בעקבות הזמן האבוד

יומני היקר שלום. אני מתמיד לכתוב בך מתוך ההכרה העמוקה שיום אחד תהפוך לאוטוביוגרפיה שלי, רב-מכר שיניב לי ממון ופירסום. היום הופרה שיגרת החיים האפורה: החלו אימוני הנבחרת לקמפיין מוקדמות 2010. התכנסנו ברמת-גן, ואפשר היה לראות כמה מהשחקנים מתנדנדים בדרכם למגרש האימונים, זכר לאירועי הלילה באברקסס ושאר מקומות הבילוי ברחוב לילינבלום. יש לנו עוד פחות משבוע משחק נגד מולדובה, ועל אף שנפתחה הליגה, חלק מהשחקנים נראו כאילו נשלפו ממיטות השיזוף באנטליה ואולצו לשחק כדורגל. אדי האלכוהול לא הפריעו לדרור קשטן ומשה סיני לפזר קונוסים ולהריץ אותנו, במקום להתמקד בהרצאה טקטית שתעשה חסד עם העיניים הטרוטות.

02.09.08

הערב אנחנו פותחים ברמת-גן את הקמפיין, ושיחת היום בלובי של דן אכדיה היתה הראיון שהעניק אבי לוזון לרפי רשף. כל השבוע פימפמו לנו בראש "מולדובה, מולדובה", והנה לוזון מתראיין ברדיו וקורא ליריבה "אלבניה". זה היה מביך כשכל פעם רסקין תיקן אותו, והוא המשיך באותה טעות עד סוף הראיון. אפילו לאיצ'ה זה לא היה קורה. חוץ מזה, במסגרת מאמצי להיות עממי ולהסתיר את אורח חיי האמיתי, שיחקתי נגד תמיר כהן שש-בש והובסתי קשות. בשח-מט זה לא היה קורה. קשה לחיות בארון, ולא במובן המיני של המילה. אמש, שותפי לחדר, ליאור רפאלוב, כמעט תפס אותי קורא את "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז. ברגע האחרון שלפתי את הנינטנדו.

06.09.08

השעה מאוחרת ואני גמור. לפני כשעתיים ניצחנו גם את לוקסמבורג, ופתחנו את הקמפיין עם 6 נקודות מ-2 משחקים. כבר שמעתי ברדיו את שלמה שרף אומר שרק עשינו את המוטל עלינו, אבל הוא כנראה שכח שהמציאות כיום שונה מתקופתו, וכמה שזה קשה לשחק נגד נבחרות שסוגרות מולך. קשטן עיצבן אותי אחרי המשחק, כשאמר לי שהייתי הגנתי מדי. מה? הוא לא ראה את החורים שיואב זיו עשה באגף? אגב, די התפלאתי להיווכח שאף אחד לא שם לב לויכוח שהיה בין טל בן חיים למאור בוזגלו לפני הבעיטה החופשית בדקה ה-70. הורג אותי הטל הזה, הוא בקושי מסוגל למסור פס, והוא רוצה לבעוט בננה לחיבורים. טוב, שאיפות גדולות תמיד היו לו, בגלל זה הוא משחק באנגליה ואני ב...אוף, בעסה.

21.12.08

התיקו בלטביה סיבך אותנו, והלחץ בנבחרת גדול. כל כך גדול עד שצפירה קשטן קנתה לדרור חמסה חדשה. מחר ערב חנוכה, היוונים כבר בארץ, והעיתונים לא הפסיקו לחגוג על הקטע הזה. "תכינו לנו נס בבקשה", היתה הכותרת בידיעות אחרונות, ומעריב הבריק עם "הפעם אנחנו אלה שמחריבים". כל הדיבורים האלה על בית המקדש, ניסים ושאר סביבונים כבר הוציאו לי את החשק מהמשחק. שמעתי בטלוויזיה אוהד ישראלי שטען כי שמעון מזרחי סידר את טיימינג האירוח המופלא, ותהיתי איך מדינות ערב עדיין לא פתחו במלחמה נוכח רמתו האנושית של האויב הציוני. החבר'ה שיחקו קלפים לתוך הלילה, ועישנו קצת כדי להפיג את המתח. אני העדפתי לפתור את חוברת התשבצים שהחבאתי בתוך מגזין הסקס "האסלר".

