יום חמישי, 19:00. מה שמבחינים בו מיד כשנכנסים לאולם בהדר יוסף, בו עורכת הפועל תל אביב את אימונה האחרון לפני שהיא מעתיקה את פעילותה להיכל נוקיה לקראת משחקי חצי גמר גביע המדינה בכדורסל, הוא השקט. והחיוכים. אין מקורבים באימון של הפועל. גם אין עיתונאים ואוהדים. שני קולות נשמעים באוויר: זה של המאמן שרון אברהמי וקולה של נועה סקלי, סגנית יו"ר עמותת האוהדים.
סקלי היא אישה קטנה מטר חמישים ומשהו, אולי מטר ושישים. והיא כבר לא ילדה באוקטובר חגגה יום הולדת 68. אבל יש בה כמות כזו של אנרגיה, שאומרים כי בשקט ניתן היה להכריז עליה כמאגר טבעי מהלך. ההתנהלות שלה מזכירה הכלאה בין שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי, עם קורטוב של מוני פנאן: היא האמא של השחקנים, האבא של המערכת, ומהמזוודה הקטנה שלה, המכוסה בסטיקרים של הפועל, מתנהלת מכירת הכרטיסים למשחק מול ברק נתניה.
סקלי היא שחקנית כדורסל לשעבר. בשנות ה-60', "בימים שליד אליהו עוד לא היה גג", שימשה כקפטנית קבוצת הנשים של הפועל וזכתה עימה בשתי אליפויות ובשני גביעים. בשנות ה-70' מונתה למאמנת הקבוצה וגרפה שתי אליפויות ישראל נוספות. היא הייתה שחקנית נבחרת ישראל ולאחר פרישתה שימשה כמנהלת נבחרת הנשים וכחברת הנהלת איגוד הכדורסל. פעילותה בקבוצה נעשית כיום בהתנדבות. היא אומרת שכדורסל והפועל הן שתי האהבות הגדולות ביותר שלה, לא בהכרח בסדר הזה.
היא מנצלת את האימונים כדי לצפות בשחקנים שלה, בילדים שלה, בפעולה, "כי את רוב המשחקים אני לא יכולה לראות מרוב מתח". לעיתים היא כלל לא מגיעה למגרש, ומעודכנת לגבי התוצאה רק בסיום המשחק. מעורב שם יותר מדי רגש, היא נאנחת.
הפועל הזו נראית כאילו נשאבה מימי פרישמן וזלוטיקמן של שנות ה-80'. רק זר אחד, בריאן אוסברי, משתתף באימון. הוא מוקף בחבר'ה ישראלים מגילאי 20 ועד 43. הזר הנוסף, אדריאן אוטר, עורך אימון אישי בחדר הכושר. גם אוטר מזכיר את הזרים ההם, של פעם, שהפכו לבני בית וזכו להערצת הקהל כאילו גדלו על גדות הירקון. הוא עצמו כבר מחזיק בתואר היסטורי: בקיץ הפך לזר הראשון של הפועל תל אביב בגלגולה הנוכחי, זו שהוקמה לפני מספר שנים כהפועל אוסישקין.
זו השנה השלישית של אוטר בן ה-26 בישראל. הוא העביר שנה אחת בלב השרון ונתן עונה נהדרת אשתקד במ.כ. הבקעה, "אבל חוויה כמו זו שאני עובר בהפועל לא עברתי בחיים", הוא אומר. אין בו חששות לקראת המשחק מול נתניה, שיהיה בוודאי הגדול בחייו. "אם נעשה את מה שעשינו נגד חולון וחיפה, אנחנו נהיה בסדר", הוא משוכנע.
אוטר מחייך כאשר נשאל כיצד ייראה דרבי במשחק הגמר. קוסמת לו המחשבה שביום חמישי אולי יפגוש פנים אל פנים את השחקנים שראה עד עכשיו רק דרך הטלוויזיה, ושבערבי חמישי הוא נוהג להחזיק להם אצבעות. "מכבי מייצגת את הכדורסל הישראלי, לא?", הוא שואל בתגובה למבט הנדהם שאנו תולים בו.
