וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היד הנעלמה

ארנון בן דרור

7.3.2012 / 13:22

בשנת 2007 היו 19 טניסאי טופ 50 שהכו בקהנד ביד אחת, ב-2012 נותרו רק 11. מהיכן נולדה אחת התמורות הכי גדולות בענף ספורט בעידן המודרני?

מה משותף לרוד לייבר, רוי אמרסון, ארתור אש, פיט סמפראס, ג'ון מקנרו, איוון לנדל, סטפן אדברג, בוריס בקר, רוג'ר פדרר, בילי ג'ין קינג, מרטינה נוורטילובה, שטפי גראף וז'סטין הנין? כן, נכון, כולם שייכים למועדון האקסקלוסיבי של גדולי הטניסאים בכל הזמנים. אבל מה עוד? ובכן, כל חברי הרשימה המכובדת הזאת חבטו - או חובטים עדיין במקרה של פדרר - את חבטת גב היד שלהם ביד אחת.

למעשה, במחצית הראשונה של המאה ה-20 כל הטניסאים המקצוענים בלי יוצא מן הכלל חבטו את הבקהנד שלהם אך ורק ביד אחת. היה זה רק בשנות ה-70 שהנורמה הזו החלה להשתנות, עם כניסתם לזירה של ג'ימי קונורס, ביורן בורג וכריס אוורט – השלושה האלה צירפו יד נוספת לאחיזה והוכיחו שגם כך, ואולי אפילו משום כך, אפשר להיות אלוף גדול.

רוג'ר פדרר טניסאי שוויצרי. GettyImages
זו לא תהיה נבואה חסרת שחר לומר שהוא הזוכה האחרון בגראנד-סלאם שחובט בקהנד ביד אחת. פדרר/GettyImages

לאחר שבורג זכה ב-74' באליפות צרפת הפתוחה, הוא נשאל תכופות על-ידי העיתונאים מתי הוא יתחיל להשתמש בבקהנד-יד-אחת. עד כדי כך משונה ובלתי מקובלת הייתה החבטה הזאת בעידן שלפני בורג וקונורס שהטניסאי האמריקאי הגדול ג'ק קריימר, כתב בספרו בשנת 49': "השימוש בשתי ידיים בגב-היד לא רק מחליש את החבטות שלך, הוא גם שולל ממך ביטחון ומעניק ליריב שלך יתרון פסיכולוגי". דברים שאפשר לומר כיום דווקא על חבטת היד-אחת.

המהפך המזדחל האדיר הזה, שהחל בענף הטניס בשנות ה-70 ומתקרב כיום להשלמתו, מהווה ללא ספק את אחת מהתמורות הגדולות ביותר שחלו בענף ספורט כלשהו בעידן המודרני. שני אולי רק לסגנון ה"פוסברי" שביום בהיר אחד שינה מן היסוד את ענף הקפיצה לגובה, לאחר זכייתו המדהימה של דיק פוסברי באולימפיאדת 68'.

***

כולנו למדנו לאהוב את חבטת הבקהנד-יד-אחת שובת העין של פדרר. כולנו גם משמשים עדים לדרך בה השוויצרי הביס בעשור האחרון אין-ספור יריבים שאחזו את המחבט בשתי ידיים בשני הצדדים. ולפניו עשה סמפראס דבר דומה. אבל לא תהיה זו נבואה חסרת שחר לומר שרוג'ר פדרר הוא הזוכה האחרון בגראנד-סלאם שחובט בקהנד ביד אחת.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן
הטניסאי השבדי סטפן אדברג. Gary M. Prior, GettyImages
גלעד בלום: "תמיד יהיו את המוטציות שישחקו ביד אחת, כמו שתמיד יהיו את המוטציות שמשחקות בשתי ידיים בשני הצדדים". אדברג/GettyImages, Gary M. Prior

הפסדיו העקביים בשנה-שנתיים האחרונות לדג'וקוביץ' ונדאל, שלקחו את המשחק צעד נוסף קדימה מבחינה פיזית, בצירוף העדר טניסאים נוספים בעלי שיעור קומה הנעזרים בחבטה האלגנטית הזאת, מעלים את השאלה: האם אנחנו עדים לשקיעתה הסופית והמוחלטת של חבטת הבקהנד-יד-אחת?