22.12.08

...בוא נאמר שאני לא מופתע. המשחק הסתיים לפני שעתיים, אבל אני חייב לפרוק את אשר על ליבי, וכותב אני מתוך סערת נפש. כמו תמיד במשחקים הקובעים, אנחנו 10 נגד 11. מעטים נגד רבים זה קטע יהודי כזה. ככה זה כשיוסי בניון "מככב" ברגעים המכריעים. זה היה פשוט מביך לראות אותו מסתבך בערימות שחקני הקישור שלהם. גיורגיוס קראגוניס ואנחלוס באסינאס לא השאירו לו סיכוי במרכז השדה, קשטן צעק לו לבוא מהאגף ואז הוא נתקל בהגנה החזקה של אלופת אירופה לשעבר. בסוף הוא התייאש ונעלם, וכמו תמיד, כל הלחץ נפל על אלברמן, מאור ועלי. הכי מביך היה שגמרנו משחק ביתי, בלי שגרמנו לניקופולידיס הקשיש לזנק אפילו פעם אחת. את זה שתומר בן יוסף ודקל קינן לא מדברים מחוץ למגרש אפשר לבלוע, אבל מדוע הם לא שוברים שתיקה גם במהלך המשחק? עכשיו די ברור שהצוות לא עשה עם זה כלום, כי אני ראיתי את דודו מביא את העניין לתשומת ליבו של דרור באימונים. אני מקווה שההפסד הזה יסתום לעידן טל את הפה, אחרי שהמשיל את יוון לפני המשחק ל"כלה בליל כלולותיה, שיודעת שהיא הולכת לקבל, אבל לא יודעת כמה". נו טוב, אם הוא נתלה באילנות גבוהים כשלמה שרף... אחרי המשחק היה לי קטע מצחיק במקלחות. פניתי לדדי בן דיין ובטעות התפלק לי "תעביר לי במטותא את השמפו". דדי תלה בי עיני עגל, ואני מיד תיקנתי ואמרתי לו "אני מצטער שקראתי לך 'שרמוטה', אני פשוט חם מהמשחק". הוא הבין, וסלח.

24.03.09

התקשורת הביאה לי את הסעיף. הערב אנחנו משחקים נגד השוויצרים, שהוצגו בישראל כגירסה חיוורת של מכבי צור שלום. אבי רצון ידע לספר על ההגנה הזקנה של שוויץ, כאילו שפטריק מולר ולודוביק מאגנין לא משחקים כבר 100 שנה ביחד ומתואמים בצורה עיוורת. מעניין שעל קינן ובן יוסף הוא לא כתב. כל הקלישאות על נבחרת אפורה הוצאו מהבוידעם, כאילו שמישהו מאותם עיתונאים לא היה רוצה חלוץ מנוסה כמו אלכסנדר פריי בשפיץ שלנו, או ענק כמו מרקו שטרלר שינגח כל כדור שמוגבה. כולם שכחו את התיקו שחילצנו מהם ברמת גן. מעריב הגדיל לעשות כשיצא בכותרת "לא מלקקים שוקולד", ותחתיה כתבה שמפרטת כמה שוויץ מתקשה בהנעת כדור ובכיבוש שערים. די לראות שהם כבשו בקמפיין הנוכחי 3 שערים יותר מאיתנו, עוד בטרם פגשו את לוקסמבורג, כדי להבין שהגמל הישראלי לא רואה את הדבשת...הבעיה היא שהגאונים משתפים פעולה. הרגע שמעתי את ברוכיאן אומר לעיתונאי ש"הרובוטים יחטפו שתי חתיכות".

08.09.09

הגענו לרגע האמת. התיקו בשוויץ, והניצחונות על השאר הביאו אותנו למשחק הקובע. תיקו באתונה, וניצחונות בשני המשחקים האחרונים ישלחו אותנו למונדיאל. בניון פצוע, אבל אולי עדיף בלעדיו. הבעיה היא שקשטן לא התרשם מהפציעות בהגנה היוונית המאולתרת, והחליט לעלות עם 5-4-1, כשבשפיץ הוא שם את בן סהר. אין לי בעיה עם בן, אבל יש לי בעיה עם זה שהמשחק האחרון שלו במדי קבוצת המילואים של דרבי קאונטי היה רק באפריל. כששבחון שאל אותי שלוש פעמים במשך חצי דקה אם אני זוכר מי המגן השמאלי של יוון, הבנתי שהוא סובל מהתקף חרדה. חככתי בדעתי אם להסב את תשומת ליבו של דרור לעניין, אבל אני לא בעמדה של שבחון, אז גם ככה אין סיכוי שירכיב אותי במקומו. אם הוא שם בקישור את זאביק חיימוביץ' במקומי, אז שיאכל את הדייסה שבישל לעצמו. נשבר לי כבר מכל הבונקריזם הזה, אבל יותר מכל נמאס לי להסתובב בלובי עם כפכפי פס-כחול-פס-לבן, משל הייתי חבר בכנופיית פרדס כץ או בא בביתם של האחים טורק היפואים, והכל כדי להיטמע בסביבה הניאנדרטלית. גם צמחו לי פצעים על הלשון, מהגרעינים שנאלצתי לפצח בחדרם של אייל משומר ופיני בלילי.

