הכל התמוטט בריגה אחד

בשבוע שעבר אירחה קבוצת מטאלורג ליפאייה את סקונטו ריגה למשחק צמרת בוירסליגה, ליגת העל של לטביה. המפגש בין סגנית המוליכה לקבוצה במקום השלישי, שתיים שנאבקות להדביק את המוליכה, ונטספילס, מחזורים ספורים לפני סוף העונה, סיפק עניין על הנייר בלבד, כשבקושי 1,000 צופים הטריחו עצמם לאצטדיון. ממוצע הצופים בליגה בת 10 הקבוצות אגב, עומד על פחות מ-2,000 למשחק. ליגת העל שלנו לא לבד.

הסיפור הזה ממחיש את הבעיות הרבות בכדורגל הלטבי, רק ארבע שנים לאחר שהנבחרת הלאומית, זו שתפגוש מחר (רביעי) את ישראל, הדהימה בהעפלה ליורו 2004. הכדורגל במדינה הבלטית סובל ממחסור במשאבים, מתקנים רעועים והיעדר עניין. הדור הצעיר בלטביה מעדיף את ענפי ההוקי קרח והכדורסל. הכדורגל, במקרה הטוב, הוא ענף הספורט השלישי הפופולארי במדינה. גם הנבחרת עדיין לא התאוששה מהאופוריה של לפני ארבע שנים, ומדשדשת במקום.

הגרלת סדר המשחקים בבית 2 של מוקדמות המונדיאל, האירה פנים לישראל. דרור קשטן ושחקניו יתארחו בלטביה כשהליגה המקומית לקראת סיום (בלטביה משחקים מאפריל עד נובמבר), והשחקנים עייפים מעונה ארוכה. בנוסף, לישראל נחסך להגיע למדינה הצפונית במהלך חודשי החורף הקפואים. יתרה מזאת, כבר לאחר המחזור הרביעי, קשטן יוכל לסמן וי על שלושת משחקי החוץ מול נבחרות האנדרדוג של הבית. ניצחון נוסף, אחרי התוצאות במולדובה ולוקסמבורג, ובהנחה שהנבחרת לא תמעד במשחקי הבית, יאפשרו למאמן להתרכז במאבקים עם שוויץ ויוון בראש שקט, בשלב מוקדם מאוד של הקמפיין. תיקו או הפסד? הבעיות הרבות הכדורגל הלטבי יעניינו הרבה פחות.

באוגוסט 1992 שיחקה לטביה את המשחק הראשון שלה במסגרת רשמית, לאחר שקיבלה מחדש את עצמאותה שנה קודם לכן. הנבחרת יצאה לרומניה למשחק הפתיחה של קמפיין מוקדמות מונדיאל 1994, אותו קמפיין בו שיחקה גם ישראל לראשונה באירופה. רק שני שחקני הגנה נכללו בסגל, והמשחק הסתיים בהפסד מכובד של 2:0. לטביה המשיכה לקמפיין ללא ניצחון, אבל סיימה בתיקו 0:0 בריגה עם ספרד ודנמרק.

ב-12 השנים הבאות, התמונה לא השתנתה בהרבה. לטביה רשמה כמה תוצאות יפות, כמו ניצחונות חוץ 1:3 בנורבגיה ו-1:2 ביוון במוקדמות יורו 2000, לצד תוצאות מביכות כמו 1:1 ביתי מול סן מרינו במוקדמות מונדיאל 2002, ולא הצליחה להתקרב להעפלה לטורנירים הגדולים. כל זה השתנה ב-2004. בהדרכת המאמן אלכסנדר סטארקובס, לטביה הדהימה עם ניצחון חוץ 0:1 בשטוקהולם על שבדיה, ועלתה להצלבה מהמקום השני של בית 4, שכלל גם את פולין והונגריה. במשחקי ההצלבה, לטביה כבר פיגרה 2:0 בטורקיה לאחר ניצחון 0:1 בריגה, אבל שערים של יוריס לאיזנאס ומריס ורפקובסקיס קבעו שוויון דרמטי וסנסציה שהשאירה את אירופה בהלם.

"העלייה ליורו היא נס, אבל גם פירות של עבודה קשה", סיפר יאניס מזצ'קיס, מבכירי ההתאחדות הלטבית דאז, לאתר הרשמי של אופ"א. "לא ננוח ולא נעמוד במקום, אנחנו חייבים להסתכל על העתיד, או שלא יהיו עוד תוצאות". מזצ'קיס חזה את העומד לבוא. לטביה השיגה נקודה בודדת ביורו (0:0 עם גרמניה), אבל ההמשך היה גרוע עוד יותר.