צלילה אל תוך דירוג ה-ATP מגלה תמונה עגומה עבור אוחזי היד האחת. בסיום שנת 2007, לא כל כך מזמן, היו בין 50 המדורגים הראשונים בעולם 19 טניסאים שהכו בקהנד-יד-אחת. וכמה ישנם היום, אחרי קצת יותר מארבע שנים? – 11 בלבד. רק אחד מהם, פדרר כמובן, נמצא בעשיריה הפותחת, בהשוואה לארבעה בסיום 2007. אם נרחיק לשנת 2001 נראה שמחצית מהעשירייה הראשונה שיחקה אז עם יד אחת בגב היד. נעים רק להיזכר בשמות: קוארטן (דורג 1), ראפטר, האס, הנמן וסמפראס.

אולם העובדה שצריכה להטריד יותר מכל את אותם הורי טניס שאפתניים, שילדיהם כבר אימצו את החבטה ההולכת ונכחדת, היא שכל אותם 11 שנמצאים כיום ב-50 הראשונים בדירוג ה-ATP היו שם כבר בשנת 2007. וזה כבר מעיד על בעיה אינהרנטית - על כך שאין אף טניסאי צעיר שהצליח בשנים האחרונות לפרוץ את תקרת הזכוכית של צמרת הטניס העולמית כשהוא נעזר בבקהנד-יד-אחת. הטניסאים שחובטים כך רק יוצאים בשנים האחרונות מתוך הדבוקה המובילה; הם כבר לא מצליחים לחדור אליה (ביניהם גם דודי סלע).

***

11 הטניסאים שעדיין מצליחים לשמור על כיסאם בין 50 הראשונים בליםירוג ה-ATP הם: פדרר, אלמגרו, גאסקה, לופס, ואווינקה, קולשרייבר, יוז'ני, ליוביצ'יץ, לודרה ואוליבייה רוחוס – חלק הארי מהם טניסאים שימיהם הגדולים כבר מאחוריהם, כשהגיל הממוצע של החבורה הזאת הוא 29 - גיל מתקדם במונחי טניס. אז מי יבוא אחריהם? לפי המגמה שמסתמנת – כנראה שאף אחד.

הטניסאית הבלגית ז'סטין הנין. רויטרס
הוכיחה שאפשר לנצח עם החבטה הזאת, ואפילו לנצלה לטובתך בשימוש בזוויות חדות, בטופ-ספין, בדרופ-שוטס, בחבטות חיתוך ובטאץ' רך יותר ברשת. הנין/רויטרס

ובסבב הנשים המצב חמור עוד יותר. רק שתי שחקניות שחובטות בקהנד-יד-אחת - שתיים בלבד - נמצאות בין 50 הראשונות בדירוג ה-WTA: אלו הן סקיאבונה (12) ו-וינצ'י (23) האיטלקיות. אף אחת מהן לא ממוקמת בתוך העשירייה. בסיום עונת 2007 היו שם חמש (כולן בין 40 הראשונות), כולל הנין שדורגה ראשונה; ובסיום 2003, ממש ערב תחילת ההשתלטות המזרח-אירופאית על הענף, היו בין ה-50 המובילות 11 טניסאיות (גם הן כולן בתוך ה-40 הראשונות), ביניהן אנה סמאשנובה (אז עדיין לא פיסטולצ'י) שלנו. רק תחשבו על סמאשנובה הזערורית – בטניס האגרסיבי של היום, צריך להודות, לא היה לה סיכוי ממשי להעפיל למקום ה-15 בדירוג העולמי.

אז אם בגברים היו אלה דג'וקוביץ', נדאל ומארי שהובילו את המשחק לעבר עתיד פיזי ותובעני יותר מבחינה אתלטית, והותירו את חבטת הבקהנד-יד-אחת נעדרת מחץ מספק, הרי שבטניס הנשים נראה שהיה זה דווקא הגל המזרח-אירופאי העוצמתי.

