דלה איינוגבה זוכר היטב את הקיץ הקודם. תחילה היתה זו מכבי חיפה שרצתה אותו. "הדברים היו מאוד קרובים", הוא נזכר. "אני חושב שבסופו של דבר אולי מכבי חיפה לא ממש האמינה בי ואני חושב שהיא זו שהכריעה בסופו של דבר שלא לקיים את העסקה. התחילו דיבורים על כסף, אבל אני מאמין שאם אתה באמת רוצה שחקן, תשלם עבורו כמעט כל סכום, כי אתה מאמין בו ורוצה אותו בקבוצה שלך. בני יהודה היתה משחררת אותי ודמאיו נתן לי את ברכת הדרך, הוא כמו אבא בשבילי, הוא רצה שאהיה במקום טוב, אבל זה לא קרה בסופו של דבר ולא בגלל דמאיו, אלא בגלל מכבי חיפה".
אחר כך היתה זו הפועל תל אביב של דרור קשטן. "קשטן עשה הכל כדי להביא אותי להפועל תל אביב, הוא רצה אותי מאוד", משחזר השוער הניגרי, "אבל אני לא רוצה לדבר על זה. זה סיפור כואב עבורי, אני מעדיף לשכוח את זה וזהו. הייתי על סף סגירה בהפועל. ממש, ממש קרוב. אבל אני חושב שבמקרה הזה בני יהודה החליטה שאני לא אעבור. כן, גם אני שמעתי את הסיפור שיוסי אבוקסיס התעקש שלא אעבור, אבל לא נתתי לזה להיכנס לראש. אלה החיים. אתה פשוט צריך לעמוד בחזרה על הרגליים ולהמשיך הלאה".
ואיינוגבה (29) המשיך הלאה, שזו אולי הדוגמה הטובה ביותר לאיזה ספורטאי ענק הוא וגם שוער נפלא, מהטובים ביותר בליגה. איינגובה בטוח שהעונה יש לו סיכוי עם בני יהודה להוכיח למי שקצת אולי פקפק בו שהוא שוער לרמות הכי גבוהות. "אני זוכר שבעונה הראשונה שלי בישראל, אנשים שאלו מי זה הליצן הזה. אני שמח שדברים הסתדרו ככה. אני הולך ומשתפר מעונה לעונה, ובטוח שעוד לא הגעתי לשיא שלי. אני רוצה לשחק בקבוצה גדולה בישראל או באירופה. אני מאמין שלכל אחד יש את הרגע שלו".
***
איינוגבה מבין שרק בקבוצה גדולה, כמו ההוא שהיה שם לפניו בבני יהודה, וינסנט אניימה, מגיעה ההכרה האמיתית במה שאתה שווה ("לא אשקר, יש ביני לבין אניימה תחרות גדולה"). אלא שהיום הוא רואה את הליגה ומבין שאפשר לעשות זאת בבני יהודה. אם בני יהודה תפסיק לחשוב לפעמים כמו בני יהודה, ותתנהג כמו קרית שמונה. "לפעמים אנחנו חושבים כמו קבוצה קטנה. אני באמת חושב שאנחנו קבוצה מספיק גדולה שיכולה להתמודד על תואר. יש לנו מאמן מצוין, דרור קשטן, ויש לנו עכשיו סגל מצוין עם ספסל חזק. וזה משהו שלא היה כאן קודם. מאוד חשוב כשיש סגל ארוך, אז גם הספסל חזק".
איינוגבה מזהה תהליך שיכול להתגשם השנה. "אפשר לראות את השיפור וההתקדמות בבני יהודה במהלך העונות האחרונות. בעונה הראשונה שלי (2007/8, ר"ב) נאבקנו נגד הירידה, אחר כך טיפסנו למעלה ואנחנו ארבע עונות ברציפות באירופה, כשבעונה שעברה היינו קרובים לסיים במקום השני. אנחנו עושים צעד אחד קדימה ועכשיו צריך לנסות ולהיאבק על הסיכוי לאליפות. יש לנו העונה סגל חזק, והקבוצה באמת מגובשת. אם נאמין בעצמנו ונעבוד ממש קשה, הכל אפשרי. את העונה הזו התחלנו בצורה טובה עם ארבע נקודות בשני המשחקים הראשונים וחשוב שנמשיך ככה. אני באמת מאמין שבני יהודה יכולה לזכות העונה באליפות. אם קרית שמונה זכתה באליפות, אז גם בני יהודה יכולה לעשות את זה. אף אחד לא האמין שהם מסוגלים בעונה שעברה, והם לקחו. אני אף פעם לא משתמש במילה 'מקווה'. אני לא מקווה. אני מאמין בזה ואני תמיד משיג מה שאני רוצה".
