מחלצים את השגריר

להישאר - פז חסדאי

שלא יילך לשום מקום. אסור לו להיכנע. שיישאר, שיילחם, שירביץ באימונים, שיראה לבניטז שהוא ראוי לשחק. גם יוסי שומע מדי שבוע את האקסטזה באנפילד, רואה את ההערצה למועדון הזה בכל העולם, ומבין שללבוש את החולצה של ליברפול זה לא דבר מובן מאליו - זה חלומם של מיליוני ילדים באנגליה ובכל העולם. עכשיו, אחרי שהגשים את החלום, אל לו לזנוח אותו בגלל כמה חודשים על הספסל. הרי גם הוא אוהד כדורגל מושבע, ובוודאי יודע שהספסל של ליברפול יוקרתי הרבה יותר מחולצת הרכב בפורטסמות'. אז אנא יוסי, תישאר. תעשה אותנו גאים.

לעזוב - ענבל מנור

זה קרה לטובים ביותר, ללואיס גרסיה, למארק גונזאלס, לאנדריי וורונין. כולם התחילו כשחקני רכש מבטיחים, אבל לאט כוכבם דעך. דקות המשחק החלו לרדת, המקום ברוטציה הפך נמוך יותר, פתאום הגיעו שחקנים חדשים במקומם עד שיום בהיר אחד, זה נגמר. בשיחה קצרה. זה לא אתם, זה אני. היה נחמד, היה כיף, אבל החלטתי להפסיק את ההתקשרות. רפא בניטז הוא כמו הדון ז'ואן המקומי. נדלק, לוקח לסיבוב ואז זורק לטובת משהו חדש ואטרקטיבי יותר. יוסי תתעורר, אתה נמצא באמצע הדרך. קח את עצמך לאסטון וילה, לטוטנהאם, לקבוצת צמרת בליגה הספרדית. שלא תגיד שלא אמרנו לך.

להישאר – תומר יצחק

אם יש קבוצה גדולה בה יכול יוסי בניון לבוא לידי ביטוי בצורה הטוב ביותר, זו אך ורק ליברפול של רפא בניטז. הרוטציה של המאמן הספרדי, גם אם השנה היא מבוצעת בצורה ממותנת מהרגיל, עובדת לטובתו של הישראלי, שמשמש כאלטרנטיבה לשחקני האגפים ומקבל הזדמנויות בעיקר באירופה, שם קל לו יותר לתפקד. בגיל 28 לבניון יש עוד שנתיים-שלוש בטופ האירופי. זו שאיפתו והוא מוכן לבלוע רוק על הספסל בכדי להגשים אותה. לווסטהאם הוא יוכל לחזור גם בגיל 33.

להישאר – ענבל מנור

תמיר כהן נמצא על פרשת דרכים. מצד אחד, הוא לא מקבל שום הזדמנות לשחק בבולטון. מצד שני, כהן הוא טיפוס שלא מוותר, לא נותן לעצמו הנחות ואוהב לעבוד קשה. ויתור בשלב זה, וחזרה אפשרית לישראל, יסיים לכהן את הקריירה האירופאית. הוא יסווג באותה קטגוריה של הכישלונות הישראלים באנגליה: גרייב, זוהר, קטן, טל ואמסלם. כהן הוא בחור צעיר, שמקומו בהרכב הנבחרת מובטח. משחק אחד טוב במדים הלאומיים, קצת מזל עם פציעה של שחקן כזה או אחר, הוא עשוי לקבל את ההזדמנות. בדיוק כמו שעשה הישראלי הקודם בבולטון, טל בן חיים.

לחזור - פז חסדאי

הנטייה הטבעית בכל הנוגע לשחקן ישראלי בפרמיירליג, היא להמליץ לו להישאר בקבוצתו ולהילחם על מקומו בהרכב. ככל שמדובר בכהן הצעיר, נדמה שעדיף לו לחזור הביתה. תמיר תמיד יצר את התחושה שהוא מעדיף את ההילה סביב המקצוע, ולא את המקצוענות עצמה. הוא אהב את הלוק עם הג'ל בשיער, נהנה מהדיווחים ב"גליצ'ים", התמוגג מקניית הבגדים במאלדיני, וגם במגרש עצמו הוא היה יותר פוזה מכדורגל. אז עכשיו, אחרי שהגשים את החוויה האירופית, כהן יוכל חזור לתל אביב עם חזה זקוף, ידרוש (ובטח גם יקבל) משכורת עתק ויצהיר ש"אין כמו הבית". אז יאללה תמיר, ניפגש ב"קלרה".

