מפקדת קישור

אחרי הניצחון על יוון, מינימום שמינית גמר.

אחד מהמודלים העיקריים להצלחה בכדורגל בשנים האחרונות היה של שלושה קשרים במרכז המגרש, בוורסיות שונות. בדרום קוריאה ראו ואימצו, וניצחו את יוון שלא מזמן נחשבה לחברה במשפחת המלוכה הטקטית.

בנבחרת האסייתית כל אחד יודע ומ כיר את תפקידו, ושומר עליו בקנאות, אבל על כולם מנצחת שלישיית קישור מרכזית שכוללת את קים ג'ונג-וו, קי סונג-יונג (סלטיק) ופארק ג'י-סונג (מנ'צסטר יונייטד).

המפתח של הדרום קוריאנים הוא התקפות מעבר מהירות וקטלניות והשלושה הללו אחראים לכתוב את התסריט שלהן, לפני שהסילונים בחלק הקדמי מוציאים לפועל. ג'ונג-וו וסונג-יונג אחראים על חילוץ הכדורים, פארק אמון על המסירה הנכונה שתביא את הנבחרת שלו ליתרון מספרי 30 מטרים משער היריבה.

השלישייה הזו היא לא בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה, היא גם לא אסיין, באלאק ולמפארד, אבל במובן מסויים היא כן משחקת על פי העקרון הזה ונגד יוון היא הגיעה למקסימום מיצוי הפוטנציאל שלה.

החולייה החלשה ביותר שניתן למצוא באימפריה של נבחרת ארגנטינה היא מרכז הקישור שלה. גם בגילו המופלג חואן ורון מסוגל לתת מסירות מזהירות לאורך 40 מטרים ולנהל היטב את המשחק של האלביסלסטה בחלק הקדמי, אבל משחקי מוקדמות המונדיאל הרבים גילו שהוא משאיר לחאבייר מסצ'ראנו את כל העבודה ההגנתית.

קשר הגנתי מצטיין ושחקן גדול ככל שהוא יהיה, מסצ'ראנו יתקשה להתמודד עם קישור מרכזי בן שלושה שחקנים שיוצא בצורה מדויקת ומדוקדקת להתקפות מעבר מהירות וקטלניות.

דרום קוריאה תגיע כאנדרדוג גמור למשחק שלה נגד ארגנטינה, אבל אם היא תדע ללחוץ את ורון ולהרוויח ממנו כדורים ואם פארק ישכיל למצוא שטח בין מסצ'ראנו לבלמים, לקבל שם כדורים מחבריו ולהוציא את המתפרצות, תוכל להתבשל כאן הפתעה.