שחר פאר לא תודה בזה, אבל 2011 הייתה עבורה השנה הקשה ביותר בקריירה. אחרי שהייתה קרובה פסע מהעשירייה הראשונה בעולם, החלה ההידרדרות, ההפסדים, ההדחות המוקדמות, ובסופו של דבר הישראלית שהרגילה את כולנו להרבה רגעים שמזמן לא ראינו מטניסאי ישראלי, הידרדרה למקום ה-35 בעולם, כשכעת היא יכולה לקוות ש-2012 תאיר לה פנים הרבה יותר. למרות הדעיכה הזו, פאר שחגגה במאי 24 משוכנעת שהיא יכולה לחזור לעצמה בהקדם. "כמובן שאני יכולה לקרוא תיגר על השחקניות המובילות. אני רוצה להיות הכי טובה שאני יכולה בטופ העולמי", היא מספרת בראיון לוואלה! ספורט. "לקחתי סיכון במה שאני עושה, וכמובן שזו המטרה. יכולתי גם לא לעשות כלום, להישאר לפעמים במקום ה-20, לפעמים ב-30, אבל היה חשוב לי שכשאני אסיים את הקריירה, אהיה מרוצה ממה שעשיתי".
פאר כאמור סיימה את השנה מוקדם מהצפוי אחרי שהתגלה שהיא סובלת משבר מאמץ באחת מחוליות גבה, והיא תשוב לפעילות בתחילת השנה הבאה. את העונה היא פתחה עם קרייג קרדון, שהוביל אותה לדירוג השיא שלה - 11 בעולם - אבל למרות זאת הסתיימה דרכם המשותפת. "אני מרגישה שזו הייתה שנת בנייה עבורי. עברו הרבה דברים בשנה הזו. היא התחילה בסדר גמור, אבל בסביבות חודש פברואר הרגשתי שהטניס צריך קפיצת מדרגה, ומכאן החל השינוי", היא מציינת. "הרגשתי שהטניס הוא יותר עוצמתי, הבנות יותר זריזות וגדולות ממני, והייתי צריכה שדרוג. מכאן החל תהליך שינוי, ניסיתי להיות טובה יותר. עבדנו על דברים מסוימים שלוקח להם זמן להיכנס ולהיות הטבע שלי".
- ובכל זאת איך מתמודדים עם ההפסדים?
"זה הכל עניין של תהליך. כשיש שינוי ועובדים על דברים חדשים, הראש רוצה משהו, אבל בפועל מתרחשים דברים אחרים ולכן לוקח זמן עד שהם קורים. זה התחיל קודם כל באימונים, היו גם פה ושם ניצוצות במשחקים, כמו למשל בוושינגטון, שם שיניתי את הסרב ופתאום היו לי ארבעה-חמישה אייסים למשחק. זה לא אומר שבכל משחק אני אעשה 10 אייסים, אבל התחיל שיפור בסרב. גם בעניין של האגרסיביות, אני צריכה למצוא כמה אגרסיבית אני צריכה להיות בתור שחקנית. אם היו עוד כמה חודשים בשנה הזו, דברים היו מתחברים לי".
- העובדה שהרולד סולומון המאמן נחשב ליותר הגנתי כשחקן לא עלולה להפוך אותך להיות גם כזו?
"הייתה לו תקופה כזו בקריירה, אבל כדי להיות חמישי בעולם הוא נהיה אגרסיבי. הוא כן היה מתיש שחקנים ובימים ההם זה כן היה אפשרי איך שהמשחקים היו נראים. אני מאוד אוהבת אותו מחוץ למגרש, אני לומדת ממנו הרבה. יש לו המון ניסיון עם שחקנים מובילים בעולם. הוא עצמו הגיע לגמר גרנד סלאם ועם שחקנים שלו הוא הגיע למקומות האלה. יש לו הרבה ניסיון וביחד אנחנו מנסים לשדרג את עצמי בתור שחקנית".
- ובכל זאת יש הרגשה במהלך המשחקים שלך את נראית מבולבלת והגנתית מדי. הדוגמה הבולטת לכך הייתה נגד סלואן סטיבנס באליפות ארצות הברית.
