יש חיים על מארסיי?

יממה לאחר ההפסד הכואב בקלאסיקו הצרפתי מול פריס סן ז'רמן (4:2), התייצב מאמן מארסיי אריק גרטס למסיבת העיתונאים הקבועה שלו, כשהעניין העומד על הפרק לא היה ההפסד הראשון של מארסיי לעונה זו אלא סירובו של חאטם בן ארפה המסופסל להתחמם בדקה ה-60 של ההתמודדות. בזמן שהעיתונאים מאזינים בקשב רב לדבריו של המאמן הבלגי, התפרץ לפתע בן ארפה לחדר התקשורת ותפס מיד את המיקרופון. "באתי כדי לשים את הדברים על השולחן ולהתנצל בפני המאמן, אוהדי מארסיי וכולם על ההתנהגות הבלתי הולמת שלי", אמר הכישרון בן ה-21 שהשאיר את כל הנוכחים בהלם ומיהר לעזוב.

באותו בוקר עוד רחשה צרפת ספקולציות לגבי עתידו של בן ארפה במארסיי, ארבעה חודשים אחרי שהגיע אליה מהדאבליסטית ליון תמורת 9.5 מיליון יורו. הרי בן ארפה ידוע מימיו בליון כפרחח צעיר שהספיק להפוך את קארים בנזמה מאוהב לאויב, להרגיז את כריס הברזילאי קר הרוח ולחטוף סנוקרת מסבסטיאן סקילאצ'י באימון. כולם אף תהו מה תהיה תגובתו של גרטס, במיוחד לאור הדברים שלו מיד לאחר המשחק: "במהלך כל 16 שנותיי כמאמן, מעולם לא נתקלתי בכזה יחס משחקן שלי. הוא יקבל את מה שמגיע לו". רק שבן ארפה ובעיקר גרטס הפגינו בגרות - לראשונה בקריירה של כל אחד מהם - מתוך ידיעה כי עימות ביניהם הוא גזר דין מוות עבור העונה מלאת הציפיות של המועדון בו הם מועסקים.

השחקן זכה למחילה ממאמנו, שהדגיש כי "העניין נחתם עם שלוש נשיקות", ושב מיד לאימונים עם קנס כספי בלבד. "אני שמח על הדרך בה טיפלתי בנושא", הגיב המאמן מספר שעות אחרי הסולחה. "בימים כתיקונם זה עוד עלול היה להיגמר עם פצועים משני הצדדים". וכשגרטס מציין בחיוך שנמנעו פציעות, כדאי לקחת את דבריו ברצינות גמורה. שחקנים שהודרכו על ידו ידעו לספר על כך שגרטס היה בועט בהם בחדר ההלבשה לאחר הפסדים, וגם קארים זיאני, חברו של בן ארפה במארסיי, יכול לשמש דוגמא חיה. בעונה שעברה, במהלך מחצית משחק ההדחה המבזה של מארסיי בגביע על ידי קרקפו מהליגה החמישית, תפס גרטס בחולצתו של הקשר האלג'יראי והשליכו אל מחוץ לחדר ההלבשה. בתום המשחק לא הכחיש גרטס את אשר אירע והעדיף לומר ש"אף אחד לא יצא עם אף שבור".

מארסיי קמה מחוזקת מפרשת בן ארפה ויצאה לתקופה של תוצאות טובות (להוציא המעידה הביתית בהפסד 3:2 ללוריין), שסייעו לה לצמצם את פער הנקודות מליון לשלוש בלבד, ערב משחק העונה בין השתיים (ראשון, 22.00, חמש פלוס לייב). כך, פחות או יותר, ראו בעיני רוחם ראשי המועדון את מצב העניינים בזמן שבנו את הקבוצה בפגרה. "אנחנו צריכים לעשות לליון את החיים כמה שיותר קשים", אמר יו"ר מארסיי, פאפ דיוף, בראיון פתיחת העונה. "יש להם בסיס כלכלי בלתי נדלה והם כח שלא ניתן לבטל בהינף יד. אחרים יכולים אולי להצהיר בפה מלא על אליפות, אנחנו צריכים להישאר צנועים".

