ביטוח זקנה

לפני כחודשיים קיבל שארל וילנב הודעת טקסט ובה השאלה "האם אתה מוכן להתחיל לסבול?". השולח היה ארסן ונגר, שבדרך הזו בירך את חברו הטוב על קבלת העבודה החדשה שלו ואחד מהג'ובים הקשים והמלחיצים בכדורגל הצרפתי ואולי באירופה כולה: יושב ראש פ.ס.ז'.

והשאלה היא מי בקבוצה מבירת צרפת סובל מחיים קשים יותר. יושב הראש? המאמן? אולי השחקנים? בכל קיץ מדברים בפריז על דף חדש ועל עונה מלאת ציפיות שעומדת בפתח. כמעט דרך קבע, בחודשים הבאים האופטימיות מתפוגגת ומתחלפת בפולחן של הרס עצמי בחסות השחקנים, ההנהלה, הצוות המקצועי והאוהדים.

בחודש האחרון פ.ס.ז' מככבת בשוק ההעברות ויכול מאוד להיות שזה לא הסוף. הגעתם של לודוביק ז'יולי וקלוד מקאללה נתנה אות לגל נוסף של אופטימיות במחנה של הקבוצה, השאלה היא אם גם הפעם זה יסתיים במפח נפש קשה.

באמצע דצמבר האחרון, קצת לפני יציאתה של הליגה הצרפתית לפגרת החורף, אירחה פ.ס.ז' את טולוז. הקבוצה מהבירה שיחקה טוב יותר מיריבתה ורשמה את אחת מהופעותיה הטובות באותה תקופה, אבל בשנייה אחת של חוסר ריכוז החזיר זומאנה קמארה כדור בנגיחה לעברו של מיקאל לאנדרו, רק כדי לגלות שהשוער יצא הרחק משערו ושהכדור חלף מעליו. יוהאן אלמנדר הגיע ראשון כדי לדחוק פנימה ומאוחר יותר הכפיל כדי לעגל את מספר המשחקים הביתיים של פ.ס.ז' ללא ניצחון ביתי ל-10.

השער שספגה מול טולוז צייר בצורה הולמת את סיפורה של הקבוצה מהבירה בשנים האחרונות, זו שבעונה שעברה ניצלה מירידת ליגה במחזור האחרון של העונה ושלמרות זכייה בגביע הליגה והעפלה לגמר הגביע, רשמה את אחת מהעונות הגרועות בתולדותיה. קבוצה שבשנים האחרונות לא הצליחה להתמודד עם הלחץ של התקשורת והאוהדים, קבוצה שמאז עונת 2003/4 לא סיימה במקום גבוה יותר מהמקום התשיעי, קבוצה שעל דרך ההאנשה, מזכירה אדם פרוע שלא מסוגל לשלוט בעצמו.

"פריז נמצאת בדרכה הבטוחה לירידה", כתב 'לאקיפ' אחרי עוד הפסד בעונה שעברה, "נראה שחלק מהשחקנים כבר השליכו את המגבת. מבחינה פסיכולוגית, פ.ס.ז' כבר נמצאת בליגה השנייה". בצרפת כבר החלו לדון בעונה שעברה אם אולי עדיף לקבוצה לרדת ליגה כדי להתחיל מחדש והסיפור של פ.ס.ז' הפך לסיפורה הקלאסי של קבוצה גדולה שנמצאת בלחץ מתמיד.

עד ממש לא מזמן, פול לה גואן נחשב לעילוי החדש בעולם המאמנים הצרפתיים. אחרי שלוש אליפויות רצופות עם ליון היה המאמן על גג העולם, האתגר בליגה הצרפתית מיצה את עצמו ובציפייה לג'וב חלומות, הוא אף דחה הצעות מבנפיקה ומלאציו. אלא שכאן החלה הצניחה ואחרי כישלון צורב עם ריינג'רס הסקוטית חזר עם הזנב בין הרגליים לצרפת וקיבל את פ.ס.ז' המסובכת, הקבוצה שרק שנה וחצי לפני כן, הכריז שלא מעניין אותו לעבוד בשורותיה.

"אנחנו יותר מדי מתוחים, הפחד כובל אותנו", הסביר לפני שנה וחצי בונבנטורה קאלו, שכבר עזב בשנה שעברה במסגרת מספר השינויים שערך המאמן. אלא שגם חילופים בסגל השחקנים לא עזרו ואותם פחדים ומתחים עליהם דיבר קשרה של נבחרת חוף השנהב, נשארו הדברים הכי יציבים בקבוצה.

חברי הנהלה החלו למתוח ביקורת על המאמן והערכות קבועות דיברו על פיטוריו הקרובים. אם חוסר השקט הגיע מכיוון היציע ומכיוונם של השחקנים, הרי שגם אחרי הגעתו של לה גואן, הוא המשיך להקרין גם מעמדת המאמן. למרות ההזדמנות לשקם את המוניטין, המאמן שקע ביחד עם הקבוצה שלו בתוך הקלחת ולמרות ששיחק בה בעבר, לא הצליח להבין את הצרכים שלה בהווה.