מה הרגשת כשדינו אנדלובו עבר למכבי חיפה בקיץ? קינאת בו?
"באמת שלא. אני זוכר שהוא סיפר לי בעונה שעברה עוד לפני הפלייאוף שדמאיו לא נותן לו ללכת, למרות שיש לו הצעה מחו"ל. אז אמרתי לדינו, 'יש לך עכשיו שישה משחקים להראות מה אתה יודע', ואתם זוכרים כמה הוא היה טוב בסיום העונה. ככה זה בחיים, לפעמים אפילו משחק אחד יכול לשנות לך את הקריירה".
אתה לא מרגיש שהקריירה שלך מעט תקועה כרגע? נפגשת השבוע עם חברך אפה אמברוז, שהגיע למועדון ענק כמו סלטיק בסקוטלנד. זה לא עשה לך משהו?
"אני ממש לא תקוע. לשוער יש קריירה מאוד ארוכה. אני רק בן 29 ומתכנן לשחק עוד שנים רבות. כל החלומות שלי והשאיפות שלי בכל קבוצה בה שיחקתי, היו תמיד לזכות בתארים. לא משנה לי אם זו קבוצה קטנה, או גדולה, אני שואף לתואר. וכעת החלום שלי הוא לזכות בתואר עם בני יהודה".
אתה מסכים עם הקביעה שבני יהודה מסתמכת יותר מדי על פדרו גלבאן? שאם הוא לא משחק הקבוצה די משותקת?
"למכבי חיפה, למשל, יש את יניב קטן, למכבי תל אביב היה פעם את אבי נמני. כך שכל קבוצה רוצה שיהיה לה שחקן כזה יצירתי בהרכב. התמזל מזלנו ויש לנו את פדרו. לברצלונה יש את מסי, וגלבאן זה המסי של בני יהודה. לפעמים, כשהוא לא משחק, אנחנו לא נראים טוב, כולם רואים את זה, זה שקוף ונראה לעין. אני וחבריי לקבוצה תמיד אומרים לפדרו: 'אתה חייב לשחק טוב, אחרת אנחנו נראים לא טוב'".
אולי גם גלבאן חושב כבר על מעבר לקבוצה הבאה שלו? אולי הוא מרגיש קצת שחוק?
"זה באמת מרגיש לפעמים שהמחשבות שלו נודדות מכאן, אבל זה אנושי. הוא בנאדם, וכל אחד היה רוצה לקפוץ מדרגה קדימה בקריירה ובחיים בכלל. זו שאיפה של כל שחקן. אבל אני חושב שהוא פשוט צריך להיות רגוע וזה כבר יגיע. אבל אם אתה חושב על זה יותר מדי, זה בוודאות פוגע ביכולת שלך".