לחזור – דוד רוזנטל

השאלה במקרה של תמיר כהן היא למה בכלל לקחו אותו לבולטון. האם זו הייתה היכולת או עבודת סוכנים מרשימה? כהן הוא אולי גרזן, אבל התכונה הזו בלבד לא מספיקה לפרמייר ליג. הפציעה היא לא תירוץ לכך שאין לו מקום בהרכב או בסגל, כי כהן הוא שחקן ליגת על טוב שהגיע לאנגליה בעיקר בזכות יחסי ציבור. מכבי נתניה תמיד תשמח לקבל אותו בחזרה וגם בחיפה חסר קשר אחורי.

לעזוב – ענבל מנור

מה חשב לעצמו בן סהר? שהוא ישחק לפני נוואנקו קאנו? לפני ג'רמיין דפו? מפתיע שהוא לא קרא עיתונים וקרא על המו"מ הארוך שהתנהל עם פיטר קראוץ'. ומה לגבי שחקני בית מקומיים כמו דיוויד ניוג'נט? הרצון של סהר להפוך להיות חלוץ לגיטימי בפרמיירליג מעורר הערכה, אבל הבחירה בפורטסמות הייתה קפיצה מעל הפופיק. בשביל להשיג את המטרה שלו, סהר חייב אבל חייב לתת עונה יציבה, איכותית ומלאת שערים בצ'מפיונשיפ או לחלופין בליגה קטנה יותר באירופה. אסור לו לחזור לישראל, כדי לא להתרחק מהרדאר של צ'לסי, אבל בשום פנים ואופן הוא לא יכול להרשות לעצמו להיעלם בצורה כזאת.

לחזור – חמי אוזן

ורק לא להפועל תל אביב. עדיף למכבי חיפה. יש קבוצות בישראל מהן אפשר לצאת לאירופה מחוזק יותר, יש שחקנים בעלי אופי שחוזרים ליבשת מחוזקים יותר. אלברמן הוא רק הדוגמה האחרונה. אם אתה שחקן מספיק טוב, גם מהליגה בישראל תוכל להגשים את החלומות שלך. זה לא תלוי בסביבה, זה תלוי בך. סהר ימצא בישראל את החום ודקות המשחק שהוא זקוק להן, ואם הוא כזה טוב אין סיבה שהוא לא יטוס אחר-כך בחזרה לאנגליה.

לעזוב – תומר יצחק

אני עדיין לא מבין מה עמד מאחורי ההחלטה של החלוץ הצעיר להעדיף בשלב כה מוקדם של הקריירה את פורטסמות עמוסת החלוצים על פני ניימיכן ההולנדית. הליגה ההולנדית תפורה למידותיו של סהר. זה המקום האידיאלי עבורו לממש את הכישרון הגלום בו בגיל הזה, על אחת כמה וכמה כשהקבוצה משתתפת בגביע אופ"א העונה. חלוצים גדולים ממנו הימרו על הולנד ועד היום לא מצטערים. עדיין לא מאוחר מכדי לעשות את הצעד – חלון ההעברות נפתח מחדש בינואר – את המחשבות על הכסף אפשר לדחות לעשור הבא.

לעזוב – ענבל מנור

טל בן חיים ממצה את מקסימום הפוטנציאל הטמון בו. העונה בצ'לסי הוכיחה כי המקום הריאלי שלו הוא בקבוצה בסדר גודל של מנצ'סטר סיטי. לא יותר. הבעיה מבחינתו היא שרצה הגורל ודווקא השנה הקבוצה הפכה להיות אחת העשירות בעולם. עוד הפסד, עוד תוצאה רעה, עוד התרחקות מהצמרת ולחבורה מהמפרץ יימאס. מארק יוז יפנה את מקומו למנג'ר בעל שם, וכל שחקן בינוני יימכר. זה יכול לקרות כבר בינואר, מקסימום בקיץ. קבוצת אבו דאבי יונייטד לא תסתפק בבינוניות, וטל בן חיים, מה לעשות, הוא בלם בינוני בסדר גודל של הפרמיירליג.

לעזוב – חמי אוזן

עד היום, טל בן חיים הצליח רק בקבוצות שהשתלבו היטב עם האופי הלוחמני שלו, האנדרדוג שמרים את עצמו לגבהים שאף אחד לא ציפה ממנו. בולטון של סם אלרדייס היתה בדיוק הבית שיידע להעריך ולקדם בלמים כמוהו, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי הן לא בדיוק הטייפ קאסט לכך. בן חיים חייב למצוא את הבולטון והאלרדייס הבאים שלו, שם אולי הוא ימצא את הקאמבק לקריירה.

