מיהו אוטו רהאגל בשבילכם? יש שמקללים אותו על הבונקרים של יוון בדרך לזכיה ביורו 2004. יש שזוכרים לו את העונה הקסומה בקייזרסלאוטרן, איתה לקח אליפות ב-1998 מיד אחרי שהעלה אותה לבונדסליגה. רוב האוהדים הגרמנים משייכים אותו בעיקר ל-14 השנים על הספסל של ברמן, אותה הצעיד לשתי אליפויות ולזכיה בגביע המחזיקות בשנות ה-80' וה-90'. אבל עבור אוהדי מנשנגלדבאך ודורטמונד ייזכר המאמן הוותיק לנצח כמי שספג את התבוסה הגדולה ביותר בליגה הגרמנית - 12:0. היה זה לפני 33 וחצי שנים, ב-29 באפריל 1978, כאשר רהאגל היה רק בן 39, באחת מעונותיו הראשונות. היה זה משחק היסטורי ומיוחד, וכדי להבין את הנסיבות לעומק יש להכיר מעט את הרקע.
עשרה שערים מהפסגה
למי שלא יודע, מנשנגלדבאך הייתה אחת הקבוצות הטובות בעולם בשנות ה-70'. המאמן הנס וייסוויילר הדריך אותה במשך 11 שנים, ליטש יהלומים כמו גינטר נצר ובנה אימפריה אדירה שהתחרתה בבאיירן מינכן הטובה בהיסטוריה, זו של פרנץ בקנבאואר וגרד מולר. בהדרכתו של וייסווילר זכתה גלדבאך בארבע אליפויות, וב-1975 הוא עזב לברצלונה כמחליפו של רינוס מיכלס. בבירת קטלוניה הוא הסתכסך באופן כמעט מיידי עם יוהאן קרויף, ההנהלה העדיפה לצדד בכוכב ההולנדי, ושנה אחרי הגעתו החליט וייסוויילר לשוב למולדתו. קבוצות רבות ניסו לזכות באחד המאמנים הטובים בעולם, והוא העדיף את קלן. זה לא היה בכדי את הקריירה שלו כשחקן עשה וייסוויילר בקבוצה, ואת דרכו כמאמן החל שם.
ובינתיים, גלדבאך המשיכה במסע ההצלחות גם בלעדיו. אודו לאטק, שנזרק מבאיירן ב-1975, ירש באופן חלקי את וייסוויילר, זכה באליפויות בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה, ואף הצעיד אותה לגמר גביע האלופות ב-1977, שם הפסידה במשחק דרמטי 3:1 לליברפול. בעוד באיירן שרויה במשבר עמוק, הפכה מנשנגלדבאך באופן מוחלט לקבוצה החזקה והמצליחה בגרמניה. בקיץ 1977 חלו שתי תפניות קריטיות בכדורגל הגרמני. קלן של וייסוויילר סיימה את 1976/77 במקום החמישי, אם כי הציגה את ההתקפה הפוריה בליגה, והמאמן הודיע לסמל הקבוצה וולפגנג אובראט על סיום דרכו. במקביל, עזב בקנבאואר את באיירן לטובת החוויה והכסף הגדול של ניו יורק קוסמוס. שינויים אלה היו אמורים לבסס את מעמדה של גלדבאך בפסגה אפילו יותר, אך לא הכל עבד לפי התוכניות. בעוד באיירן קרסה לחלוטין וסיימה את 1977/8 במקום ה-12, התאוששה קלן מתבוסה 5:1 בדיסלדורף במשחק הראשון ודהרה לאליפות. גלדבאך רדפה אחריה בכל כוחה והשיגה אותה במספר הנקודות שלושה מחזורים לסיום.
החבורה של וייסוויילר לא שמטה יותר נקודות, למחזור הנעילה הגיעו השתיים כאשר קלן מובילה את הטבלה בזכות הפרש שערים עדיף באופן מכריע לא פחות מ-10 שערי יתרון. במשחק האחרון התארחה המובילה אצל סנט פאולי, שכבר ירדה ליגה מהמקום האחרון, והסיכוי לסנסציה היה אפסי עד לא קיים. גלדבאך אירחה את דורטמונד בדיסלדורף, בשל השיפוצים באיצטדיון בוקלברג הביתי, ושחקניה כבר השלימו עם אובדן התואר לטובת היריבה האזורית המושבעת. "ידענו שאין לנו סיכוי לסגור את הפער, ובכלל לא חשבנו בכיוון", סיפר לימים הקשר הורסט וולרס.
