באיירן מינכן
יתרונות:
היתרון הכי גדול של באיירן מינכן הוא סגל שרץ כבר הרבה זמן ביחד. פרט לכמה שינויים הכרחיים, כמו צירופם של מנואל נוייר, ג'רום בואטנג, רפיניה ולואיז גוסטבו, הקבוצה משחקת בהרכב כמעט זהה לחלוטין כבר שנתיים-שלוש. מדובר באחד הסגלים הכי מנוסים באירופה ובשחקנים שהיו כבר בכל המעמדים כולל הגמר לפני שנתיים כמו פיליפ לאהם, בסטיאן שווינשטייגר, פרנק ריברי, מריו גומז ואריאן רובן. אם מוסיפים לכך את יופ היינקס בן ה-66, שזכה כבר בליגת האלופות עם ריאל מדריד, מבינים שלבאיירן יש יתרון משמעותי בשלבים המכריעים.
לכך צריך לחבר איוש כמעט מושלם של שתי עמדות חשובות. אפשר להתווכח האם נוייר הוא השוער הכי טוב בעולם, מה שבטוח הוא שתצוגות ענק שלו כמו בחצי הגמר בשנה שעברה מול מנצ'סטר יונייטד או בשמינית הגמר מול פורטו ב-2007/8 יכולות להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון מבחינת באיירן. גם בצד השני של המגרש יש ליופ היינקס אס. מריו גומז הוא כבר קרוב לשנתיים חלוץ הרחבה הכי יציב באירופה, ששוווה כמעט שער למשחק. לשמור אותו על אפס שערים לאורך 180 דקות תהיה משימה קשה גם לריאל וברצלונה.
נקודה נוספת שיכולה להיות משמעותית מבחינת באיירן היא אירוח הגמר. במועדון מדברים מתחילת העונה על כך שהחלום הכי גדול שלהם העונה הוא להגיע לגמר ולהפוך לקבוצה הראשונה מאז רומא ב-1983/4 שמגיעה לגמר גביע/ליגת האלופות במגרשה הביתי. לכל המערכת, מההנהלה ועד אחרון השחקנים ברור שזו מטרת העל העונה ושאפילו האליפות ומאבק ההגמוניה מדורטמונד בחשיבות פחותה כרגע.
חסרונות:
הבעיה הכי גדולה של הקבוצה היא החולשה של אריאן רובן. כבר תקופה ארוכה, למעשה מאז חזר מהפציעה האחרונה שלו, שהגאון ההולנדי לא דומה לשחקן שהיה בעבר. בשני המשחקים האחרונים, מול שטוטגרט בגביע וקייזרסלאוטרן בליגה, זה אפילו עלה לו במקום בהרכב ובביקורת מפרנץ בקנבאואר. כרגע, נראה ש"כוכב הדרום" מתפקדים טוב יותר בלי רובן מאשר איתו, כשתומאס מולר אפקטיבי הרבה יותר כשהוא משחק באגף. כדי להתמודד עם ריאל וברצלונה, באיירן חייבת את רובן בשיאו. כרגע הוא רחוק משם.
שחקן בעייתי נוסף מבחינת באיירן הוא בסטיאן שווינשטייגר, שהפך העונה, אולי יותר מתמיד, לשחקן הכי חשוב במערך הקבוצה. במשחקים הגדולים של העונה, כמו ה-0:2 על מנצ'סטר סיטי בשלב הבתים, שוויני ניהל את המשחק וכל התקפה עברה דרכו. כרגע, הקשר פצוע בפעם השנייה כבר העונה ואמור להחמיץ את שני המשחקים מול באזל. בלעדיו לבאיירן אין מה למכור מול האימפריות הגדולות של אירופה, עם שחקנים אפורים כמו אנטולי טימושצ'וק במרכז השדה.
נקודה נוספת שקצת בעייתית אצל באיירן היא הבעיה במאץ' אפ. כדי להבין את הבעיות של הבווארים, כדאי לצפות במשחקים מול מנשנגלדבאך (שני ניצחונות רצופים על באיירן) ודורטמונד (שלושה כאלה) ולהבין שהאימפריה בכל זאת פגיעה ולא אוהבת לשחק מול סגנון משחק הגנתי.
יכולה לסכן את ברצלונה/ריאל מדריד? אולי האיום הכי גדול על שתי האימפריות הספרדיות. האיכות והניסיון ישחקו לטובתה.
ארסנל/מילאן (רק אחת תוכל לפגוש את ריאל או ברצלונה)
יתרונות:
לשתי הקבוצות יש שני חלוצים וירטואוזים, שנמצאים בשיא הכושר שלהם. מצד אחד, מלך שערי הפרמיירליג רובין ואן פרסי עם 22 שערי ליגה העונה ומצד שני זלאטן איברהימוביץ', סגן מלך שערי הסרייה A עם 15 כיבושים. שניהם מסוגלים לעשות שערים מכלום ומחצאי מצבים ולהחיות התמודדות שלמה עם שער חוץ אחד קטן. בנוסף, שניהם ימשכו באופן טבעי את רוב תשומת הלב של ההגנות היריבות ויפנו הרבה שטחים לשחקני ההתקפה האיכותיים שסביבם.
בנוסף, הבאנקר הכי גדול של ארסן ונגר בהרכב השנה (אחרי ואן פרסי) הוא אלכס סונג, שהתפתח להיות קשר אחורי מצוין ויוכל לעשות חיים קשים להרבה קבוצות. מה עוד שהתותחנים יהנו מיתרון פסיכולוגי מסוים, שכן הם יבואו לכל משחק מול בארסה וריאל כאנדרדוג מוחלט. גם המהירות של שחקני ההתקפה שלה, ז'רביניו, תיאו וולקוט ואלכס אוקסלייד צ'מברליין, יכולה להביך את ההגנות של שתי מוליכות הליגה הספרדית.
במילאן, אין ספק שהיתרון הכי גדול הוא המסורת של המועדון והיכולת שהראה בשנים האחרונות להתמודד מול כל קבוצה בכל מגרש. בנוסף, נראה שמדובר במועדון שלמד לקח מהטעויות של השנים שעברו ובנה סגל עמוק בהרבה מזה שהיה שם בעונה שעברה כשהרוסונרי צירפו בינואר שחקנים שלא יכלו להשתתף בליגת האלופות.
חסרונות:
כמו ביתרונות, גם בחסרונות נתחיל מנקודה משותפת: שתי הקבוצות סובלות מהרבה שחקנים פצועים. לארסן ונגר אין את ג'ק ווילשר ואבו דיאבי כל העונה, כשגם אנדרה סנטוס וקיירן גיבס סובלים מפציעות ממושכות ובקארי סאניה חזר מפציעה ארוכה, בעוד מסימילאנו אלגרי איבד בשלב מוקדם את אנטוניו קסאנו וג'נארו גאטוסו ונאלץ לתמרן אם אינספור פציעות בהגנה, כולל כריסטיאן אביאטי, ועם קשרים ותיקים שנוטים להיפצע כמו מארק ואן בומל, קלרנס סיידורף ומאסימו אמברוסיני.
הבעיה הכי גדולה של ארסנל היא כמובן ההגנה. התותחנים ספגו 35 שערים בליגה (נכון שצריך לסייג את זה בשמינייה באולד טראפורד) ונראים פגיעים מאוד עם בלם איטי כמו פר מרטסאקר שמתקשה מול חלוצים מהירים ורביעיית הגנה שמשתנה רבות. כמו כן, ארסנל נראתה רע בכל המשחקים שלה מול קבוצות גדולות השנה כשהוציאה שלוש נקודות מ-18 מול שתי הקבוצות ממנצ'סטר, ליברפול, טוטנהאם וצ'לסי. קשה להאמין שמול ברצלונה או ריאל זה ייראה אחרת.
אם לארסנל יש בעיה בהגנה, הרי שלמילאן סובלת מהתקפה לא מאוזנת, כשחוץ מאיברהימוביץ', אף חלוץ בקבוצה לא ממש מתפקד העונה אחרי הפציעה של קסאנו (רוביניו, פאטו). אי אפשר כמובן להתעלם גם מתהליך חילופי הדורות, שעדיין לא הושלם במלואו וממרכז שדה מבוגר מאוד.
יכולות לסכן את ברצלונה/ריאל מדריד? קשה לראות את זה קורה. אם כבר, אז אולי מילאן.
צ'לסי
יתרונות:
הכישרון העצום הזה אמור להתפוצץ מתישהו. שחקנים כמו ראמירס, דניאל סטארידג', חואן מאטה, ואפילו פרנק למפארד, מייקל אסיין, ראול מיירלש, דידייה דרוגבה ופלורן מאלודה הוותיקים יכולים בערב נתון להוות אתגר אדיר עבור כל קבוצה בעולם.
אם מוסיפים לכך את העונה החלשה בליגה והרצון האדיר של אנדרה וילאש בואש והשחקנים להוכיח את עצמם, מגיעים למסקנה שצ'לסי יכולה לנצח כל יריבה בעולם בערב נתון. היא הרי כבר הוכיחה את זה העונה מול מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד (אם לא מחשיבים את הווארד ווב).
