נושאים חמים

צעד אחורה, שניים קדימה

בטורקיה לא התקשו לקבל את ההדחה בחצי הגמר. טרים מחפש עבודה, קאזים חושב על המונדיאל, והתחושה היא של גאווה והתרוממות רוח

היינו כל כך קרובים. הצלחנו להביך את גרמניה - גרמניה! - אך לצערנו, לא היינו נחושים מספיק כדי למחוץ אותה ולהשלים את המלאכה, והיא עשתה זאת לנו. כנראה שלא נשאר לנו כוח.

תסכול. גם כשרושמים הישג עצום, לא ניתן שלא לחוש כך, לתהות מה יכול היה לקרות. הגמר היה כל כך קרוב. אולי אני משוחד, אבל לטעמי טורקיה הציגה באליפות אירופה את הכדורגל הספקטקולרי ביותר. חצי הגמר בוודאי היה המשחק הטוב ביותר שלנו בטורניר. היינו טובים יותר מהגרמנים, למרות כל הפציעות וההשעיות, והגיע לנו לנצח. אפשר לומר שגרמניה גנבה מאתנו את המקום בגמר. מי כמונו יודע משהו על גניבת ניצחון.

אכזבה מהפסד בשלב כה מתקדם אמורה להיות כמעט בלתי ניתנת לעיכול, בייחוד בשל המנטליות האימפולסיבית של הטורקים, אבל במציאות הכל עבר בצורה קלה הרבה יותר. כי במקביל אליה, יש תחושה של גאווה והתרוממות רוח. זה לא שהפסדנו על האפס ושיחקנו גרוע. הנבחרת של פתיח טרים הציגה כדורגל מצוין, שלטה ללא עוררין במחצית הראשונה ובחלקים מהשנייה והיתה ראויה להרבה יותר מהפסד מכובד אחרי הברקה של פיליפ לאהם. זאת מבינים גם עשרות מיליוני האוהדים שלנו, שכיבדו את הנבחרת אחרי ההפסד בדיוק כפי שעשו אחרי ניצחונות.

"לפעמים אתה מנצח ושואל את עצמך אם זה היה הוגן", אמר טרים בכנות. "זאת היתה התוצאה, ועלינו לקבל זאת. אני אף פעם לא משתמש בשחקנים חסרים כתירוץ. אמרתי שאשלח למגרש 11 שחקנים ושלחתי 11. הראנו לעולם שאנחנו נבחרת טובה".

ובכל זאת - איכשהו, אני תמיד מביע שביעות רצון, ואז חוזר לשאלה מה יכול היה להיות - לא ניתן שלא לחפש הסברים. בסופו של דבר, היעדרותם של תשעה שחקנים - חמישה מהם שחקני מפתח - השפיעה, במיוחד של השוער וולקן דמירל. רושטו ספג שער (השני) שאסור היה לו לספוג אחרי כמעט שני עשורים ברמות הגבוהות ביותר.

כהרגלנו, נלחמנו ועשינו לגרמניה העדיפה על הנייר (בלבד) חיים קשים, אבל הפעם ניהאט לא היה בסביבה כדי להמריץ ולהושיע. סמיח סאנטורק הוא לדעתי התגלית של הנבחרת ואחד השחקנים הטובים ביורו 2008, אך הפעם גם הוא לא הציל אותנו, אם כי היה קרוב.

איטליה יודעת

ועדיין - עם כל הכבוד לשחקנים וללחימה שלהם, את הבונוס העיקרי הייתי משלם לטארים. ללא המאמן, שבוודאי יתקבל בבית כגיבור לאומי, טורקיה לא היתה שולפת ציפורניים וכנראה לא היתה מנצחת לא את שווייץ ולא את צ'כיה (שלא לדבר על הקרואטים העדיפים).

אני חייב להבהיר לעמיתיי האירופאים - טארים איננו רק מוטיובטור מבריק, אלא בעיקר מאמן מעמיק וחסר פשרות. טורקיה שיחקה כדורגל נבון, הגיוני, התאימה את עצמה ליריבות ולא היססה ליזום גם מול יריבה גדולה ומסוכנת מן היסוד כמו גרמניה.

וכדאי מאוד שהאירופאים יבינו זאת, כי בקרוב הם יפגשו אותו שוב. טארים - תאמינו או לא - ציפה לזכות בתואר, ועכשיו הוא יתפטר. הוא הגיע למסקנה שהוא בנוי לחזור להדריך קבוצות גדולות במערב אירופה. בימים האחרונים שמענו על נאפולי, פאלרמו וגם פיורנטינה, אותה אימן בעבר. באיטליה מבינים שמדובר במאמן צמרת אירופאי שבנוי לקדם קבוצות מהדרג הבכיר, וטארים לא יתקשה למצוא אתגר חדש.

מי יחליף אותו בנבחרת? אולי מוסטפה דניזלי, אולי מישהו אחר. להתאחדות הכדורגל הטורקית יש הרבה מאוד כסף, והיא יכולה להרשות לעצמה לבחור מה"קרם דה לה קרם" של המאמנים. כדאי מאוד שתעשה זאת, כי הציפיות בשמים, ומוקדמות גביע העולם בדרך.

"התגברנו על ההפסד די מהר. אולי לא לחלוטין, אבל כבר התחלנו לדבר על הבאת אותה רוח לגביע העולם", סיפר קאזים ריצ'ארדס (קאזים קאזים). "תהיה לנו בערך אותה נבחרת, אותם שחקנים. צברנו ניסיון בהגעה לחצי הגמר, וניקח את זה לגביע העולם. אף פעם אי אפשר לדעת".

עם גיבוי בדמות ההופעה המצוינת של פנרבחצ'ה בליגת האלופות, הכדורגל שלנו נמצא בתנופה, בוודאי בדרך הנכונה של פיתוח עתידי. אם הנבחרת הטורקית הגיעה לחצי הגמר האירופי, אין כל סיבה שמועדון טורקי לא יופיע לפחות בחצי גמר ליגת האלופות. על פחות מזה אנחנו כבר לא מתפשרים.