הטניסאית הגרמנייה סטפי גראף. Bob Martin, GettyImages
בימינו החסרונות של הבקהנד-יד-אחת גדולים יותר מהיתרונות שלה. הסלייס של גראף/GettyImages, Bob Martin

זה נכון שגם פדרר וגם הנין (לפני שפרשה בשנית), לדוגמה, מוכיחים שניתן עדיין לנצח עם החבטה הזאת, ואפילו לנצלה לטובתך בשימוש בזוויות חדות, בטופ-ספין, בדרופ-שוטס, בחבטות חיתוך ובטאץ' רך יותר ברשת – אבל מדובר בשניים מהאנשים המוכשרים ביותר שהחזיקו אי-פעם מחבט. גם למי שעדיין מאמין שלא אבד הכלח על החבטה הקלאסית, קשה להתווכח עם העובדה שחסרונותיה בטניס של ימינו בולטים יותר מיתרונותיה.

"תמיד יהיו כמה בודדים שימשיכו לשחק ביד אחת", טוען עדיין טניסאי העבר גלעד בלום, שכיום מנהל את אקדמיית הטניס היוקרתית של ג'ון מקנרו בניו-יורק. "אבל אם נסתכל סטטיסטית נראה שיותר מ-95 אחוזים מהשחקנים בסבב משחקים היום בשתי ידיים, אז מעשית אפשר להגיד שלשחק עם יד אחת זו אמנות נעלמת. תמיד יהיו את המוטציות שישחקו ביד אחת, כמו שתמיד יהיו את המוטציות שמשחקות בשתי ידיים בשני הצדדים".

***

בלום מזכיר שכשהוא היה שחקן פעיל, בשנות ה-80 וה-90, המצב היה הפוך לגמרי - כולם כמעט חבטו בקהנד-יד-אחת, וגם הוא כמובן. כדי להמחיש עד כמה המצב השתנה, הוא מספר כי אצלו באקדמייה "מתוך 500 ילדים, בערך עשרה, כשני אחוזים בלבד, משחקים ביד אחת. אלה ילדים שבמקרה נדלקו על החבטה הזאת והמאמן שלהן עובד ב"אולד פשן", אז זה איכשהו מצליח".

דודי סלע טניסאי ישראלי. ברני ארדוב
הפך לזן נדיר, מהבודדים בסבב שצולפים עם גב היד. סלע/ברני ארדוב

יחד עם זאת, בלום דווקא מתנגד לקביעה כי הבקהנד-יד-אחת לא מסוגלת לעמוד יותר בקצב ובעוצמות של המשחק המודרני. יש לו הסבר אחר לגמרי להיעלמותה. "הסיבה לכך שילדים לומדים לשחק היום עם שתי ידיים היא לא היעילות של החבטה הזאת, אלא העובדה שבשלושים-ארבעים השנים האחרונות המחבטים הפכו קלים יותר ויותר, והילדים מתחילים לשחק בגיל צעיר בהרבה, גיל שבו הם לא מצליחים לחבוט ביד אחת", הוא מסביר.

"לחבוט ביד אחת זה הרבה יותר טבעי", הוא ממשיך. "כי מה זה טניס בעצם? זה פינג פונג בגדול. אני, לדוגמה התחלתי לשחק בגיל תשע, ועמוס מנסדורף התחיל בגיל עשר. זה כבר גיל בו הילד מספיק חזק כדי לשחק עם יד אחת. ברגע שאתה יכול לעמוד על הרגליים ולהחזיק מחבט, זה יותר טבעי לשחק ככה. אבל היום אין מצב שילדים מגיעים אלי לאקדמיה בגילאים כאלה. היום יש ילדים שבקושי הולכים, שעדיין יונקים חלב, וכבר חובטים. עם שתי ידיים הם יכולים להעביר 150 חבטות רצוף, אז בטח שהם ישחקו ככה".

אז בלום מאמין שהסיבה לכך שלא רואים כיום הצלחות רבות מצד שחקנים שחובטים בקהנד-יד-אחת, היא לא אינהרטית, כי אם נסיבתית. אחרים חושבים אחרת. אבל תהיה הסיבה ככל שתהיה, על דבר אחד אין עוררין - אנחנו עדים לשירת הברבור של החבטה שליוותה את הטניס משחר קיומו. ובעוד כמה שנים נישאר רק עם הזיכרונות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully