שלא הצליח להתאקלם במזרח לונדון, הצרפתי הצעיר קיבל אישור מראשי צ'רלטון לנסות את מזלו בפורטסמות' והצטרף למחנה האימונים שלה לקראת עונת 2009/10. המאמן פול הארט בחן אותו בכמה משחקים, אבל לא התרשם ושיחרר אותו. מוטאוואקיל הושאל למאת'רוול ואחר כך נבחן בהצלחה קטנה מאוד גם בסוונסי ובאולדהאם. ההתרסקות קיבלה חותמת רשמית כשהוא חתם בקיץ 2011 בהייס אנד יידינג האלמונית מליגת הקונפרנס (הליגה החמישית) באנגליה, אבל שנה וחצי לאחר מכן המגן הימני חזר לפורטסמות', הפעם מהדלת הראשית.
הסיפור הזה הוא לא סיפור על התאוששות בלתי נשכחת של מגן ימני מבטיח ולא מקיים שבגיל 26 קם מהאפר ופצח בקאמבק מרשים עד שנחת באימפריה מחופה הדרומי של אנגליה. הסיפור הזה הוא של פורטסמות' לבדה.
יאסין מוטאוואקיל, שלא היה טוב מספיק עבור לא מעט קבוצות אחרות בליג 1 (השלישית) בה משחקת פורטסמות', הוא אחד מ-39 שחקנים שהקבוצה החתימה העונה בעסקאות שונות. אחד מ-51 שחקנים לבשו העונה את מדי הקבוצה במשחק אחד רשמי או יותר. 27 מהם כבר לא משחקים בה יותר.
הסיבה לרכבת הכדורגלנים הבלתי נתפשת הזו בפראטון פארק היא המצב הכלכלי הגרוע של המועדון. במשפט וחצי מאוד תמציתי, זה פחות או יותר מה שעבר על פורטסמות' בחמש השנים האחרונות: חמישה בעלים שונים, שני הליכי פירוק, שתי ירידות ליגה ושחרור כל השחקנים הבכירים שהרוויחו משכורות עתק. לקבוצה שזכתה בגביע האנגלי ב-2008 לא נותר זכר, מלבד צבע החולצות והאוהדים.
בחודשים האחרונים דחה בית המשפט באנגליה שלוש פעמים את ההחלטות שיקדמו את קניית המועדון על ידי קבוצת רכישה שמורכבת מאוהדים. התוצאה היא התנהלות שאורכת כבר שנה תחת כונס נכסים ועל פי ההוראות של המפרקים ובית המשפט, באין כסף בקופה, אף אחד מאמנים או שחקנים לא מקבלים הצעות לחוזים בני למעלה מחודש.
בזכות העובדה שבאנגליה מותר להחתים שחקנים חופשיים או בעסקאות השאלה גם אחרי שחלון ההעברות נסגר, פורטסמות' חיה מהיד לפה ומשלהי הקיץ ועד היום עסוקה בליקוט מכל הבא ליד. שחקנים חופשיים שלא מצאו קבוצות, אחרים ששוחררו באמצע העונה, כדורגלנים מתוסכלים שהקבוצות שלהם מאפשרות להם לעזוב לתקופות השאלה קצרות.
שחקנים באים ושחקנים הולכים. מלך שערי הקבוצה העונה, איזייל מקלאוד (10 כיבושים), חתם על חוזים קצרי טווח עד שבינואר קיבל הצעה ממילטון קיינס דונס ועזב ללא תמורה. השוער מיקל אנדרסן בא מרדינג לשלושה חודשי השאלה, קרל דיקינסון מווטפורד הגיע לחודש, וג'ייק ג'רוויס מבירמינגהאם סיטי נחת ב-22 בנובמבר וחזר הביתה ב-23 בדצמבר. ואלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך רבות אחרות.
איך קבוצת כדורגל יכולה להצליח ככה? ובכן היא לא יכולה.