"לפתע הייתה לנו תקווה, היה טירוף"
דורטמונד הייתה באותם ימים קבוצת מרכז טבלה, ולמתבונן מהצד נדמה כי המשחק לא היה חשוב עבורה במיוחד, אך לא כך הדבר. תיקו, שלא לדבר על ניצחון, היה מעניק לצהובים-שחורים אפשרות לסיים לפני שאלקה, ומבחינת בורוסיה מדובר בפרס יקר ערך. המאמן הצעיר רהאגל שאף לבסס את עצמו במועדון, וכך גם מספר שחקנים שמעמדם לא היה ברור. במוקד העניינים עמד השוער בן ה-23 פטר אנדרולאט, שגדל בשאלקה, לא קיבל הזדמנויות וחצה את הכביש. גם בדורטמונד הוא ישב על הספסל, אך פציעתו של השוער הראשון הורסט ברטראם העניקה לו צ'אנס נדיר. אנדרולאט הצטיין במשחקיו הראשונים וקיווה להצעת חוזה חדשה, אך זו לא הגיעה. ההנהלה משכה את העסק על בסיס שבועי, ורהאגל רצה לבחון את הבחור הצעיר עוד מספר פעמים. זו הסיבה שגם כאשר החלים ברטראם לקראת המשחק של גלדבאך, קיבל אנדרולאט בכל זאת את האפודה הראשונה. הוא מצטער על כך עד היום.
27 שניות אחרי שריקת הפתיחה נגח יופ היינקס, יליד מנשנגלדבאך והחלוץ הפורה בתולדות המועדון, את השער הראשון. היה זה משחק הפרישה של הסקורר האגדי הפורש, וקשה לחשוב על פרידה מרגשת יותר. בדקה ה-12 הוא עשה צחוק מכל הגנת דורטמונד בסלאלום נאה והכפיל את היתרון, וכעבור דקה נוספת סיים הקשר הדני קרסטן נילסן מבצע קבוצתי לתפארת כדי לקבוע 0:3. בדקה ה-22 הגיע השער הרביעי, עליו חתום שחקן האגף הימני הנהדר, קאלה דל'האייה הבלודיני, שדהר לאורך חצי מגרש במתפרצת והרים את הרשת הגבוהה. בשלב זה הגיעה הבשורה הצפויה והמאכזבת ממגרשה הקטן של סנט פאולי בהמבורג קלן עלתה ליתרון. זה לא הפריע לגלדבאך להלום בדורטמונד. אנדרולאט עשה כמיטב יכולתו, הדף כדורים מסוכנים, אבל לא היה לו סיכוי לעצור את כולם. בדקה ה-32 השלים היינקס שלושער בדחיקה מקו השער.
הקונצרט נמשך בשער מרגש במיוחד. מעטים זוכרים זאת היום, אבל הרברט וימר, אשר כולם תמיד קראו לו "האקה", היה אחד הקשרים הגדולים בתולדות הכדורגל הגרמני. הוא היה שותף בכיר לכל חמש האליפויות של גלדבאך בשנות ה-70', הבקיע שער בגמר יורו 1972 מול ברית המועצות, קיבל את מדליית הזהב במונדיאל 1974, והכושר הפיזי הפנומנלי זיכה אותו בכינוי "ריאות הברזל". כמו היינקס, הודיע וימר לפני סיום עונת 1977/8 על פרישתו בגיל 33, וכאשר החלה החגיגה מול דורטמונד חיכו האוהדים לשער שלו. זה הגיע בדקה ה-38, וכל היציעים התפוצצו משמחה.
0:6 במחצית, בעוד קלן מובילה רק 0:1. הפער הצטמק לחמישה שערי זכות. בגלדבאך החלו להאמין שהנס בכל זאת אפשרי. עדות של אוהד הקבוצה, שהיה אז בן תשע, מספרת את הדרמה: "לא חשבתי שיש לנו סיכוי לזכות באליפות, ושיחקתי כדורגל עם החברים בחצר. כאשר הגיעו הדיווחים על שערים שלא מפסיקים לזרום, הפסקנו את המשחק והתקבצנו ליד מכשיר הרדיו. לפתע הייתה לנו תקווה. זה היה טירוף מוחלט". הרחובות בעיר התרוקנו.
