נושאים חמים

לא מאמינים בע"מ

עבור נבחרת אוסטריה וקהל אוהדיה, אין יותר מדי סיבות להיות אופטימיים לקראת האליפות אותה יארחו. סיפור על פראנויה ופסימיזם

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

למה אין לנו סיכוי? ובכן, נתחיל מהתשובה הראשונה מבין ארבע. כי עלינו רק משום שאנחנו מארחים. נסו להעלות במוחכם תסריט בו אוסטריה משתלבת בין 16 הנבחרות הטובות באירופה, מלבד האפשרות שהיא מארחת את האליפות. לא הצלחתם, מה. כשזכינו באירוח, נפוצה בדיחה חדשה ברחבי המדינה: "למה אוסטריה מארחת את הטורניר? כי אחרת היא לעולם לא תשתתף בו".

עצוב ככל שזה, מדובר באמת לאמיתה, שכן ימי הזהב של הכדורגל האוסטרי עברו חלפו מזמן, מה עוד שמעולם לא הצלחנו להעפיל ליורו דרך טורניר מוקדמות. הדרך היחידה לחדור לטורניר האקסקלוסיווי, אם כך, היתה פשוט להתגנב בדלת האחורית. אבל גם ההעפלה האוטומטית לא עשתה לנו טוב: מטח התבוסות במשחקי הידידות - התחליף הכפוי לטורניר המוקדמות - סידרו לנו יציאה ממאה הנבחרות הראשונות בדרוג פיפ"א, בואכה המקום ה-101.

ובקיצור, אל לנו להרגיש חלק בין נבחרות גדולות כמו איטליה או צרפת; אנחנו כעת בליגה של טנזניה או בנין, אותן אנו מקדימים רק במעט בדרוג. אגב, אוי לבושה, רק עשר נבחרות אירופיות עדיין ניצבות אחרינו בדירוג: אסטוניה, קזחסטאן, ליכטנשטיין, מלטה, אזרבייג'אן, מונטנגרו, לוקסמבורג, אנדורה, איי פארו וסן מרינו.

כי אפילו המאמן לא מצפה לכלום, והאח הגדול מאיים

אחרי הכישלון במוקדמות אליפות העולם גרמניה 06', השתלט על תפקיד המאמן ג'וזף היקסברגר, שהיה גיבור לאומי בתקופה שעוד היינו שווים משהו בכדורגל העולמי, אי שם בסוף שנות השבעים. במארס, במשחק האימון נגד הולנד, כבר הובלנו 3-0, אבל המשחק הסתיים בהפסד 3-4. כל האומה תפסה את ראשה בצער, אך רק אדם אחד נותר מאושר - היקסברגר. על שום מה? משום שניצחון על הולנד היה מטריף אותנו לחלוטין, הציפיות היו קופצות מעל הגג והאופוריה היתה פושה בכל.

"היקה" היה אמור להביא גביע אירופה. עכשיו, אחרי שהפסדנו, הקוף ירד מגבו של היקסברגר. הציפיות חזרו לרמתן השפופה - משימתו הושלמה. כל תאוותו של היקסברגר מופנה להנמכת ציפיות. אם יחשבו לרגע שלנבחרת יש סיכוי, יעוטו עליו הנצים כמוצאי שלל רב בו-ברגע שהדבר לא יתממש.

ומיהם אותם ניצים? גלריית מבקרים מורחבת המורכבת מכדורגלני עבר ומונהגת על ידי קודמו בתפקיד, האנס קרנקל, מאמן כושל בזכות עצמו, או "הגיבור מקורדובה" כפי שהוא נהנה לקרוא לעצמו. אך לא רק מומחי הכדורגל בעיני עצמם חותכים את "היקה", גם כל שאר תושבי המדינה נהנים לחלוק עליו ומפליאים בתיאורים כיצד הם היו עושים זאת טוב יותר. פלא שהיקסברגר חי ונושם פסימיזם?

הגרלת הבתים ארגנה לנו מפגש מחודש עם האח הגדול, גרמניה, וקשה לומר שאנו מוכנים לאתגר. אחרי ההופעה המצוינת של הגרמנים במונדיאל אותו אירחו לפני שנתיים, אנו מקווים לחקותם ולנהוג כך גם כן. אך בואו נהיה מציאותיים לרגע - אנחנו לא גרמניה. מה הסיכוי לשחזר את הניצחון ההיסטורי 3-2 על גרמניה במונדיאל 78', אתם שואלים? רמז לתשובה ניתן לדלות ממשחק הידידות ששוחק נגד האחים הגרמנים במארס. הוא הסתיים בתבוסה 0-3.

כי כולם חושבים ככה. מצד שני, אולי בכל זאת?

עד כמה אנחנו מפקפקים ביכולתנו? "התנועה לפרישה מאירוח היורו" יכולה לספק את התשובה. זה אולי נשמע כמו בדיחה, אך מדובר בהתארגנות רצינית לחלוטין של אוהדים המודאגים מהרמה הגרועה של הנבחרת הלאומית ומעדיפים שפשוט נרים דגל לבן לפני תחילת הטורניר.

זה התחיל עם חולצות וסטיקרים עליהם התנוסס הכיתוב "לא ליורו", מה שגרם לכך שבתחילה חשבו שמדובר באנשים שפשוט שונאים כדורגל. אבל במהרה התברר שמדובר באוהדים בשר ודם. יוזמתם אמנם נתקלה תחילה בגיחוך, אבל לאחר שהקימו אתר אינטרנט מסודר והחתימו בו עצומה נגד אירוח היורו, העניין תפס תאוצה ברמה לאומית.

גלי הפסימיות התנפצו על אתרם ו-20 אלף איש חתמו. ערב היורו, התחושה היא כי מעולם לא ספגה מארחת תבוסות מחפירות כפי שאוסטריה עלולה לספוג. אדי ההשפלה כבר נישאים באוויר. עם זאת, אסור לשכוח גם את הצד השני של הנפש האוסטרית, התשליל של תאוות התלונה. מדובר באותו כישרון פלאי שמאפשר לנו לא רק להטיל דופי בכל דבר טוב, אלא גם למצוא גרעין קטן של חיובי אפילו בגרוע מכל ולהיאחז בו כטובע בקש.

לא שמישהו באוסטריה מאמין שהנבחרת תזכה ביורו - אבל "משהו קטן תמיד מסתדר בסוף", כפי שנהוג לומר בלשון העם. אם יהיה אותו דבר קטנטן שיצית את התקווה, באוסטריה תתפשט "יורו-פוריה", שכעת פשוט כורעת תחת נטל הפסימיות. אמנם קשה להאמין, אך מי יודע, אולי משהו קטן באמת יסתדר בסוף.