שרף את עצמו

עם כל הכבוד לליגה הישראלית המותחת והמרתקת, לצביקה שרף יש קוף על הגב. אחרי שהפסיד פעמיים בגמר גביע אירופה והתבזה בפיינל-פור של 1991 נגד ברצלונה, מאמן מכבי ת"א מכוון בתקופה האחרונה רק לדבר אחד: זכייה ביורוליג. בחולון, בני השרון ושאר הירקות הוא כבר יטפל אחר כך. הבעיה היא שרגע לפני הקונצרט הגדול במדריד, התזמורת של שרף חורקת ומזייפת ללא הרף, ולו, כמנצח על כל העסק, יש חלק גדול בזה. אחריותו כמאמן היתה להביא את סגל שחקניו בשיא הביטחון העצמי והיכולת הפיסית לאירוע הכי גדול בכדורסל אירופי. בזה הוא נכשל.

מאז מונה שרף למאמן, הוא לא השכיל למצוא או לטפח את המנהיג שינווט את הקבוצה במצבים הקשים. במצב שכזה, טבעי שלוואקום שנוצר ייכנסו השחקנים הוותיקים יותר, אבל מאמן מכבי לא ממש איפשר זאת. עם כל הכבוד לכישרון של ביינום, המאמץ של הלפרין, ההתלהבות של כספי ובאטיסטה או היציבות של מוריס, בפיינל-פור שרף יזדקק בעיקר לשחקנים המנוסים שלו, ואלה לא קיימים.

בורשטיין שיחק רק 7 דקות אירופיות מאז חזר מפציעה ורשם 42 דקות ליגה בארבעה משחקים; וויצ'יץ' אמנם שותף במשחקי ההצלבה, אך מאז תחילת החודש מצוי בדעיכה וההפסד בנהריה הבהיר כמה הוא מזיק משני צדי המגרש; לשארפ יש 8 דקות משחק בארבעת משחקי הליגה האחרונים, מאזן פתטי. שרף החליט לקצר את הרוטציה, ובתוך כך השליך את שרידי הקבוצה שזכתה בגביע אירופה אל פח האשפה של ההיסטוריה. בכך, הפחית משמעותית את סיכויו להניף את הגביע הנכסף.

מול סיינה, בכושרה הנוכחי, לבנות על היד של בלות'נטאל או תפקודם של גארסיה וקאמינגס במצבי לחץ, זה כמו ללכת לקזינו. מכבי תגיע למדריד במצב רע, עם התקפה חסרת היררכיה, שעדיין מחפשת את אנשיה במאני-טיים, הגנה חדירה, שמירת לחץ לקויה ובעיות בריבאונד. נכון, כבר ראינו שבאירופה למכבי קל יותר, אבל קשה לצפות שמשהו ביכולת של מכבי ישתנה בן לילה, והיא מגיעה אל הבמה המרכזית של היבשת כשהיא בשפל. נראה כי שרף, במו ידיו, גרם לאותו קוף לחזק את אחיזתו.