בניגוד לעונות הקודמות, בהן מארסיי מכרה בהון עתק כוכבים כמו דידייה דרוגבה או פרנק ריברי וביזבזה את כל הכסף במסע רכש מופרך, הפעם הקפידו במארסיי על צניעות ושקלו היטב כל צעד. נקודת התורפה של הקבוצה בעונה הקודמת הייתה חוליית ההגנה, ולכן לשם הובאו שחקני החיזוק הראשונים, באמצעות הכסף שנכנס ממכירתו של סמיר נאסרי לארסנל, בדמותם של הילטון הברזילאי ואל-אמין ארבאטי המרוקני. השניים קיבלו עדיפות במשא ומתן על פני כוכבים כמו בן ארפה ובקארי קונה, שהגיעו לחזק את החלק ההתקפי. אמנם ההגנה נותרה הבעיה העיקרית של מארסיי גם העונה (21 שערי חובה, אחד פחות מסוגרות הטבלה ואלנסיין וסושו), אך לפחות היה ניסיון אמיתי להביא לפתרון הדברים ולא לטייח שוב באמצעות הכוכבים הנוצצים בחלק הקדמי.

אחד החורים במסננת שמהווה את הגנת מארסיי הוא השוער סטיב מנדאנדה. את העונה שעברה הוא סיים כאחת מתגליות העונה וכשוער המצטיין, מה שהקנה לו מיד לאחר היורו הכושל של נבחרת צרפת את אפודת השוער הלאומי, אולם לאחרונה מסתבר שהכינוי "היורש של ברנאר לאמה", תואם יותר את מידותיו. השוער בן ה-23 הכיר בחודשיים האחרונים את הצד האחר של התקשורת, שעד אז דאגה לתת לו יחס של בן מועדף וכפתה על מאמן הנבחרת לזמנו לסגל. "זה סקנדל", זעק השוער לאחר ההפסד 3:2 ללוריין וחפר לעצמו בור ממנו התקשה לצאת. "איבדנו עכשיו יתרון של שני שערים רבע שעה לסיום המשחק". הדברים של מנדאנדה נתפסו כביקורת על חבריו לקבוצה וכבריחה מאחריות, אם לוקחים בחשבון ששניים מהשערים שספגה הקבוצה היו באשמתו הישירה.

מנדאנדה לא התבייש להכריז יום לאחר מכן שאין ספק לגבי היותו השוער הבכיר של צרפת, ובאותו שבוע כבר הספיק לאבד את המקום בהרכב הנבחרת לשוער ליון הוגו לוריס, מי שהיה מתחרהו העיקרי גם בנבחרת הצעירה. "מעולם לא תהיה יריבות בינינו", אמר מנדאנדה כשנשאל על התחרות עם לוריס. "עכשיו אני יכול להודות שלא מדובר בתקופה הכי טובה שלי ואין לי בעיה לשלם את המחיר בנבחרת. היה לי קשה לקבל את הביקורות כי לא הורגלתי לכך, הסערה מאחוריי".

עוד לפני שנבעט הכדור הראשון בעונת 2008/9, טענו פרשנים ואוהדים כאחד שאם יש שנה בה ליון נראית פגיעה - זו השנה. נשיא ליון, ז'אן מישל אולאס, הימר על סגל צעיר ומכוון בכלל לעבר זכייה היסטורית בליגת האלופות תוך ארבע עונות. גם המאמן קלוד פואל הובא במטרה ברורה ללטש את הכשרונות ולהגיע להישגים באירופה. מי שאמורות לנצל זאת לרווחתן, במיוחד בעת שליון משלבת את משחקי הליגה עם אלו בליגת האלופות, הן קבוצות הצמרת האחרות בראשות מארסיי ובורדו.

מצד שני, נשמעת גם דעה אחרת לגמרי. "אם כרגע, כשליון מקרטעת וחצי הרכב שלה נמצא על שולחן הטיפולים, אין קבוצה שמנצלת זאת וחולפת על פניה בטבלה, אי מתי?", נכתב בל'אקיפ הצרפתי. "אנחנו צריכים להיות מודאגים מכך שאין תחרות אמיתית. ליון מגמגמת כעת כשהיא בלי ז'וניניו וקארים בנזמה ועדיין נמצאת בראש. מישהו מתאר לעצמו איך תתפקד בורדו בלי וונדל ויוהאן גורקוף או איך תתפקד ראן בלי מיקאל פאז'יס וז'רום לרואה? נחכה ונראה את מארסיי מסתדרת בחודשיים הקרובים בלי מאמדו ניאנג הפצוע".