***
איינוגבה מבסס את האופטימיות שלו בנוגע לאליפות כתומה על התובנה של קרית שמונה, לפיה הגדולות בישראל כבר לא כאלה מרשימות. רואים את זה בהתנהלות שלהן."אני חושב שאחת הבעיות של המועדונים הגדולים, זו העובדה שהם כל הזמן עושים שינויים בקבוצה. זה פוגע בקבוצה", הוא אומר, למשל, על שתי התל אביביות. "אפשר לעשות שינוי של שניים או שלושה שחקנים, זה נורמלי, ואז אתה פחות או יותר שומר על הקבוצה. ככה נוצר תיאום ויש הבנה בין השחקנים. אבל בישראל מפספסים בנקודה הזו. לוקח לזרים זמן להתאים את עצמם לשיטת המשחק בישראל ולשהייה במדינה זרה. לוקח זמן עד שאתה מתאים את עצמך לשיטה, לקבוצה, למאמנים החדשים, לשחקנים המקומיים. לוקח לפחות שלושה-ארבעה חודשים להתרגל לכל שינוי. מזכיר לך את ההגעה של אנדלובו לקבוצה, לקח לו זמן להתאים את עצמו אלינו ולנו להתאים את עצמנו אליו. וכשאתה מביא חמישה זרים חדשים אתה חייב סבלנות וזמן. אני חושב שלאנשים בישראל אין מספיק זמן וסבלנות. אם לדמאיו לא היתה סבלנות אלי, הוא היה מעיף אותי הביתה כבר בעונה הראשונה. אין שחקן שלא רוצה להיות טוב ולתרום לקבוצה, אבל חייבים לתת להם זמן. בבני יהודה למדו להיות סבלניים מאוד עם הזרים ועם שחקני הרכש הישראלים".
האם הרגשת במהלך השנים שלך כאן בישראל גילויי גזענות כלפייך?
"כן, פה ושם נתקלתי בזה. לא הרבה, אבל נתקלתי. לא יודע מה עושים אחרים, אבל כשאני נתקל בזה, אני פשוט לא מקשיב ומשתדל להתעלם. אני לא נותן לזה לחדור לאוזניים שלי ועושה הכל כדי לא לתת לזה חשיבות. כבר צעקו לי כאן 'קוף' או 'כושי' בעברית, ואני כבר מבין ,כמובן, את המילים האלה. אז כשצועקים לי, אני פשוט מעדיף להגיב בחיוך. זה רק נותן לי יותר כוח. ראיתי דברים כאלה בקבוצות אחרות שבהן האוהדים מקללים שחקנים שחורים וקוראים להם בשמות גנאי. יש שחקנים שנפגעים מזה.
"הדבר הכי נורא הוא כשאוהדים שלך מקללים אותך וקוראים לך בשמות גנאי. זה קרה לי בעונה הראשונה בבני יהודה. זו היתה העונה הראשונה שלי, באמת הייתי צעיר יותר ועשיתי טעויות בשער. אני זוכר שהיה לנו את החלוץ הברזילאי ז'וזה דוארטה, הוא ממש רב עם אוהדים, התקוטט עם כמה מהם בגלל קריאות וקללות, אבל אני העדפתי להיות חכם יותר ולא לענות לאוהדים. כי ברגע שאתה נלחם באוהדים שלך, אתה מחוק אצלם. צריך לזכור שאותם אוהדים שמקללים, בהרבה מקרים גם ירימו אותך בחזרה לשמיים".
מה לדעתך ההבדלים בין השחקן הישראלי והשחקן הניגרי?
"אני חושב שהשחקן הישראלי הוא מאוד איכותי, טכני, אבל אין לו מנטליות חזקה והוא לא מספיק מאמין שהוא יכול לעשות את זה בגדול ולהשיג הישגים משמעותיים. השחקן הישראלי לא מאמין בעצמו. לא כולם כאלה ואני אתן לך דוגמא יוצאת דופן. קח את תומר חמד, אתה זוכר שבבני יהודה הוא כמעט לא הצליח לכבוש? אבל הוא המשיך לעבוד כמו משוגע, עבד קשה עם עצמו בחדר כושר, הלך לאחי נצרת והשתפר שם מאוד, משם החזירו אותו למכבי חיפה ובום, הוא מצא עצמו בליגה הספרדית.
"ככה זה בחיים, אסור לעולם לוותר. גם אם המאמן לא נותן לך לשחק, תמשיך להתאמן ולעבוד קשה ותוכיח למאמן שאתה רוצה. המאמן לא טיפש, אם הוא רואה שחקן שעובד קשה ורוצה להצליח, הוא יגיד לעצמו, 'היי רגע, השחקן הזה רוצה לעזור לי ולקבוצה'. אבל השחקן הישראלי מוותר לעצמו בקלות מדי, מאשים את המאמן. אין מאמן שלא רוצה לנצח וכל מאמן רוצה להרכיב את השחקנים הכי טובים שיש לו. תיתן מעצמך את המיטב, הרגע שלך יגיע".