כשראשי ההתאחדות יזמו את שיטת הקיזוז, הם בוודאי לא שיערו שכל כך הרבה שיאים יישברו במה שנחשבת לאחת העונות המעניינות מבחינה מספרית. למרות שעדיין זהות האלופה לא ידועה, ערב המחזור האחרון בליגה, בדקנו כיצד השינוי של ליגת ה-16 בא לידי ביטוי מהצד הסטטיסטי, שמראה שאמנם היו לנו בפועל הרבה שערים, אבל ממש לא מדובר במהפכה.
עוד לפני שנגיע למכבי חיפה והפועל תל אביב, שתי הקבוצות שעתידות לסיים את הליגה עם לפחות 80 אחוזי הצלחה, נתון מדהים בפני עצמו, נתייחס לפן שכולנו מקווים שישתפר מדי שנה כמות השערים. לכולנו אולי נראה שאנחנו רואים הרבה יותר שערים, כשהסיבה לכך היא כמובן כמות המשחקים העצומה בעונה, הרבה יותר ממה שהתרגלנו בשיטת ה-12, אבל לפחות מבחינת הממוצעים, מדובר בעונה שחונה יחסית לעומת עונות אחרות מאז שנפתח המילניום.
עוד בוואלה!
עדיין מתגעגעים לתחילת המילניום
העונה ראינו כבר 703 שערים, שזה הרבה יותר ממה שקיבלנו בעשר השנים האחרונות, אבל הנתון הזה מציב בסך הכל 2.60 שערים למשחק. בשש השנים האחרונות ממוצעי השערים היו נמוכים יותר (בעונה שעברה אף קיבלנו רק 2.18 שערים למשחק), אבל בתחילת המילניום במשך שלוש עונות קיבלנו יבול הרבה יותר טוב: ב-2000/1 הובקעו 2.69 שערים למשחק, עונה לאחר מכן הנתון עמד על 2.64 וב-2002/3 קיבלנו כמעט שלושה שערים למשחק (2.94). משמע, לא שיטת ה-16 היא שהביאה לשיפור במאזן השערים.
חיפה והפועל תל אביב הפציצו העונה שערים רבים, כשהירוקים כבשו 71 ואילו האדומים הבקיעו עד כה 14 שערים יותר. פער כזה לא זכור הרבה זמן לסטטיסטיקאים, כשהפעם האחרונה שבה הקבוצה המוליכה לא כבשה יותר מסגניתה הייתה ב-2002/3, אז מכבי תל אביב סיימה עם התואר וכבשה 66 שערים, תשע פחות מחיפה שסיימה במקום השני. אגב, זה קרה עוד כמה פעמים לאורך 20 השנים האחרונות, אבל הפעם האחרונה שנוצר פער כמו זה שקיבלנו השנה לטובת הסגנית היה רק ב-1995/6, אז חיפה השנייה כבשה 74 שערים, 15 יותר ממכבי תל אביב האלופה.
לבית"ר יש על מה להילחם בשבת
בכלל, בהפועל תל אביב יכולים להיות גאים בעונה שלהם גם בשל העובדה שהקבוצה ספגה העונה רק הפסד אחד. כולנו זוכרים את עונת האליפות של חיפה ב-1993/4, אז הירוקים לא הפסידו ב-39 משחקים, במה שנחשב לשיא כל הזמנים מבחינת קבוצה ישראלית. אלא שכשהפועל תל אביב תפגוש בשבת את בית"ר ירושלים בטדי, היא יכולה למחוק את הזיכרון המצוין של הירושלמים מעונת 1997/8, אז בית"ר סיימה גם כן עם הפסד אחד בלבד. אגב, במידה והפועל תל אביב תסיים עם הפסד בודד, היא לא תהיה הקבוצה הראשונה שמאבדת את האליפות על רקע המאזן הזה. גם בני יהודה ב-1986/7 סיימה במקום השני אחרי שספגה הפסד אחד במשך כל העונה, בעוד בית"ר ירושלים הייתה זו שחגגה בסופו של דבר את התואר.