"נגד סטיבנס זה היה משחק טוב לראות, כי שם במערכה הראשונה ניסיתי להכות כל כדור, ניסיתי יותר מדי. הלכתי על הרבה כדורים, וזה מה שאמרתי שחשוב למצוא את האמצע בין האגרסיביות לדפנסיביות. במערכה השנייה ראיתי שזה לא עובד. צריך למצוא את האמצע של מי אני בתור שחקנית. אף פעם לא היו לי מלא ווינרים, ואני צריכה שיהיו כמה שפחות טעויות בלתי מחויבות. אני צריכה להיות יציבה ויוזמת כדי להוביל נקודות וגם להסתמך על הטעויות של היריבה".
- נגד סבין ליזיקי בסינסינטי למשל זה היה נראה שאת דוחפת כדורים ומכה לובים.
"הגעתי למערכה השנייה עם יתרון 0:5 כי היא לא הייתה במיטבה במשחק עצמו, ואם זו הדרך שעובדת, למה לא להמשיך עם זה? אלה דברים מקצועיים. אלה החלטות שאני לוקחת במגרש. היא בתור שחקנית אוהבת קצב גבוה וזה הזון שלה, כמו הרבה אסייתיות, למה אני צריכה לתת לה את מה שהיא אוהבת? לא היה בלבול מצידי, אבל צריך למצוא את האמצע שלי כשחקנית. זה תהליך שעברתי ואני עוברת, וזה לוקח זמן".
- היית קרובה מאוד לטופ 10, בארץ כבר ממש חגגו את האירוע. עד כמה זה השפיע עלייך, כי מכאן החלה ההידרדרות בדירוג?
"הנסיגה החלה עוד לפני. גם כשהתקדמתי, פשוט גירדתי את המשחקים. לא שיחקתי טוב, אלא נלחמתי והוצאתי את המשחקים האלה. לא הייתי ברמת משחק טובה, ומשם זה רק הידרדר יותר ויותר. אני לא חושבת שהדירוג שינה משהו. ברור שרציתי להגיע לעשירייה ולהישאר שם, אבל זה לא השפיע על ההמשך. הטניס שלי באותה תקופה לא היה טוב".
- את רואה מקרוב את סבב הנשים, יש רמה גבוהה, אבל גם אין יציבות. כשאת רואה שחקניות צעירות מתקדמות כמו גרגס, פטקוביץ' או פאבליוצ'נקובה, זה לא קצת צובט לך?
"אני גם הייתי שם. פטקוביץ' פרצה אז לא הייתה לה הזדמנות ללכת אחורה. טניסאית שיורדת מהמקום השישי ל-15, אז בשבילה זו ממש הפתעה. גם בבנים לדג'וקוביץ' הייתה שנה מטורפת, אבל מה תגיד על נדאל שהפסיד 6:0 במערכה השלישית עכשיו מול מארי? קרוליין ווזניאקי הייתה היחידה שהייתה מאוד יציבה בסבב. היא ראשונה בעולם בהרבה מעל שאר הבנות בנקודות. שם המשחק זה להיות יציבה, וכך גם בחיים. אי אפשר להיות כל הזמן למעלה בספורט, זה הרבה עניין של מומנטום. בכל שבוע יכול להיות משהו חדש. גם לזבונרבה הייתה שנה מאוד יציבה, הייתה לה שנה וחצי טובות".
- כשאת מסכמת שנה, ויש לך רקורד כטניסאית נפלאה, זו השנה הקשה ביותר?
"לא. שנת 2008 וחלק מ-2009 היו התקופות הקשות ביותר שלי. את 2011 אני מסיימת בסביבות ה-35 בעולם, שזה הישג בפני עצמו. למרות שזה עניין יחסי, אז יחסית ל-13 זה אמנם הרבה פחות טוב, אבל צריך להסתכל על הכל בצורה יחסית למה שהיה".
- באילת למשל בגביע הפדרציה ראינו אותך נגד רדוואנסקה, ובלט לעין המגוון במשחק שלה מולך.
"אם אתה לוקח אותה כטניסאית אז היא מאוד קטנה, היא בגודל שלי, אבל מאוד כשרונית וחכמה. אני מנסה לשפר דברים שכל דבר יהיה הכי טוב שאפשר, אני לא אתחיל פתאום בסרב וולי, אני צריכה להתמקד בדברים שלי ולהיות מאסטרית בהם. אני לא צריכה להתחיל להמציא דברים. אני צריכה להתחיל למצוא כמה אני יכולה להיות אגרסיבית ולבוא לרשת. דיברנו עם הרולד על דרופ שוט, וזה משהו שהוא רוצה לעבוד איתי בתקופת ההכנה כדי שאני אלמד להכות את החבטה הזו כמו שצריך.