חסרונות:
במילים פשוטות: אין מי שיכבוש שערים. פרננדו טורס פשוט לא מסוגל להכניס את הכדור לשער וגם דידייה דרוגבה כבר מעבר לשיא וחווה עליות וירידות די קיצוניות ביכולת שלו העונה. מה עוד שהוא עוד צריך לחזור מאליפות אפריקה אחרי המיני טראומה שחווה שם. גם דניאל סטארידג' המצוין, שפתח את העונה עם ארבעה שערים בארבעה משחקי ליגה, לא כבש כבר שבעה משחקי פרמיירליג ברציפות, ורומלו לוקאקו הצעיר והמוכשר עדיין לא התאקלם לחלוטין.
לא רק בהתקפה צ'לסי סובלת מבעיות, אלא גם בהגנה. הבלוז ספגו כבר 31 שערים בליגה העונה, וברור לגמרי שג'ון טרי ואשלי קול כבר מעבר לשיאם במקרה הטוב, בעוד ז'וזה בוסינגוואה לא מצליח להתעלות מעל לבינוניות שמאפיינת את כל התקופה שלו במועדון ודויד לואיס עדיין לא במעמד שיכול להוביל הגנה על גבו. גם פטר צ'ך של השנה הוא לא אותו שוער אגדי שהיה בשנים שעברו ומבצע טעויות לא טיפוסיות.
יכולה לסכן את ברצלונה/ריאל מדריד? אולי בבית וגם זה בהתעלות מיוחדת. לאורך 180 דקות יהיה לה קשה להתמודד איתן.
אינטר
יתרונות:
נראה שהדבר הטוב היחיד שנותר לומר על הנראזורי החבוטים של העונה הנוכחית זה שהם עדיין אחד המועדונים המפוארים ביותר בכדורגל האירופי. חלק מהפאר זה כמובן גם הניסיון והמסורת שקבוצה שזכתה רק לפני שנתיים בתואר ומחזיקה בסגל אגדות כדורגל כמו חאבייר סאנטי ודייגו פורלאן נהנית מהם.
בנוסף לכך, צריך לזכור שלקבוצה של קלאודיו ראניירי יהיה קשה מאוד להגיע לליגת האלופות דרך הליגה בעונה הבאה, כיוון שהליגה האיטלקית תשלח רק שלוש נציגות למפעל ב-2012/13 וכרגע המרחק של אינטר החמישית מלאציו השלישית עומד על שש נקודות. לכן, ליגת האלופות היא כל מה שנשאר למועדון הפאר מהעונה הזו.
חסרונות:
הגנה. הנראזורי ספגו 30 שערים ב-23 משחקים, כולל שתי רביעיות בשלושת משחקי הליגה האחרונים (מול פאלרמו ורומא) ונראה שכל חולית ההגנה סובלת מעונה רעה. ז'וליו סזאר של השנה הוא לא אותו שוער מהעונות שעברו, גם מייקון חווה עונה בינונית מאוד כשלוסיו בן ה-33 חווה עונה חלשה בהרבה והוא כבר לא חומת הברזל מלפני שנתיים. גם וולטר סמואל וכריסטיאן קיבו כבר עברו את גיל 30 ולא נמצאים בשיאם. מול ההתקפות של ריאל מדריד וברצלונה, ככל הנראה השתיים הטובות בעולם, ההגנה של אינטר עלולה לקרוס. לבטח, היא כבר לא תצליח להעלים את ההתקפה של בארסה כמו שעשתה עם מוריניו לפני שנתיים.
חיסרון נוסף ואולי הכי מורגש באינטר זה ווסלי סניידר. הקשר ההולנדי בן ה-27, שפלירטט עם מנצ'סטר יונייטד לאורך כל הקיץ, חווה אולי את אחת העונות הכי מאכזבות בקריירה שלו. סניידר סובל מפציעות מרובות, שגורמות לו להיעדר ממשחקים רבים, וגם כשהוא כבר כן משחק כמו בהפסד המביך לנובארה ביום ראשון האחרון הוא נראה לא טוב ומחזיק במאזן של שער ושלושה בישולים ב-13 הופעות ליגה. בטח לא כמו מי שהיה אחד הקשרים הכי טובים בעולם רק בשנה שעברה. הבעיה שלאינטר אין כמעט תחליף לסניידר ושאר חלקי הקישור שלה אפרוריים מדי כדי להתמודד עם אינייסטה-צ'אבי-פברגאס או צ'אבי אלונסו-אוזיל-רונאלדו.
יכולה לסכן את ברצלונה/ריאל מדריד? קשה להאמין שמי שהפסידה בבית לנובארה הקטנטונת שבוע אחרי שהובסה 4:0 על ידי רומא המגמגת, תצליח דווקא מול ברצלונה וריאל מדריד.
ליגת האלופות בוואלה! ספורט