עכשיו הגיע הזמן להעיף מבט על העונה המצוינת שעברה על הירוקים. בחיפה של 1993/4 עמלו קשה כדי לשבור לא מעט שיאים, שאחד מהם היה גם מספר הניצחונות הרב ביותר של קבוצה ישראלית במהלך עונה שלמה. לא פחות מ-28 ניצחונות השיגו השחקנים של גיורא שפיגל, אבל בשבת לשחקנים של אלישע לוי תהיה אפשרות לנפץ את השיא הזה. רק 90 דקות נגד בני יהודה מפרידות בינם לבין ההישג הנפלא הזה, כשחשוב להדגיש שאם זה יקרה, מדובר בליגה קשה יותר של 35 מחזורים, לעומת 39 בעונה המצוינת בשנות ה-90.
מעבר לחשיבות המשחק של הירוקים נגד בני יהודה בשבת, חיפה יכולה להיות גם הקבוצה הראשונה מאז עונת 1953/4 שספגה הכי מעט שערים. הירוקים ספגו בסך הכל 15 שערים העונה, כשהם מתחרים בעונה המצוינת של מכבי תל אביב ב-1995/6, אז הצהובים סיימו עם 16 שערי ספיגה בלבד. הפעם האחרונה שקבוצה ספגה כל כך מעט שערים כאמור הייתה אי שם ב-1953/4, אז מכבי תל אביב ספגה 11 שערים בעונה שבה היו בסך הכל 22 משחקים.
ורמוט מרפרש את העשור
שלומי ארבייטמן יודע היטב שהוא יכול להיכנס לדפי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, למרות שקשה לראות איך הוא שובר את שיאו של ניסים אלמליח, שכבש ב-1954/5 30 שערים, שיא כל הזמנים. לארבייטמן חסרים שני שערים כדי להשתוות אליו, אבל בכל זאת הנה נתון מעניין שמספק ההיסטוריון של מכבי חיפה, יצחק הברמן: ארבייטמן יכול להיכנס לרשימה של תשעה כדורגלנים שסיימו עונה עם "דאבל", כלומר גם סיימו כמלך השערים וגם זכו באליפות.
מי עשו את זה לפניו? יוסל'ה מרימוביץ', שייע גלזר, רפי לוי, זכריה רצבי (פעמיים), ויקי פרץ, דוד לביא (פעמיים), עודד מכנס, אלון מזרחי ורוברטו קולאוטי. מעבר לזה, מאז אבי נמני, שסיים את עונת 2000/1 עם 25 שערים, אף אחד בעשור האחרון לא כבש מעל 20 שערים בעונה. מה שבכל זאת נותר לארבייטמן לעשות בשבת הוא למחוק את שיאו של אלון מזרחי כמלך השערים המצטיין של הירוקים, כשכבש ב-1993/4 28 שערים. רק שער אחד נותר לחלוץ חיפה כדי לעבור את האווירון.
גם טבלת מלך הבישולים עברה רענון משמעותי בעונה האחרונה. כולם יודעים שגילי ורמוט הוא אחד המועמדים הבולטים לזכות בתואר שחקן העונה, לא מעט בזכות 17 הבישולים שהציבו אותו במקום הראשון בטבלה הזו. מתברר שורמוט הוא הטבח המצטיין גם בעשור האחרון, כשאף אחד לא הצליח אפילו להתקרב אליו. ברוב העונות בעשר השנים האחרונות סיים 'מלך הבישולים' עם 12 אסיסטים, אבל רק שלושה הצליחו לחרוג מהכמות הזו. בשנה שעברה היה זה דוד רביבו, שסיים עם 13 בישולים, יניב קטן ב-2004/5 חילק 14 אסיסטים ושנה קודם לכן היה זה ג'ובאני רוסו שבישל 15 שערים. לורמוט יש עוד משחק אחד להגדיל את הפער מהם.
יותר טוב מחוץ לאורווה
אבל לא רק חיפה והפועל תל אביב שיחקו העונה. בדקנו את מדד התיקו, כלומר מה שיעור המשחקים שמסתיימים ללא הכרעה, כשהעונה היו לא פחות מ-74 משחקים כאלה (ב-270 משחקים שנערכו), מה שיוצר נתון של תיקו בכל 3.64 משחקים. הנתון הזה גבוה יותר ממה שקיבלנו בשנה שעברה, אז תיקו הגיע בכל 3.13 משחקים, אך נמוך מלפני שנתיים, אז קיבלנו תיקו בכל 4.12 משחקים.