במוקדמות מונדיאל 2006, לטביה סיימה חמישית בבית קשה שכלל את פורטוגל ורוסיה, ולא הצליחה לנצח אפילו את אסטוניה החלשה. במוקדמות היורו האחרון הגיע השפל האמיתי. לטביה יצאה למשחק חוץ מול ליכטנשטיין וחזרה עם הפנים בין הידיים לאחר הפסד 1:0. המאמן יוריס אנדרייבס התפטר מתפקידו מיד לאחר המשחק, ואל הדגל נקרא חזרה הגיבור הלאומי, סטארקובס.

סטארקובס, 53, נבחר לפני חמש שנים לגדול שחקני לטביה בכל הזמנים. כמאמן, הוא נחשב לטקטי יתר על המידה, אבל גם כזה שעל סמכותו אין עוררין במדינה. בנוסף, הוא נחשב למקורבו של האיש החזק ביותר בכדורגל הלטבי, נשיא ההתאחדות, גונטיס אינדריקסונס. סוג של אבי לוזון לטבי. עם קבלת העצמאות של לטביה, נטש המיליארדר את עסקיו בארצות הברית ושב למדינה בה נולד. הוא הקים את מועדון הכדורגל סקונטו ריגה, שזכה מיד ב-13 אליפויות רצופות, 11 מהן תחת הדרכתו של סטארקובס, שבשלוש השנים האחרונות שלו בתפקיד הדריך במקביל גם את הנבחרת.

ב-2006, לאחר שסטארקובס פוטר בבושת פנים מספרטק מוסקבה, קיבל אותו אינדריקסונס בזרועות פתוחות בריגה ונתן לו את תפקיד המנהל הספורטיבי. עם השנים, אינדריקסונס סיגל לו תכונות של עסקן כדורגל טיפוסי. "ההשקעה בקבוצה גורמת לי להפסדים כספיים שנה אחרי שנה", אמר לפני שהחליט להפוך את המועדון לכזה שקולט ומטפח בעיקר שחקנים צעירים, או במילים אחרות, סגר את הברז. התוצאה הישירה הייתה אובדן האליפות בארבע השנים האחרונות.

במקביל מונה אינדריקסונס, שעדיין מחזיק בבעלות על סקונטו ריגה, לתפקיד נשיא ההתאחדות וכיום הוא מבצע את שני התפקידים בו זמנית. המנטרה שלו היא טיפוח הדור הצעיר, אך לא ניתן להצביע על תוצאות יוצאות דופן בנבחרות הצעירות של לטביה. כך או כך, שני האנשים האלה שולטים בכדורגל הלטבי, ומהווים את הפנים שלו לטוב ולרע.

גם בגזרת הקבוצות הלטביות במפעלים האירופיים לא נרשמו הצלחות מסחררות. הקבוצות המשתתפות בדרך כלל מסתפקות בהדחה בסיבוב המוקדם השני, על ידי קבוצות מהדרג השלישי או הרביעי של אירופה. ההישג הגדול ביותר של סקונטו ריגה היה ב-1999 - הגעה לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות ו-0:0 ביתי מול צ'לסי, שקדם לתבוסה 3:0 בסטמפורד ברידג'. ההישגים הדלים של הקבוצות הלטביות באירופה מעידים על הרמה הירודה בליגה המקומית.

הוירסליגה עברה שינוי מבני והיא מונה החל מ-2008 10 קבוצות שמתחלקות בסיום שני סיבובים לפלייאוף עליון ותחתון. למרות השינוי, הקהל מדיר את רגליו מהמגרשים העלובים. "הבעיה העיקרית היא המתקנים. הצופים מצפים לנוחות מינימאלית, ובשביל זה אנחנו צריכים את עזרת הקבוצות", ניסה דובר ההתאחדות הלטבית, מרטינס הארטמניס, להסביר את מיעוט הצופים, שהולכים ומתמעטים מעונה לעונה לאחר התפוגגות האופוריה מ-2004. בניגוד להוקי קרח ולכדורסל, שמושכים אלפי צופים למגרשים, הכדורגל בלטביה פשוט לא מספיק פופולארי, ובמדינה טוענים כי גם ענפי הכדורעף והכדוריד עשויים לעקוף אותו בקרוב במדד ההתעניינות בקרב אוהדים וילדים צעירים.