למשחק הרשמי הראשון שלה העונה, נגד פלימות' בגביע הליגה, פורטסמות' התייצבה עם תשעה שחקני נוער, כשבהרכב הפותח עולה גם עוזר המאמן אשלי ווסטווד, שתלה את הנעליים כמה חודשים לפני כן. הפסד 3:0 והדחה מוקדמת לא הפתיעו אף אחד. למשחק נגד בורנמות' במחזור הראשון בליגה , פומפי הגיעה עם שלושה שחקני שדה בלבד על הספסל וכשבהרכב שלה תשעה שחקנים מתחת לגיל 21. בצורה מפתיעה למדי, היא הצליחה לסחוט תיקו 1:1.
מייקל אפלטון, שקיבל את משרת האימון בנובמבר 2011 שלושה חודשים לפני הכניסה להליך פירוק שני והורדת נקודות שעלתה לפומפי במקום שלה בליגת המשנה - התחיל את העונה על הקווים אבל ברגע שקיבל הצעה מבלקפול, לא היה ספק מה תהיה ההחלטה שלו. הרי כל מי שמקבל הצעה ממקום אחר, פשוט אורז ועוזב.
גאי וויטינגהאם מונה במקומו של אפלטון (וחותם בכל חודש על חוזה חדש כמובן) ומאז הוא מופקד על ההגה של הספינה הטובעת. שחקנים מתחלפים משבוע לשבוע, כאלו שהיו פה אתמול הם כבר לא חלק מהקבוצה היום ואת מספר הטלאים שהודבקו בבניית הסגל, כבר מזמן אי אפשר לספור.
בסגל שלו למשחק נגד נוטס קאונטי ב-12 בינואר, וויטינגהאם רשם את לובומיר מיכאליק, מוסטפה דומביה וג'ון הארלי, שהחוזים של שלושתם עמדו להסתיים למחרת. המשחק נדחה בגלל שכר הדשא בפראטון פארק היה מוצף וכשהוא התקיים כעבור שבועיים וחצי, מיכאליק כבר היה שחקנה של קאיראט אלמאטי מקזחסטן, דומביה הספיק לחתום בקראולי טאון והארלי הפך למובטל.
לקראת השנה החדשה הוציאה פומפי את לוח השנה הרשמי של המועדון. האוהדים שרכשו אותם, בין היתר כדי להכניס כסף לקופה הריקה של המועדון, גילו אחרי כמה שבועות שמתוך 12 השחקנים שהתמונות שלהם הופיעו בלוח השנה, תשעה כבר הספיקו לעזוב.
כשלפורטסמות' מונה כונס נכסים בפעם הראשונה ב-2010, בתקשורת הבריטית השתמשו במילה "טרגדיה" והמאמן לשעבר הארי רדנאפ אמר ש"זה אסון". ספק אם מישהו חשב ששלוש שנים לאחר מכן המצב יהיה הרבה יותר גרוע.
ביום שלישי האחרון פורטסמות' סופסוף קטעה את רצף הפסדי הליגה שלה שעמד על תשעה והשיגה נקודה ראשונה ב-2013, אבל ה-0:0 נגד נועלת הטבלה הארטלפול עדיין "שיפר" את השיא השלילי 20 משחקים ברציפות ללא ניצחון. אחרי 31 מחזורים וכשנותרו 15 עד לסיום העונה, פומפי מדורגת במקום הלפני אחרון בליגה השלישית, 10 נקודות מתחת לקו האדום וכל זאת לפני ההורדה הצפויה של 10 נקודות בגין הימצאותו של המועדון בהליך של כונס נכסים.
בינתיים האוהדים ממשיכים לנסות לקנות את המועדון, אבל הם מתקשים לגייס כספים שיסייעו להם לרכוש גם את האצטדיון הביתי, בו עדיין מחזיק הבעלים לשעבר באלראם צ'אינרי. האחרון משמיע מדי כמה חודשים קולות של רצון לשוב ולהחזיק בפורטסמות', אבל בינתיים אלו רק קולות וההגה עדיין נמצא בידיהם של המפרקים.
כאחד מהמועדונים היחידים שכמאמר הקלישאה באמת חיים משבוע לשבוע בפורטסמות' רוצים להוציא תיקו פה, אולי אפילו ניצחון שם - להמתיק במעט את טעמו המריר של המסע במורד הליגות, אבל המאבק הוא לא נגד הירידה לליגה הרביעית שכולם יודעים שתגיע. המאבק הוא על הקיום.