רהאגל גער בשחקניו בהפסקה ודרש מהם להתעלות. "תתביישו לכם. אתם חייבים להציל את כבוד המועדון ואת כבודכם", הפציר בחניכיו, ואז שאל את אנדרולאט אם הוא מעדיף להתחלף. "אמרתי לו שאני רוצה להמשיך. חשבתי על החוזה לעונה הבאה. רציתי להוכיח לכולם מה אני שווה, ולספוג שישה שערים במחצית אחת זה לא סיום טוב לעונה. כמה גרוע זה כבר יכול היה להיות? הרגשתי בכושר, הצלתי כמה שערים, והייתי משוכנע שהמחצית השנייה תהיה טובה יותר מבחינתי. בדיעבד זו הייתה החלטה רעה. הייתי צריך לתת לברטראם לעמוד במחצית השנייה, ואז הוא היה סופג שישיה משלו. אני משוכנע בכך", שיחזר אנדרולאט לפני מספר שנים.
"תודה לאל שלא לקחנו אליפות"
אז השוער המסכן תפס את מקומו בין הקורות, ותקוותיו אפילו החזיקו מעמד 14 דקות, אבל אז הסכר נפרץ שוב. היינקס הבקיע את הרביעי שלו בדקה ה-59, נילסן העלה מיד ל-0:8, ודל'האייה הוסיף את התשיעי, אחרי הטעות הקשה היחידה של אנדרולאט במשחק. רהאגל לא מצא מנוח על הספסל. הוא ראה את קבוצתו קורסת והבין שצריך לעשות שינויים לפני שיקרה אסון אמיתי. המאמן עבר בין השחקנים המחליפים וביקש מהם להיכנס, אך הם סירבו בתוקף. איש מהם לא רצה ליטול חלק בתבוסה המחפירה. זיגי הלד הוותיק, ששיחק במדי מערב גרמניה עוד במונדיאל 66', אמר למאמן: "אתה באמת חושב שאני יכול להציל את המצב?".
בשלב זה הבינו גם שחקני קלן שהם צריכים להתאפס על עצמם, הבקיע שני שערים מהירים ועלו ל-0:3 מול סנט פאולי. על הספסל של גלדבאך ההתרגשות ליד הרדיו היתה גדולה. "אתה צריך לכבוש עוד ארבעה", צעקו המחליפים להיינקס. "ירדתם לגמרי מהפסים", ענה להם החלוץ, ובכל זאת קבע 0:10 ממסירת רוחב של וימר, תוך שהוא משלים חמישיה פרטית במשחקו האחרון בקריירה. הפעם הכדור בקושי חצה את הקו ואנדרולאט ניסה למחות, אך לשווא. חבריו המיואשים אפילו לא ניגשו לשופט פרדיננד ביברסי. אגב, החל משלב מסוים נאלץ ביברסי להוציא את הכדורים מהרשת של דורטמונד, בגלל שהשחקנים התביישו לעשות זאת בעצמם.
קשה להאמין, אבל דווקא שמו של הכוכב המפורסם ביותר של גלדבאך, אלן סימונסן הדני, לא נרשם על הלוח. מלך שערי הקבוצה באותה עונה לא הרשית אפילו פעם אחת מול אנדרולאט, ולקראת הסיום הוא ירד מהמגרש מעט פצוע. אבאלד לינן שנכנס במקומו כבש את השער ה-11 בבעיטת יעף נהדרת, ובדקה ה-90 השלים כריסטיאן קוליק, אחד השחקנים האהובים בקבוצה, את התוצאה הסופית. "היינו מאושרים לשמוע את שריקת הסיום. שום דבר לא הלך לנו, ובשלב מסוים השחקנים התחילו לפחד מהכדור. מזל שזה נגמר רק עם 12 שערים", אמר מנפרד בורגסמולר, שדווקא היה לפי העדויות מהפחות חלשים בדורטמונד.
