בתחילת 2009 הגעתי למרכז התקשורת בטמפה ביי כדי לקחת את אישורי הכניסה שלי לסופרבול. הייתי נרגש - בכל זאת, פעם ראשונה באירוע כזה. מאחורי עמד עיתונאי מסן פרנסיסקו שהבחין בחוסר השקט שלי ודאג מייד לצנן אותו. "לא היית באריזונה בשנה שעברה", שאל/אמר, "אז חילקו לנו מתנות. תיקים ללפטופ, מרצ'נדייז. המשבר הכלכלי הרס את זה, זה פשוט לא אותו הדבר".
אפשר היה לראות את זה בכל מקום, לשמוע ברדיו, לא יכולת לברוח מאווירת המשבר ההיא, פלורידה נראתה מדוכאת. והיום, רגע לפני בעיטת הפתיחה, גם דאלאס לא במצב רוח מרומם במיוחד, אבל מסיבות שונות לחלוטין.
הרבה איצטדיונים חדשים נפתחו בעשור החולף ב-NFL. פורד פילד בדטרויט, המדולנדס החדש בניו ג'רזי והקאובויס סטדיום בדאלאס הם רק שלושה מהם. שלושת הקומפלקסים המפוארים הללו זכו או שיזכו לארח את הסופרבול. דטרויט אירחה את זה של 2005, דאלאס את של השנה וניו יורק/ניו ג'רזי את 2014. בתוך עשור אחד יארחו שתיים וחצי ערים קרות (דאלאס לא עונה להגדרה הקלאסית, אבל היא עדיין לא מיאמי) את הסופרבול, מספר חסר תקדים בהיסטוריה של מפעל ששייך כולו לדרום החם של ארצות הברית.
דומה שזה הפך להיות סוג של התנייה ב-NFL: בנה איצטדיון חדש, קבל אירוח של הסופרבול, לא משנה איפה אתה נמצא ומה יהיה מזג האוויר. דטרויט היא לא עיר מושכת במיוחד, בלשון המעטה, אבל לזכותה ייאמר שהיא לפחות מאומנת בהתמודדות עם קור ושלג. דאלאס גם היא לא שיא האטרקציה, הבעיה היא שלה אין שום מושג במלחמה כזו. פציעתם של שישה אנשים, אחד באופן אנוש, מנפילת קרח מגג האיצטדיון ביום שישי, היא רק ה-icing on the cake, כמו שאומרים האמריקאים. באופן הכי מילולי שיש.
עוד בוואלה!
אבל זו לא הסיבה היחידה, אולי אפילו העיקרית, שהסופרבול הזה הפך לאירוע עצוב, יחסית. הסיבה היא שהרבה אנשים לא חושבים על המשחק הקרוב, אלא על היום שאחריו. מהרגע שההתמודדות בין גרין ביי פאקרס ופיטסבורג סטילרס תסתיים, לכולם יהיה רק דבר אחד בראש: איך מונעים שביתה.
כבר חודשים ארוכים שראשי הקבוצות וארגון השחקנים נמצאים בסכסוך על תנאי ההעסקה. ההסכם הנוכחי יפוג בתחילת מרץ, ואם לא יימצא פיתרון (כרגע אין אחד באופק), לא נראה NFL בספטמבר. "אנחנו נחושים לסיים את העניין הזה עד ה-4 במרץ, היום שבו יפוג החוזה", אמר הקומישינר רוג'ר גודל בדאלאס. ואכן, יום לפני המשחק הצדדים פתחו בשיחות, אבל לפחות כרגע, הדרך לפשרה עוד ארוכה.
צריך להבין את המשמעות של שביתה ב-NFL. ה-NBA וה-MLB הן ליגות שמצליחות יותר מבחינה שיווקית מחוץ לארצות הברית, אבל במרכז אמריקה עצמה אין לליגת הפוטבול המקצוענית מתחרים מלבד ליגת המכללות. חוסר פעילות בין ספטמבר לינואר יהיה בעיטה לבטן הרכה של צופי הספורט האמריקאים. השביתה של ליגת הבייסבול ב-1994 עדיין צרובה היטב כצלקת עמוקה שלעולם לא תימחה. ב-2002, כששביתה כזו נמנעה ברגע האחרון, אוהדי הספורט הרגישו דה ז'ה וו לא נעים, צונאמי שמתקרב לכיוונם. כעת הם חשים בכך שוב, ובעוצמות גבוהות עוד יותר. רוב האנשים סבורים שלא תהיה שביתה, שלכל הצדדים יש מה להפסיד מהפסקת פעילותה של ביצת זהב כזו - אבל בשטח הדברים נראים אחרת. ככה שכדאי מאוד שיהיה לנו משחק פוטבול טוב, כזה שלפחות ישכיח את הצרות שיגיעו אחריו.
ואין שום סיבה שלא יהיה משחק טוב בקאובויס סטדיום. זה נאמר כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון שזה כבר הפך לקלישאה, אבל קלישאה שכיף לגלגל אותה על הלשון - גרין ביי פאקרס ופיטסבורג סטילרס הן שתי הקבוצות השלמות ביותר שהגיעו למעמד השנה. יש להן התקפה, יש להן הגנה, יש להן מהלכים גדולים בקבוצות המיוחדות ועכשיו, אחרי שהפאקרס גילו את ג'יימס סטארקס, יש לשתיהן גם משחק ריצה. בנוסף, הן חולקות תשע הנפות של גביע וינס לומבארדי. הפעם הזו תהיה העשירית. כל כך הרבה עבר טמון במשחק הזה, עבר שעלול לחטוף סטירה הגונה, אם חיפשתם עוד משמעות סמלית לשביתה המתקרבת.
על פניו, צפוי לנו משחק הגנתי, אבל ההיסטוריה של הסופרבול מעידה כי ההתמודדות לא מאוהבת בתוצאות נמוכות. ב-2003, כשהגנת הברזל של טמפה ביי פגשה את אוקלנד, המשחק הסתיים ב-21:48 לבאקנירס. ב-2009 נחשפה במערומיה דלת הפלדה של פיטסבורג, והסתייעה בסנטוניו הולמס רק כדי לנצח בשניות האחרונות 23:27 את אריזונה. מצד שני, שנה לפני כן עצרו הג'איינטס את ההתקפה הטובה בהיסטוריה, זו של ניו אינגלנד פטריוטס, וניצחו 14:17 בתצוגה הגנתית מבריקה.
אז מה יהיה לנו הפעם? אף הימור שניקח לא יהיה נועז מדי. יש הרבה פליימייקרים במשחק הזה - בן רות'לסברגר, ארון רוג'רס, צ'רלס וודסון, בי ג'יי ראג'י, ג'יימס הריסון, טרוי פולמאלו ועוד רבים וטובים. יובל קליין כבר עשה את הניתוח המקצועי להתמודדות ואין יותר מדי להוסיף על כך. לנו נותר רק לשבת ולהתענג על משחק פוטבול משובח.
עוד בוואלה!