גם המשבר הכלכלי במדינה לא מוסיף למצב. לטביה נמצאת בעיצומו של מיתון כלכלי. האינפלציה, שעמדה בספטמבר על קרוב ל-15 אחוז היא הגבוהה באירופה, ומונעת את המעבר מהמטבע המקומי ליורו. צמיחת התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) עמדה בחצי השנה הראשונה של 2008 על 0.2 אחוז בלבד, לעומת 10.2 בתקופה המקבילה ב-2007. לטביה נמצאת בגירעון תקציבי, וסובלת גם ממשבר בתחום הנדל"ן.

אחת הנפגעות הגדולות מהמיתון היא ההתאחדות המקומית. הסכומים המושקעים בכדורגל המקומי הם הנמוכים ביותר מכל מדינות ברית המועצות לשעבר. משרדי ההתאחדות בריגה מוזנחים וזקוקים לשיפוץ מיידי, וכאמור, מצב המגרשים בכי רע. בשל המצב הבעייתי, נמכרו חלק ממגרשי האימונים של הנבחרת לטובת משקיעים שמתכוונים להקים עליהם בנייני מגורים. על מנת לנסות לשפר את מצב המתקנים הקיימים, יצאו ראשי ההתאחדות לנורבגיה לקבל ייעוץ ורעיונות בקורס שארגנה ההתאחדות הנורבגית באוסלו.

ולמרות חולשת הליגה, הסגל שיפגוש את ישראל מונה שישה לגיונרים בלבד: השוער השלישי דניס רומנובס (דינמו בוקרשט), קספרס גורקס (ק.פ.ר), יוריס לאיזנאס, שמורחק ולא ישחק נגד ישראל (שיניק ירוסלבל, רוסיה), אנדריי רובינס (אינטר באקו, אזרבייג'אן), אנדריי פרפלוטקינס (דרבי קאונטי) ומריס ורפקובסקיס (סלטה ויגו). כל יתר השחקנים מגיעים מהליגה המקומית החלשה, ושניים נוספים: הבלם איגור סטפנובס, אקס ארסנל והשוער המחליף, אלכסנדר קולינקו, נמצאים ללא קבוצה. דודו אוואט יכול להירגע.

"אנחנו סובלים מחוסר ניסיון בינלאומי", אמר ויטאלי אסטפייבס, אחד הוותיקים בנבחרת (37) עם 148 הופעות. מי שאמור לספק את הניסיון הוא הכוכב הבלתי מעורער, ורפקובסקיס, שנמצא בספק למשחק בגלל פציעה. החלוץ בן ה-29 הוא מלך השערים של הנבחרת עם 24 כיבושים ב-73 הופעות, כולל השער היחיד ביורו 2004. למרות ההצלחה בנבחרת, ורפקובסקיס לא ניווט את הקריירה שלו רחוק. הוא לא הצליח בדינמו קייב, חטאפה והיידוק ספליט, ומגיע למפגש עם ישראל עם רזומה של 10 דקות משחק בסלטה ויגו מהליגה השנייה בספרד, ושרשרת פציעות מאחוריו. בלטביה, לעומת זאת, הוא עדיין נחשב לסופרסטאר.

לטביה פתחה את הקמפיין בניצחון לא משכנע ועם הרבה מזל 1:2 במולדובה, אחריו הפסידה בבית 2:0 ליוון. ערב המשחק בשוויץ נשמע ורפקובסקיס אופטימי ומלא ביטחון: "ללטביה יש פוטנציאל גדול, ומבחינתנו הכל אפשרי. ברור שלא נפלנו בבית המוות, ולכן הכל תלוי בנו". ההפסד 2:1 בשוויץ הוציא קצת את האוויר מהמפרשים של המקומיים. בלטביה יודעים שכל תוצאה מלבד ניצחון על ישראל תגמור את הקמפיין כבר ברביעי בערב.

בניגוד לנבחרת החובבנית של לוקסמבורג, ללטביה יש שאיפות להגיע רחוק בקמפיין. סטארקובס ושחקניו הצהירו לא אחת כי הם מכוונים לאחד משני המקומות הראשונים בבית. ההפסד בשוויץ יחייב את סטארקובס לחשוב התקפה, למרות שלא סביר שהמאמן השמרן יחרוג מה-4:4:2 הקלאסי שהוא כל כך אוהב. לישראל, שלא מציגה יכולת טובה אך משיגה את התוצאות, יש הזדמנות מצוינת להעמיק את המשבר בלטביה, ולהפוך את בית 2 למרוץ בן שלוש נבחרות בלבד.