יש לנו איתות מחולון

מיקי דורסמן הוא חריג בספורט הישראלי - הבעלים של הפועל חולון הוא גם מאמנה. ישנם הרבה בעלי ממון בספורט הישראלי שיושבים ממורמרים ביציע בשל יכולת קבוצתם, ולא חסרים מאמנים שמתפללים לכמה גרושים מהבעלים כדי להנחית זר טוב יותר; דורסמן נהנה משני העולמות. הסגל הארוך שלו אמנם משחק רק פעם בשבוע, אבל אף אחד לא ממורמר לגבי כמות הדקות על הפארקט. ולמי יבכו, למיקי המאמן או לדורסמן הבעלים?

השקט התעשייתי שנוצר באולם הפחים, בצירוף הכישרון, העומק והאנרגיות בכל עמדה, הופכים את חולון למתמודדת הבכירה על תואר האליפות. בני השרון חסרה ישראלים, ירושלים נעדרת ביטחון וזרים ראויים, נהריה ואשקלון חיות באשליה, ורק לדורסמנים יש מאצ'-אפ מול מכבי בכל עמדה וסיכוי מצוין לקחת אליפות. עוד סיבה? לחולון יש את פי.ג'יי טאקר, שחקן שלמכבי אין פיתרון אליו, ושלושת המפגשים בין הקבוצות העונה הבהירו זאת.

עד כמה חולון הרעבה מסוגלת לאיים על תואר האליפות? על אף ההגנה החדירה, הפקרתם של מוריס ובאטיסטה, משחק רע של סימונס ותרומה זניחה של דיקסון, היא ניצחה יריבה שיש לה ישראלים יותר מוכשרים וגלריה מכובדת של זרים. מספיק סיבות, לא?

ההפסד הזה שולח איתות עצבני לשרף. פיינל-פור היורוליג מתקרב ואפשר היה לצפות שמאמן מכבי ינצל את משחקי הליגה כדי להכין את שחקניו לסיינה. חזרתו של וויצ'יץ' לכושר, שיקום הביטחון של אליהו והסרת החלודה של שארפ ובורשטיין עומדים על הפרק, אבל נראה ששרף לא ממש סמך על השחקנים האלה מול האנרגיות של חולון, ובחר ברוטציה קצרה. שרף החליט לשמור על הלהט של כספי, הביטחון של קאמינגס והיד של בלות'נטאל, אבל שלושתם, יחד עם השתנקותם של ביינום והלפרין בסיום, הבהירו לו שאם ברצונו לנצח את סיינה בעתיד הקרוב, וחולון בעתיד הרחוק, הוא יצטרך הרבה יותר כלים התקפיים ממה שיש לו כרגע בארגז.

אבל הבעיות ההתקפיות של מכבי מתגמדות לעומת אלו שבהגנה. 60 הנקודות שספגה האלופה במחצית נגד ירושלים וה-101 שספגה מחולון ממחישים כמה עבודה מחכה לשרף לקראת הבאות. צריך להיות אופטימי במיוחד כדי להאמין ששרף יסתום בתקופה הקרובה את החורים שיוצר הקו האחורי, ויפתור גם את הבעיות בריבאונד. מה שבטוח, חולון וסיינה לא צריכות לשקוע בפסימיות.