זה בסדר, הוא עוד חדש כאן. אולי הערב יבין.
קצת סוריאליסטי להתהלך במסדרונות הדר יוסף בדרכנו לאימון של הפועל. דווקא שם, במתקן שכה מזוהה עם היריבה העירונית, בחרה הפועל אוסישקין לקבוע את ביתה. שחקני הפועל עולים לפרקט דקות ספורות לאחר שפינו אותו שחקני קבוצת הכדורעף של מכבי תל אביב, שנמצאים כעת במלתחות.
אם יש דבר שבאמת חורה לנועה סקלי זו העובדה שהפועל לא קיבלה אולם חלופי במקומו של אוסישקין החרב, בניגוד להבטחות העירייה. היא יודעת שלטווח הרחוק ולהפועל תל אביב יש הרבה חלומות ותוכניות ארוכות טווח אין לה מה לחפש בהדר יוסף. כל עוד תימצא בגולה, תמשיך הפועל להרגיש כמו מיעוט נרדף.
"האולם הביתי הוא נושא כאוב שמדיר שינה מעינינו", אומרת סקלי. "בעונה הבאה אולי ננסה להגדיל את מספר המושבים במגרש הזה, אבל אנחנו חייבים למצוא מקום משלנו כי ככה זה לא יוכל לעבוד". זו המטרה העיקרית שלה: מציאת בית. לא אליפויות, לא גביעים. סקלי רק רוצה לתקוע יתד בליגה העליונה ולמצוא מקום שיהיה שלה. מקום שלא יוכלו שוב להרוס.
הפועל תל אביב היא גלעד שמחוני. הוא בן 43, תוצר מחלקת הנוער של הפועל גבת ההיסטורית, ששיחק בין היתר במכבי ראשון לציון, מכבי ירושלים ובני הרצליה. מכדורסל פרש בסוף שנות ה-90', אך עם הקמתה של הפועל אוסישקין בקיץ 2007 נקרא לדגל ומונה לקפטן הקבוצה. הוא העפיל עימה מליגה ב' לליגה א' וביקש לפרוש סופית, אך נכנע והמשיך בלחץ האוהדים; כך כאשר העפיל עם אוסישקין מליגה א' לארצית; וכך שוב בקיץ האחרון, כשהעפילה הפועל מהליגה הארצית ללאומית.
שמחוני משחק בקבוצה בהתנדבות. הוא איש הייטק במקצועו ומרבה לנסוע לחו"ל, אולם מתקשה לוותר על משחקי הקבוצה. בסיום העונה שעברה מונה לאחד מחמשת חברי הועד המנהל של הקבוצה. בשנה וחצי האחרונות הוא כמעט ולא משחק בפועל, אבל נוכחותו היא בעלת חשיבות מכרעת באימונים ועל הספסל.
אוהדי הפועל סוגדים לשמחוני. גם בגילו, אומר המנהל המקצועי אורי שלף, הוא המקצוען הגדול ביותר בסגל. כשמסתיים האימון ורוב שחקני הקבוצה מדדים למקלחות, נותר שמחוני לשחק אחד על אחד עם הרכז המחליף גל איתן. רק אחרי דקות ארוכות, כשאנשי האולם מאיימים בצעקות להוריד את השאלטר של החשמל, נכנע שמחוני ומפנה את הפרקט.
"חבל שלא ראית אותו לפני כמה ימים, נשאר אחרי האימון לשחק אחד על שניים מול שני ילדים", מספר שלף. שמחוני, כמו כל אנשי הפועל תל אביב, באמת אוהב כדורסל. ואין עליו מיליגרם אחד של פוזה.
אינני יודע אם הפועל תל אביב תנצח את ברק נתניה ותעפיל לגמר. אבל זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא שהערב, עם אלפי אוהדים מאחוריה, מנהלת קבוצה בת 68, קפטן בן 43 ועשרה לוחמים על המגרש ודווקא ביד אליהו, היכן שהסתיימה דרכה בגלגולה הקודם תודיע הפועל תל אביב לכדורסל הישראלי שהיא חזרה, שזה רשמי, ושהפעם היא כאן כדי להישאר.
ohad@walla.net.il
