המסורת האנגלית תמיד מנצחת: אולימפיאדת לונדון תהיה טובה יותר מבייג'ינג

מופעי הזיקוקים בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בבייג'ינג היו בהחלט מרשימים. אין ספק שכל מי שהיה בבירה הסינית באותו ערב חווה מופע אור-קולי שלא ראה מעולם, וכנראה שגם לא יראה. זה היה כל כך מרשים, שאפילו שכחנו לכמה מאוס זה הפך אחרי חמש דקות. זה היה אחד הסיפורים של בייג'ינג 2008 - אירוע אדיר ומרהיב, שהרשים בעיקר את מי שצפה בו בטלוויזיה ואת הקהל הסיני באיצטדיון. אבל אם תשאלו את הספורטאים עצמם או את האוהדים שלא זכו להיכנס לאירועים - הזיכרונות מסין קצת פחות מתוקים.

קצת קשה להסביר את זה, אבל הנה עוד סיפור שפורסם ב"טיימס" הלונדוני ביום הנעילה של משחקי בייג'ינג 2008. הרופא של אחת המשלחות הגדולות במשחקים סיפר על נסיעה שלו עם נבחרת כדורגל נשים לעיר טיאנג'ין, המרוחקת כ-110 קילומטרים מבייג'ינג. "כמו תמיד, היה לנו ליווי משטרתי מקדימה ומאחורה, ונהנינו מנתיב המיועד רק לספורטאים כדי שנגיע ליעד בדיוק בזמן. באמצע הדרך כמה מהבנות ביקשו להתפנות לשירותים. כשביקשתי מנציג הוועדה המארגנת באטובוס לעצור אותו למספר דקות, הוא הביט בי בתדהמה ואמר שזה בלתי אפשרי. אחרי בירורים עם ממונה ועוד ממונה הסכימו לעצור עבורנו את האוטובוס כעבור 20 דקות מרגע הבקשה". וזו הייתה המסקנה של אותו רופא מערבי שחווה את האולימפיאדה השמינית שלו: "מוזר לי להגיד את זה על משחקים אולימפיים, אבל הם לא היו נעימים. הייתה חסרה בהם חיות. לונדון? היא לא תתחרה נגד בייג'ינג, היא תתחרה נגד סידני".

מי שחוה את המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, יכול להבין על מה דיבר אותו רופא עם ניסיון אולימפי כל כך גדול. הסינים הוכיחו לעולם שיש להם כסף, שיש להם תרבות ספורט ושיש להם יכולת ארגון מופתית. מדובר בשלושה מרכיבים חשובים מאוד עבור האירוע הגדול בעולם, אבל יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף. למשל, מסורת ואווירה. אפשר להגיד שזה המוטו של הלונדונים, שכבר שלוש שנים נתקלים בשאלות על השוואת המשחקים האולימפיים שהם יארחו לעומת אלה שהתקיימו בבייג'ינג. התקציב שלהם נמוך יותר, לא צפויים להישבר אצלהם כל כך הרבה שיאים עולמיים, והגשם יאיים להרוס את החגיגות. ובכל זאת, יש לא מעט סיבות להאמין שבמובנים מסוימים - אלה יהיו משחקים לא פחות טובים מבייג'ינג 2008. אולי אפילו יותר.

מצד אחד, אי אפשר שלא לשבח את המתקנים המשובחים, רובם חדשים, שנבנו לקראת משחקי לונדון 2012. אבל עם כל הכבוד, הם לא מתחרים מול הפאר של המתקנים של משחקי בייג'ינג, בעיקר מול האצטדיון האולימפי (הקן לציפור) ובריכת השחיה (קוביית הקרח). גם העובדה שהפארק האולימפי ומרבית המתקנים נבנו באזור מזרח לונדון המושמץ שיתעורר לחיים רק ב-27 ליולי 2012, מקשה על הבריטים לשווק את המשחקים שלהם.

מצד שני, כשחושבים על המסורת וההיסטוריה שיש בחלק מהמתקנים שיארחו את האולימפיאדה הבאה, הופכים פתאום המתקנים הסינים לסוג של דימוי ללאס וגאס המצועצעת והמלאכותית. אחרי הכל, איזה טורניר טניס אולימפי יכול להתחרות במועדון האול אינגלנד בווימבלדון עם רוג'ר פדרר ורפאל נדאל על המדשאות? איזה טורניר כדורגל אולילמפי יכול להתחרות באיצטדיונים כמו וומבלי, המילניום בקארדיף ואולד טראפורד? גם לעובדה שבלונדון אין חופי ים נמצא פתרון, והרחובות שבקרבת סנט.ג'יימס פארק שליד משכנו של ראש הממשלה יהפכו לחופי ים מאולתרים לצד המבנים העתיקים, ויארחו את טורניר כדורעף החופים. במקביל למתקנים המסורתיים נקבל טעימה גם מהיכל ה-O2, אחד ממוקדי התרבות הגדולים באירופה כיום, שיארח את תחרויות ההתעמלות ואת גמר טורניר הכדורסל. אין מה להגיד - הבריטים מצאו פתרון יצירתי (כמעט) לכל מתקן שהסינים השוויצו בו.

