עלייתם ונפילתם של האברם-גרנטים

בתחילת השנה החולפת, לפרק זמן קצר היה אברהם גרנט מנג'ר צ'לסי, סטיב מקלרן מנג'ר נבחרת אנגליה, אהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל וג'ורג' בוש נשיא ארצות הברית. רק לוח השנה הציל את עמיר פרץ ומשה קצב מהיכללות ברשימה. מהחבורה הזו נותר רק בוש בתפקידו לעוד כמה חודשים אבל אם לדחוס את תשס"ח לכותרת אחת, זו היתה השנה שבה נדמה היה שהמריטוקרטיה מתה סופית, או לפחות נפגעה אנושות ("מריטוקרטיה: שלטון המוכשרים, המיומנים והראויים - שלטון שאינו שייך לאנשים שנולדו למשפחות הנכונות אלא לאנשים המתאימים ביותר לתפקיד על סמך היכולות וההישגים". מתוך מילון בבילון). בעצם, זו היתה השנה שהאשראי הזול נגמר.

להכתיר את גרנט כאיש השנה יהיה עוול. גרנט הוא איש הצייטגייסט – רוח הזמן. השנה שהוא עבר בצ'לסי וגם סופה הידוע מראש אינה מתארת רק את המועדון השיגיוני, אלא משהו עמוק בהרבה. השלטון שייך היום לאלו שיודעים איך להשתלט, גם אם, כמו במקרה בוש, מדובר באוויל חסר כל כישורים שהוצנח לבית הלבן, מקלרן שנבחר בשל היותו זול ושונה מקודמו ואולמרט, שלא ברור לי מכאן מדוע נבחר. גרנט היה כל אלו ויותר. הוא היה זול, שונה מקודמו ולא ברור מדוע הוא זכה לתפקיד, אם כי יש משקיפים באנגליה שסבורים שרומן אברמוביץ' בחר בו בידיעה שהוא נתון לתמרון.

בתקופה בה אחז גרנט בתפקיד לא ברור בפורטסמות' הוא סיפר למאזינים ש"הם ראו את הרקורד שלי בישראל ונדהמו ממנו". ארבע אליפויות בישראל, גביע אחד וכמה תוצאות תיקו עם נבחרת ישראל לא מרשימות איש באנגליה. מה שכן מרשים היא העובדה שגרנט החל להאמין לספין של עצמו, וזו היתה תחילת נפילתו. הוא גם סיפר שזכה להצעה ממועדון צמרת אבל העדיף את פורטסמות' "כי רציתי לבנות את המועדון מהיסודות ולהיות בעל השפעה".

באופן אירוני, הדבר הנבון ביותר שגרנט ביצע בצ'לסי היה לא לבנות כלום ולנקוט במדיניות אי התערבות במתרחש. את האימונים העביר סטיב קלארק, אחרי ששחקנים טענו שגרנט מפגר ב-25 שנים אחרי הנורמות; הסגל נבנה על ידי ז'וזה מוריניו; ועל המוטיווציה היו אחראים השחקנים, לא פעם בתגובה לחוסר מנהיגותו של גרנט. "הקבוצה היתה על טייס אוטומטי", העיד דידיה דרוגבה.

כמו בנק לפני פקיעת בועת המשכנתאות, גרנט חי על הון שלא היה לו. תרומתו הגדולה לצ'לסי היתה הקרנה של סרטים על מייקל ג'ורדן ועוד ספורטאים גדולים. גרנט לא ידע להבחין בין מסעות תענוגות, התחככות בכוכבים וזריקת שמות מפורסמים לבין ניהול קבוצת צמרת. את הקרנות הסרטים האלו ניצלו השחקנים, דיווח האובזרבר, בכדי לשחק קלפים.

מנהיגות לא מושגת באמצעות הקרנת סרטים על מנהיגים. לכן, בוומבלי בעת ההארכה בגמר גביע הליגה, עמד גרנט והתבונן מצד בג'ון טרי שהעביר תדרוך לשחקני הקבוצה. כשגרנט ניסה להשפיל את בן ארצו, טל בן חיים, הבהיר לו אותו טרי שהשחקנים לא יקבלו יחס כזה. יש מנהיגים ויש כאלה שמתיימרים להנהיג. גרנט, שהפגין לא פעם זלזול באנגלים, טעה לחשוב שמה שהספיק לו, לפעמים, בישראל, יעבוד באנגליה. נהוג לחשוב שמאמן זקוק לתמיכת הקהל, השחקנים, התקשורת והבוס. לגרנט היה רק את תמיכת אברמוביץ' שהלכה והתפוגגה ככל שהתגלו מגבלותיו.

ההפסד בגמר ליגת האלופות לא שינה דבר. ההחלטה על פיטוריו נפלה כשבוע קודם לכן, באקט נדיר של חזרה לשפיות בצ'לסי. גם אם טרי היה מבקיע את הפנדל המכריע, גרנט לא היה נשאר בתפקידו, כיוון שבצ'לסי ידעו היטב שהוא לא מסוגל לקדם את הקבוצה. בדומה למי שלקח משכנתא על 90 אחוז מערך ביתו בתקופה של אשראי זול והתעורר יום עצוב אחד למציאות שונה, גרנט הוכיח בשמונת חודשיו בקובהאם שאין לו כל יכולת להצדיק את האמון שנתנו בו.

באופן סמלי, אחד מהאירועים שקבעו את עתידו היתה אותה מסיבת עיתונאים בה הוא התנהג בצורה ילדותית וסירב לענות על שאלות. גם שכירת יחצ"ן ואירוח מספר כתבים לראיון מעורר רחמים, תרתי משמע, לא עזור. הזירה התקשורתית האנגלית היתה גדולה על מידותיו של גרנט. מה שהיה טוב לישראל היה רחוק מלהרשים את הכתבים המקומיים, שלא מתרגשים כשמנג'ר צ'לסי חולק איתם סודות, כביכול.

איך ייזכר גרנט? הוא לא ייזכר וזו חצי מחמאה. יחסית לבוש, אולמרט וחבריהם, הוא לא הותיר נזק עצום. אולי יהיו כאלו שיזכרו את רגע השיא שלו, השער העצמי של ג'ון ארנה ריסה בדקה החמישית של תוספת זמן בת ארבע דקות. מהלך שגרנט זקף את האשראי עליו לזכותו. אפילו בשנה כזו, זה היה אשראי זול במיוחד.