לעזוב – דוד רוזנטל

בן חיים הוא לא שחקן בקליבר של הליגה הישראלית. הוא עובד קשה, פיזי מאוד ולא מתפשר. אבל האוויר במנצ'סטר סיטי לא טוב עבורו, מקצועית ופוליטית. גם אם לבן חיים אין מקום בליגה האנגלית הראשונה (ויש לו), ישראל היא לא אופציה. כל דבר מתחתית הליגה האנגלית ועד הליגה ההולנדית יתקבל בברכה, רק לא לחזור לביצה הדלוחה שלנו.

לעזוב או לחזור – חמי אוזן

קולאוטי הוא חלוץ שתלוי מאוד בשקט שאתה נותן לו, בביטחון שאתה מקנה לו, בדקות המשחק שאתה מעניק לו. מדובר בשחקן שצריך ללכת איתו עד הסוף, להעלים עין מהמשברים שלו ולהרוויח חלוץ רחבה שיכול לשחק בכל קבוצה בינונית באירופה או מועדון צמרת בישראל. הבעיה היא שבמנשנגלדבאך הוא לא יקבל את השקט הזה, ותמיד יהיה נתון בתחרות שתעיק עליו. קולאוטי חייב למצוא מחדש את הקבוצה שתיתן לו התנאים האלה להצלחה.

להישאר – ענבל מנור

11 הדקות המצוינות של קולאוטי ב-2:2 הביתי מול באיירן מינכן בשבת הוכיחו שהסבלנות מבחינתו משתלמת. קולאוטי היה במצב גרוע מאוד בסגל של גלדבאך. עונה מלאת פציעות סימנה אותו כפלופ בעיני האוהדים, ואת העונה הנוכחית הוא פתח כאופציה רביעית בסגל האפור משהו של העולה החדשה לבונדסליגה. קולאוטי עבד קשה, נלחם, קיבל הזדמנות ובישל שער שוויון דרמטי מול היריבה הכי קשה שיש. הבישול הזה עשוי להחזיר אותו לעניינים. עכשיו הוא רק צריך להמשיך להוכיח את עצמו בפני המאמן החדש, האנס מייר. אה כן, ולשמור על עצמו בריא.

להישאר – תומר יצחק

גילוי נאות, אני אוהד מכבי חיפה ואין דבר שהייתי רוצה עבור קבוצתי יותר מחזרה של החלוץ הארגנטינאי המחונן. עכשיו, אפשר לשוב להיות רציונלי ולומר שלקולאוטי יש את כל התכונות כדי להיות החלוץ המוביל של בורוסיה מנשנגלדבאך. מדובר בחלוץ רחבה קלאסי, שכבר הראה יכולות כיבוש מגוונות בנבחרת. עם קצת מזל בכל הקשור לפציעות ויותר אמון מהנס מאייר, אין שום סיבה שקולאוטי לא יילך בדרכם של ודאד איביסביץ' מהופנהיים או חוסה פאולו גררו מהמבורג, שגימגמו בתחילת דרכם בגרמניה ובסוף התגלו כחלוצים ראויים.

לעזוב – תומר יצחק

בבלגיה בקושי נותנים לו לשחק בטענה שהוא עצלן וחסר יכולת הגנתית מתאימה. אוהדי הפועל תל אביב גם הם לא מכחישים. אז איך יכול סלים טועמה למצות עוד קצת את המסע האירופי שלו? פשוט מאוד, לעבור לרומניה. לא משנה למי מהבוקרשטיות. בכדורגל הרומני, בדומה לנהוג בדרום אמריקה, נותנים הרבה כבוד לגאונים שמסוגלים במסירה אחת לפצח הגנה או לסובב לחיבורים. טועמה יוכל לנוח על המגרש ולהבריק מדי פעם. גיורגי חאג'י, להבדיל אלף אלפי הבדלות, עשה על זה קריירה.

לחזור – דוד רוזנטל

עוד כששיחק כאן, טועמה תמיד היה סמל לחוסר השקעה, לאי מיצוי היכולות. בבלגיה, מסתבר, אי אפשר לבלף, ומה שאפשר היה להסוות בישראל ואולי גם בטורקיה, התגלה במלוא הדרו לעיניהם של מישל פרודום ולאסלו בולוני. אחרי פתיחה טובה בעונה שעברה, פרודום הבין שמה שיש לו ביד הוא שחקן עצל, והתסריט חוזר על עצמו גם העונה תחת לאסלו בולוני. כשטועמה אומר ש"אני לא שם על המאמן שלי", הוא עצמו מודה שהוא לא מתאים, כי עם אף מאמן הוא לא באמת הסתדר עד עכשיו. עם גישה כזו, עדיף כבר שיחזור לכאן. למה להשכים אם אפשר להתעורר ב-11?