מאז שנת 2000 שיחקו בפ.ס.ז' צרפתים בכירים כניקולאס אנלקה, פטר לוסאן, ויקאש דוראסו, סטפן דלמאט ואחרים וזה בלי לדבר על כוכבים בינלאומיים כמו רונאלדיניו, גבי היינצה, מרסלו גז'ארדו ואחרים. התוצאות? ובכן, לא היו כאלו.

הקבוצה מהבירה הוקמה במתכונתה הנוכחית רק ב-1970, אבל למרות היסטוריה לא מפוארת, הספיקה לגייס קהל אוהדים ענק שהחלק הפעיל והרועש שלו נודע כאלים ביותר וכבעל סממנים ימניים מובהקים, שפעמים רבות הפך לגורם מקשה. בנוסף, פ.ס.ז' היא הקבוצה הבכירה היחידה באחת מהערים המרכזיות והידועות בעולם והביקורת של התקשורת כמעט בלתי אפשרית. כך קרה ששחקנים כמו ז'רום רותן ומיקאל לאנדרו, שהגיעו לקבוצה בשנים האחרונות כשניים מהכוכבים הגדולים ביותר בליגה, הפכו לצמד שחקנים מפוחדים שכבר הספיקו להרגיש היטב את זעמו של הקהל.

בדיוק בשביל לנקות את הקבוצה מהחוליים הללו, הוחתמו בקבוצה קלוד מקאללה ולודוביק ז'יולי, כשגם סילבאן וילטורד הוזכר כמי שעשוי להצטרף. ליליאן תוראם חתם אף הוא, אך כרגע עתידו איננו ברור בגלל בעיה שהתגלתה בליבו. אחרי שנים בליגות הבכירות באירופה ובנבחרת צרפת, השחקנים הללו אמורים להוות כדור הרגעה לכולם, מהאוהדים ועד המאמן. פ.ס.ז' לא צריכה כוכבים גדולים, היא צריכה אך ורק שקט.

אחרי כמה רכישות וגם מספר מכירות, לה גואן רוצה עוד שחקנים, אבל הנשיא וילנב שומר על סבלנות, שהיא מצרך נדיר מאוד בקבוצה מהבירה. כשלה גואן אימן את ליון, חלק נבחר מתהליך בחירת והחתמת השחקנים נוהל על ידי הנשיא ז'אן מישל אולס ועל ידי יועצו המיוחד ושחקן העבר של הקבוצה, ברנאר לאקומב. היום בפ.ס.ז' לה גואן לא בוחר לבד ואלאן רוש, האחראי על צוות הסקואטינג של המועדון ומי ששיחק בקבוצה ובנבחרת ביחד עם המאמן, מהווה שותף מלא לתהליך הרכש. אחרי עליות ומורדות ביחסים ביניהם בשנה וחצי האחרונות, הם קיבלו את המסר שכדאי להם להתחיל לעבוד יפה ביחד.

"פריז היו בקשר עם קלוד מקאללה, אבל לה גואן לא רצה אותו והעדיף להביא שחקנים מקבוצות כמו ראן. שחקנים שלא רגילים להתמודד עם הלחץ שיש בקבוצה כמו פ.ס.ז'", סיפר כתב 'לאקיפ', ז'רום טובול, ל-BBC האנגלי במהלך העונה שעברה. כעבור מספר חודשים מקאללה נחת בקבוצה והמסקנה היא או שהמאמן התפכח והבין את הצורך ביציבות וניסיון, או שהוא קיבל הנחתה מלמעלה.

בתוך פחות משבוע עלה המוראל במחנה הפריזאי במאות מונים. לה גואן מאושר ("הייתי שחקן בקבוצה וזה לא מפתיע אותי ששחקנים רוצים לבוא לכאן"), רותן מרוצה ("פ.ס.ז' תמיד גרמה לאנשים לחלום") וז'יולי מסביר ("כשנודע לי שפ.ס.ז' מתעניינת, לא היססתי"). על המגרש תקבל העונה חבורת נדירה וכשרונית של שחקני בית צעירים, עוד ועוד הזדמנויות ומסע הרכש עדיין לא הסתיים.

ההרגשה היא שוב, שהשנה כבר יהיה טוב יותר. אבל זו ההרגשה מדי קיץ. רק מספר שבועות בתוך העונה צרפתית אולי נתחיל להבין מי נמצא בדרך לניצחון באחד מהמצ' אפים הגדולים של השנה באירופה: קור הרוח והניסיון של הוותיקים, או הלחץ והפאניקה המסורתיים של פ.ס.ז'.