הבעיה הגדולה של המשחקים האולימפיים בבייג'ינג הייתה של חובבי הספורט שהגיעו לבירה הסינית כדי לספוג אווירה. כידוע, לא כולם זוכים להיכנס לאיצטדיון, וחלק הגדול מהתיירים שמגיעים למשחקים אולימפיים עושים זאת כדי ליהנות מרוח המשחקים ומאזורי האוהדים. לרובם אין כסף לכרטיסים הכל כך יקרים, שגם אוזלים חודשים לפני טקס הפתיחה. איצטדיון האתלטיקה בבייג'ינג היה המקום הטוב ביותר להיות בו בזמן תחרויות האתלטיקה, אבל אם היית מחוצה לו - היית במקום הרע ביותר. הסינים לא הפנימו אז את מה שבמערב אירופה עושים כבר מזמן: הם לא הפכו את אזור האצטדיון לאיזור חגיגי עם אזורי אוהדים ("פן זון"), עם המוזיקה הרועשת, האלכוהולך הזורם והאווירה של יום העצמאות של העולם החופשי.

מארגני המשחקים בלונדון לא יכלו לנסח את זה יותר טוב אחרי משחקי בייג'ינג ואמרו: "אנחנו לא מתכוונים לנתח את יכולות הארגון של הסינים. אנחנו מתכוונים ליהנות, לייצר אווירה צעירה ונעימה, ולעשות חגיגה". מארגני המשחקים בלונדון לא יכלו להגדיר את זה מדויק יותר, והם גם מתכוונים לפעול בנושא. הפארק האולימפי בו שוכן האיצטדיון המרכזי, כמו גם הבריכה ואולם הכדורסל, יהיה מלא באזורי אוהדים ובאטרקציות תיירותיות שיגרמו גם לעוברי האורח להרגיש שהם חלק מהמשחקים. מרכז העיר יציע שורה ארוכה של מלונות, כמו גם כמה מהמתקנים הנוספים של המשחקים. כך יבטיחו לעצמם המארגנים אווירה מחשמלת של 24 שעות בלבה של אחת הערים האטקרטיביות בעולם, והנה עוד משהו שבבייג'ינג לא יוכלו להתחרות נגדו. כמה ערים בעולם יכולות להתמודד מול הקסם הלונדוני הייחודי?

נכון שבבייג'ינג התוודענו לשניים מהספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים בשיאם. מייקל פלפס זכה בשמונה מדליות זהב אחרי רצף של דרמות בבריכה, ויוסאין בולט הפגין ככל הנראה את היכולות המרשימות ביותר שנראו אי פעם בספורט. לזה נוספו תנאים מושלמים באיצטדיון האתלטיקה ובבריכה בבייג'ינג, כך שלמארגני משחקי לונדון יהיה קשה מאוד להתחרות עם זה. מצד שני, אולי טוב שלפחות אחד מהם (פלפס ובולט) כבר לא יהיה בשיאו, אם לא שניהם.

אליפות העולם הנוכחית בשחייה, שהגיעה שנתיים אחרי האליפות השערורייתית עם החליפות, הוכיחה שסיפורי ספורט אמיתיים כמו שיש בכל אולימפיאדה מרגשים אותנו לא פחות מתוצאות פנומנליות. היא גם הוכיחה שכיף יותר לקוות לשיא עולם אחד מאשר לספור 43 כאלה. בלונדון 2012 נראה את אוסקר פיסטוריוס באיצטדיון האתלטיקה, את נבחרת בריטניה על מגרשי הכדורגל, רץ בריטי למרחקים ארוכים שמאיים על ההגמוניה האפריקאית, נראה שוב את הדרים טים ומספר כפול של נבחרות כדורסל שיכולות לאיים עליה, את הכוכב מספר 1 בשחיה כיום (ריאן לוכטה) ואולי את ישראל הקטנה זוכה במדליה אולימפית באחד משלושת הענפים הגדולים במשחקים – התעמלות המכשירים.

כמו בכל אולימפיאדה, לונדון תספק לנו אינספור סיפורים מרגשים, שיוכיחו שהם לא חייבים להיות מלווים בקלוז-אפים של ספורטאים על רקע לוח התוצאות. עם התפאורה הנכונה, ותהיה תפאורה נכונה – רוב הסיכויים שלא נרגיש במחסור.

הכירו מקרוב את המתקנים הנפלאים של לונדון 2012

הפעם זה ייראה אחרת? איך המשלחת הישראלית מתכוננת ללונדון?