בינתיים כבשה גם קלן עוד פעמיים, ניצחה 0:5 ולקחה את האליפות במרווח בטחון יחסי הפרש של ארבעה שערים. במובן מסוים, זה הציל את תדמיתה של דורטמונד. גם כך תיאוריות הקונספירציה צצו כמו פטריות אחרי הגשם. אנשים תהו מה גובה השוחד ששולם לשחקני דורטמונד על ההופעה המחפירה, אך לא רק הם הכחישו את השמועות בתוקף. התוצאה הייתה כה הזויה, עד שגם שחקני מנשנגלדבאך נשמו לרווחה כשהתברר שהיא לא הכריעה את גורל האליפות. על אף שקלן השנואה סיימה במקום הראשון, הצהיר וימר בדיעבד: "תודה לאל שלא לקחנו את האליפות. זה היה גורם לבלגן גדול מדי".
"לא יצאתי מהבית יומיים"
אחרי התבוסה הסתגרו רוב שחקני דורטמונד וברחו מהתקשורת. הבלם אמאנד טייס, שהיה אמור לשמור על היינקס, אמר: "לא יצאתי מהבית יומיים. מאז קבעתי לעצמי כלל אם החלוץ שאני משחק מולו מבקיע צמד, אני מבקש מהמאמן להחליף אותי מיידית". טייס הצליח לשקם מהר למדי את מעמדו כשחקן הגנה יציב וטוב, מה שאי אפשר להגיד על אנדרולאט. מיותר לציין שהשוער הצעיר לא קיבל את החוזה המיוחל. אף קבוצה לא רצתה בשירותיו, והוא בילה שלוש שנים במדי טניס בורוסיה ברלין מהליגה השניה (ולא, אם אתם תוהים, זו לא קבוצת טניס), לפני שתלה את הכפפות בגיל 26. גם המאמן רהאגל פוטר מדורטמונד, אלא שהוא הצליח בהמשך דרכו יותר מרוב שחקניו המובסים. עוד גיבור טראגי ששכח את התבוסה ויצא לדרך חדשה הוא הקשר האחורי מירקו ווטאבה ששמר את מקומו כעמוד התווך של דורטמונד, עבר לאתלטיקו מדריד, וב-1985 הוחתם על ידי רהאגל כדי להפוך לאחד הסמלים של ברמן, בה שיחק עד גיל 40.
כמו יתר חבריו, נקנס ווטאבה ב-2,500 מארקים על ידי הנהלת דורטמונד אחרי הפיאסקו. הם קיבלו את כספם בחזרה כאשר דורטמונד סיימה בתיקו 2:2 במנשנגלבאך ב-19 באוגוסט, כבר במחזור השני של עונת 78/79' החדשה. שוער דורטמונד היה, כמובן, חדש - אייקה אימל הצעיר, שרק החל את הקריירה שתוביל אותו לעמוד בשער גרמניה ביורו 88' הביתי. אלא שבאופן מדהים לא פחות מתשעה שחקנים שמרו על מקומם בהרכב ומחקו את החרפה הגדולה.
משימתם היתה קלה יותר כי בלי היינקס ו-וימר זו לא היתה אותה גלדבאך. הפרק המפואר ביותר בתולדות המועדון נגמר, היא סיימה את 78/79' במקום התשיעי, והאליפות ב-1977 נותרה עד היום האחרונה מבחינתה. גם האליפות של קלן ב-1978 היא האחרונה שלה. מאז מחפשים ליד נהר ריין תואר ראשון, ומי יודע אולי העונה זה יקרה בניגוד לכל הסיכויים. אם תנצח את דורטמונד בשבת, תעלה גלדבאך לפסגה בסיום מחזור משמעותי בבונדסליגה לראשונה מאז נובמבר 1985. האלופה בהנהגת יורגן קלופ ממש לא מתכוונת לוותר, אבל את מצב הרוח הנהדר של אוהדי מנשנגלדבאך אי אפשר יהיה לקלקל גם במקרה של הפסד. כאשר יעלו השחקנים לכר הדשא באיצטדיון בורוסיה-פארק החדיש, הם ישמיעו את שירם האהוב: "בורוסיה דורטמונד, אתם יודעים מה? אתם עדיין זוכרים? שתיים עשרה אפס! שתיים עשרה אפס!"
אלמוג כהן לא ציפה לעונה כל כך קשה בבונדסליגה
מה סוד ההצלחה של דורטמונד בליגה לעומת הכישלון באירופה
כדורגל גרמני בוואלה! ספורט