...איזה 3:0 מהדהד. בזכות דודו זה לא נגמר בשביעייה. איך סיני העז לומר לנו בתדריך שהם לא קבוצה, ובחדר ההלבשה עפו משפטים כמו "שער מוקדם יסתום לקהל שלהם ת'פה"? איך? לחבר'ה רעדו הרגליים במנהרה רק מלשמוע את האוהדים היוונים, ואני נשבע שחצי שעה אחרי שריקת הפתיחה גזל וגפני לא הבינו לאן אנחנו תוקפים. הפרשן היווני דימיטריוס חרטיטאטיס אמר לי שהמאמן היווני התלהב ממני, ואמר לו שהייתי הטוב בנבחרת הישראלית. הוחמאתי, אבל נעלבתי בשביל שאר העגלים. בכל זאת, נכנסתי כמחליף בדקה ה-80. ביקשתי ממנו שיאמר זאת לדרור, אבל מה זה כבר משנה, הרי הוא תיכף עוזב. אחרי התפרקות כזו, והתבוסה ששוויץ הנחילה ללטביה, רק תיקו של יוון בלוקסמבורג ישאיר לנו סדק דרכו נשתחל לדרום אפריקה. אהה.

21.11.09

סוף סוף הסיוט נגמר. הבסנו את לוקסמבורג, עומר גולן כבש צמד והרשים את הסקאוטים של קריסטל פאלאס מהליגה האנגלית השנייה, ועכשיו כולנו מצפים לראות מי יחליף את קשטן, אחרי ששוב נשארנו בבית. שמות כמו רוני לוי, אלישע לוי, גיא לוי, וניר לוי, סליחה, לוין, נזרקו לאוויר. גם עופר פביאן, יוסי אבוקסיס וניצן שירזי הביעו את מאווייהם האישיים. מה שהכי הפתיע אותי, זה שדירוג פיפ"א החדש קבע שנהפוך לנבחרת דרג ראשון באירופה וזאת בזכות יחס הקרנות, המשחק ההוגן (הכי פחות צהובים בבית המוקדם), אחוזי השליטה בכדור והתלבושת היפה שלנו. גם העובדה שנלכדנו הכי פחות באופסייד באירופה, שיחקה לטובתנו, ואין ספק שלסגנון המשחק שהנחיל קשטן יש חלק בכך. מזל שכמות האיומים על השער לא נחשבה.

22.11.09

אלוהים אדירים! אשר יגורתי בא לי. לוזון לא חיכה הרבה, ומינה את קשטן לעוד קדנציה, אולי בזכות משחקו הטוב של עומר גולן נגד לוקסמבורג, ואולי לא. "משה יוליך אותנו במדבר, וקשטן, דרור יקרא לתפילותנו", הוא התפייט, ובקיצור, הצוות המקצועי לא מתחלף. קשטן לא השתהה והצהיר ש"הדור הנוכחי", כלומר אנחנו,"לא יהיה זה שיצעיד את ישראל לפולין ואוקראינה. הנבחרת זקוקה לדם חדש". הסוכן שלי בדק מה מעמדי, ופניו נפלו כשהובהר לו שאני כבר סוס מת מבחינת הצוות המקצועי. מדהים. בגיל 25 אני נחשב לשחקן גמור. העולם שייך לצעירים, כלומר לצעירה. "גל שיש, ניסו קפילוטו, ריף מסיקה ולירון דיאמנט יהוו את חוט השידרה של ישראל החדשה", הודיע קשטן. במחשבה שנייה, זה יותיר לי יותר זמן פנוי כדי לקרוא את "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט. אח, זו קלאסיקה.

* מערכת וואלה! ספורט מדגישה כי הכתוב לעיל הוא בדיוני לחלוטין. הרי אתם לא מצפים שכדורגלן יכתוב יומן. הרי אתם לא מצפים שכדורגלן יכתוב. הרי אתם לא מצפים שכדורגלן...