ישי עוליאל בן ה-12 מרמלה הצליח להגיע ביום ראשון כמעט לכל בית בישראל, אחרי שזכייתו בטורניר האוראנג' בול עד גיל 12, שזה בעצם אליפות העולם, סוקרה באופן אינטנסיבי בכל גוף תקשורתי. הילד המוכשר הזה יחזור בקרוב לארץ, אל מציאות שהוא לא ממש הכיר. כעת, נשאלת השאלה מה הלאה? ולא רק מה הלאה, אלא איך ילד בגיל כזה אמור להתמודד עם ההצלחה של ההישג הזה?
לצורך העניין ביקרנו ביום שאחרי הישגו של עוליאל שני מאמני טניס ותיקים: שלמה צורף שעבד בין השאר עם עמוס מנסדורף, גלעד בלום ודודי סלע כשהיו ילדים ויגאל גיפש, שהי מאמנה של שחר פאר מגיל 6 ועד 13, וגם הוא יודע מה זה להיות במעמד של גמר טורניר האוראנג' בול. לשניהם יש הרבה מה להגיד על הצלחתו של ישי עוליאל ועל היחס לו הוא זכה, והמסקנה היא שזה בדיוק הזמן שבו צריך להיזהר ולרדת לקרקע - בסופו של דבר, על כל אלוף אוראנג' בול שהפך לטניסאי צמרת, היו לפחות 10 שחקנים שלא יצא מהם כלום.