היחידים שלא ממש מתרגשים מכל הרעש הם אנשי ליון. "כשאנחנו מנצחים אז כולם קופצים ומספרים סיפורים על כך שאין תחרות, וכשאנו מפסידים אז מיד יורים בנו חיצי ביקורת, מדברים על משבר ושואלים האם ליון צריכה לחשוש מאיבוד ההגמוניה", אמר אחד ממנהלי האלופה, במשפט שמוכר לנו ממועדון צהוב בענף עם כדור כתום. במארסיי לא אוהבים את ההצהרות המגיעות מכיוון ליון ורואים בהן חוסר כבוד כלפיהם. "אני לא רוצה לשמוע שהם מתרכזים יותר בליגת האלופות", הבהיר ההולנדי בודווין זנדן לקראת משחק העונה. "לכולם ברור שאליפות עבורם, גם אם זה קורה אחרי שבע זכיות רצופות, שווה זהב והם רוצים להמשיך לשלוט כאן. תרשו לי לא לקנות את הסיפורים האלה".

האיש שאמור לשים סוף לשלטון היחיד של ליון הוא אריק גרטס. בגיל 54, מגן נבחרת בלגיה לשעבר יודע שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לקפוץ לדרג הבכיר של מאמני אירופה. תארים יש לגרטס לא מעט. הוא הוביל את ליארסה לאליפות בלגיה ב-1997 ושנה לאחר מכן חזר על ההישג עם קלאב ברוז', ב-2001 הוביל את פ.ס.וו איינדהובן לזכייה בתואר ההולנדי וב-2006 עשה זאת גם בטורקיה עם גלאטסראיי. גרמניה, בה אימן את קייזרסלאוטרן ו-וולפסבורג, הייתה המדינה היחידה בה לא הוכתר כאלוף. עכשיו, בעונתו האחרונה בחוזהו במארסיי, אין לו שום כוונה לשבץ את צרפת באותה קטגוריה.

גרטס הגיע למארסיי בספטמבר אשתקד, כשהיא שקועה באמצע הטבלה ומסתכלת בדאגה לעבר החלק התחתון. הבלגי הקשוח, שכשחקן היה ידוע בהוצאות החוץ הארוכות שלו ובמשחק הבלתי מתפשר, הכניס רוח חדשה למועדון ושימש דמות סמכותית ביום שאחרי אלבר אמון הרופס. מחד, ידע גרטס להנהיג מדיניות קשוחה בכל הקשור למשמעת על ומחוץ למגרש ומאידך, העניק לשחקניו חופש פעולה ודמיון בחלק הקדמי על אף שעבר לשחק עם חלוץ חוד בודד ועיבה את מרכז השדה.

הנפגע העיקרי מהשינוי שעברה מארסיי היה החלוץ ג'יבריל סיסה. גרטס בחר במאמדו ניאנג כחלוץ היחיד שלו והותיר את סיסה מתוסכל על הספסל. אט אט הבין החלוץ למוד הפציעות שהוא צריך להתיישר על פי חלילו של המאמן ולא להיפך, וכך הפך השידוך בין השניים למוצלח. סיסה הפחית מהמניירות שאפיינו אותו, נתן את כל כולו גם כשנכנס כמחליף וקיבל את מרותו של מאמנו בלי לנפנף במעמדו כשחקן הבכיר בקבוצה. בכך שבה הסקורר המתקמבק את לב הקהל התכול, עד כדי כך שאלה אספו מעל 10,000 חתימות בתחילת העונה על מנת לשכנעו להישאר בצרפת, בדומה לניסיון המשעשע שלהם לערוך מגבית כדי לרכוש בחזרה את דידייה דרוגבה מצ'לסי. אחד השמות בעצומה היה לא אחר מאשר קפטן מארסיי, לוריק סאנה. "כולם רוצים שהוא ימשיך איתנו", אמר הקשר האחורי האלבני. "עוד עונה אצל אריק גרטס רק תעשה לו טוב".

סיסה, כידוע, לא נענה בסופו של דבר לתחינות האוהדים וחבריו לקבוצה, ומצא עצמו בסנדרלנד האנגלית. גרטס, בינתיים, עבר לפרויקט השיקום הבא - קארים זיאני. הקשר האלג'יראי חווה עונת התאקלמות קשה במארסיי, כולל אותה תקרית בחדר ההלבשה במשחק הגביע. בעונתו השנייה זוכה זיאני לקרדיט עצום מגרטס ומשמש ככוח היצירתי הנוסף לצד בן ארפה. "פתחתי דף חדש", אמר הקשר לל'אקיפ. "הייתה לי שיחה טובה עם המאמן במחנה טרום העונה וליבנו את כל העניינים בינינו. התרגלתי לשיטה שלו ועכשיו אני עם הפנים קדימה. על אליפות אני לא אומר דבר, רק אבטיח לליון מאבק עיקש עד הסוף".