נתונים מעניינים נוספים מתייחסים לטבלאות הבית/חוץ העונה, שמגלות מציאות מעניינת בכל אחד מהפרמטרים. למשל, טבלת הבית של ליגת העל אמנם משקפת היטב את השלישייה הראשונה, כשחיפה ראשונה, הפועל תל אביב שנייה ומכבי תל אביב שלישית, אבל על פי אותה טבלה מתברר שסכנין, שסיימה את העונה שביעית, נמצאת במקום החמישי מבין הקבוצות הביתיות והפועל באר שבע שישית. על פי אותה טבלה, למשל, מתברר שמכבי פתח תקוה, שסיימה את העונה במקום השמיני, הייתה אחת מקבוצות הבית הגרועות ביותר העונה, ומדורגת רק במקום ה-14 אחרי שהשיגה ארבעה ניצחונות בלבד ב-16 משחקים.
בטבלת החוץ מתברר שלמכבי פתח תקוה דווקא יש מקום בפלייאוף העליון. כאן הקבוצה של פרדי דוד מדורגת במקום החמישי. הפועל חיפה, שהגיעה לפלייאוף התחתון בליגה, הייתה משתחלת לפלייאוף העליון אם היו מתייחסים רק לתוצאות משחקי החוץ שלה, שכן היא מדורגת שישית בטבלת החוץ, והפועל עכו, שעדיין נאבקת על חייה בליגה, מופיעה במקום התשיעי המפתיע. מכבי נתניה, שסיימה את העונה במקום העשירי, היא אחת מקבוצות החוץ הרעות ביותר ומדורגת במקום ה-14.
הטבלה כן משקרת
ולסיום, תחליטו אתם אם זו בשורה טובה או לא: לא פחות משמונה קבוצות החליפו העונה לפחות מאמן אחד, כשבסך הכל דרכו בליגת העל 25 מאמנים. הפועל רעננה, אתם בטח מבינים, החליפה הכי הרבה שלושה. בפלייאוף העליון נשמרה יציבות, כשרק בבית"ר ירושלים התרחש חילוף, בעוד חמש הקבוצות האחרות שמרו על מאמנם גם ברגעים הפחות טובים.
בפלייאוף האמצעי, כל ארבע הקבוצות החליפו מאמן אחד כשמרקו בלבול החליף את ערן קוליק בסכנין, פרדי דוד נכנס במקום רוני לוי לאימון מכבי פתח תקוה, ויקו חדד ירש את גיא עזורי בבאר שבע וראובן עטר החליף את נתי עזריה במכבי נתניה. בפלייאוף התחתון, כמה מפתיע, שלוש קבוצות שמרו על מאמנם (שלומי דורה בהפועל חיפה, ירון הוכנבוים בהפועל עכו ויובל נעים בהפועל רמת גן), מה שאולי מרמז על בגרות וסובלנות אצל חלק מראשי הקבוצות.
מנגד, קבוצות התחתית העונה היו רחוקות מאוד מבחינת התוצאות שלהן לעומת היורדות בשלוש השנים האחרונות. אחי נצרת, שכבר נפרדה מהליגה, נמצאת עם 27.45 אחוז הצלחה, כשבאופן אבסורדי הפועל רעננה שמעליה ועדיין נאבקת על מקומה בליגה, בעלת 26.47 אחוזים. בעונה שעברה שתי היורדות היו במצב מעט טוב יותר, כאשר הכח עמידר רמת גן נפרדה מהליגה עם 29.29 אחוזי הצלחה וקרית שמונה, שסיימה אחרונה, עמדה על 27.27 אחוזים. ואיפה הנתונים הללו לעומת היורדות מלפני שנתיים, הפועל כפר סבא ומכבי הרצליה, ששתיהן חצו את 30 אחוזי ההצלחה? הפתרונות אצל אבי לוזון.