- לעומת המשברים הקודמים שעברת בקריירה, איך יוצאים מהמצב הזה?
"אני לא חושבת שאני במשבר בכלל. כן, יש לי שבר מאמץ, אבל אני לא מרגישה במשבר. יש לי את החודש וחצי להחלים, אבל אז אני נוסעת למחנה אימונים אצל הרולד, ואז בתחילת השנה אני אנסה להגיע הכי מוכנה ל-2012. הכל מתחיל מהתחלה, כל המחזוריות של התחרויות".
- היו לך כמה הדחות בסיבובים הראשונים, איך מעבירים את שאר השבוע?
"האמת, אפשר להגיד שזה עובר די מהר. אתה משחק בימי שני ושלישי בערך ויש זוגות. אתה מתאמן, ואז זה קורה מאוד מהר. בטניס הכל מאוד זורם".
- ובכל זאת, איך לא שוקעים בהפסדים?
"יש אנשים שכן שוקעים, אבל זה היתרון שהיה לי: לצאת מהפסדים מאוד מהר. כמה שאני מתבאסת בשעה הראשונה אחרי הפסד, אחרי זה אני מתאפסת על עצמי ויום אחרי אני כבר במקום אחר. זה לא משהו שכולם מסוגלים לעשות.
- את אולי מנסה לחזור לעצמך דרך משחקי הזוגות?
"כמובן. הזוגות נותן לך הזדמנות לעבוד על דברים, זו לא העדיפות שלי, וברגע שאני אשיג תוצאות טובות יותר ביחידות, אני אהיה יותר מאוחר בטורנירים ואז אני אוריד את המינון של הזוגות".
- מה את מרגישה שסולומון שיפר אצלך במשחק?
"בעיקר את הסרב, זה מאוד השתפר, גם מבחינת האחוזים וגם המכות. כבר לא מתקיפים לי את הסרב השני כמו שהיה לפני. הוא עובד איתי כך שאני אהיה ממוקמת קרוב יותר כשצריך, לשנות את הקצבים במשחק, להיות יותר אגרסיבית, לקחת יותר יוזמות, וכשאני במומנטום אז להמשיך עד שאני הורגת את היריבה במכה ושוברת אותה מנטלית".
- מצד אחד את מציינת את העבודה הטובה, ומנגד התוצאות לא הגיעו בתקופה הזו. עד כמה הדיסוננס הזה משפיע עלייך?
"זה תהליך וזה משהו שלקחתי בחשבון. לאט לאט זה מתחבר לי באימונים, לפעמים גם במשחקים. זה לא קל כשהדברים לא הולכים, אבל התהליך הולך לכיוון טוב והטניס שלי משתפר, אז זה נותן לי סיבה לראות את התוצר הסופי. זה מאוד מדרבן ועוזר. אני מקווה שלאט לאט הדברים יתחברו לי".
- בתקופה שהיית בשיאך, הגעת פעמיים לרבע גמר גרנד סלאם. איך חוזרים לשם?
"קודם כל אני צריכה להגיע לשלבים המאוחרים בגרנד סלאם. זה אומר שצריך לנצח את השחקניות ברמה הגבוהה משחק אחרי משחק. אין משהו שאני אומרת שבשביל להגיע לחצי, צריך לעשות כך וכך. פשוט צריך להמשיך להשתפר ולהתקדם. זה לא שאני אשפר מכה, אני אגיע לחצי".
- באופן כללי, איך את רואה את סבב הנשים? מעניין יותר מבעבר בעקבות הפריצה של הטניסאיות הצעירות?
"זה נותן יותר עניין ופלפל, זה יותר מיוחד. אי אפשר לדעת מה יהיה. כולם אומרים 'וואי, איזו הפתעה', אבל כל משחק יכול ללכת לכאן או לכאן. זה נותן הרבה עניין".
- ובכל זאת, לא קצת צורם שווזניאקי ראשונה מבלי לקחת אף טורניר גרנד סלאם?
- "ממש לא לא צורם. היא הגיעה למקום הראשון כי זה מגיע לה. היא השחקנית הכי יציבה בסבב, ואני לא חושבת שזה צורם. היא הגיעה בזכות למה שהיא הגיעה. קלייסטרס וסרינה יותר טובות ממנה, אבל זה לא משנה. היא הוכיחה שהיא מסוגלת להיות יציבה מספיק, היא לקחה המון תחרויות, חוץ מגרנד סלאמים, וכנראה שמגיע לה להיות שם. היא לא גנבה משהו או שינתה את הדירוג".