וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חומות של תקווה

שגיא ניר

13.10.2007 / 11:00

חצי ליגה מועמדת לעליה, הכוכבים מצטרפים ואפילו המיליונרים עומדים בתור. שגיא ניר על הליגה הלאומית בכדורסל, שנפתחת ביום שלישי

העונה האחרונה שלה היתה צפויה, אפילו מאכזבת. גם סדרת גמר פלייאוף צמודה לא מנעה את האלופה הידועה מראש, ועל שתי היורדות ניתן היה להמר כמעט מהשלבים הראשונים. הליגה הלאומית בכדורסל, תוצר הכלאיים ההפכפך והבלתי צפוי כל כך של הענף הדומם, נראתה לפתע אפורה ועצובה כמו אחותה הבכירה. לפחות אם אתה לא אוהד של חולוניה.

אלא שהעונה, הסיפור הולך להראות אחרת. 14 קבוצות כדורסל אמיתיות, שהתכוננו ברצינות למאבק על שלושה כרטיסי עליה ושני מקומות מתחת לקו שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו. זו מסתמנת כעונה המרתקת ביותר של ליגת המשנה הישראלית מאז אמצע שנות ה-90, מה שיהפוך אותה לדבר הכי חם בענפי הכדור בישראל. כך בדיוק זה קרה.

מירוץ החימוש

בקיץ האחרון התרחשה תופעה לא שגרתית בכדורסל הישראלי: לא פחות משלוש קבוצות, העולה הלגיטימית הפועל חולון, סגניתה הפועל באר שבע והיורדת גבעת שמואל חמדו את המקום העשירי בליגת העל. אחרי שנים בהן לפחות אחת משתי העולות מליגת המשנה ויתרה על מקומה משיקולי תקציב, ובמנהלת שברו את הראש כיצד נמנעים מליגה אי-זוגית, השתנתה המגמה, והעונה ישחקו בליגה הלאומית לא פחות משבע קבוצות עם יומרות, או לפחות סיכוי לעלות לליגה של הגדולות.

גבעת שמואל חזרה ללאומית אחרי שבע שנים, הצעירה את הסגל, ואם תחתים זר, המוטיבציה של אורן אהרוני על הקווים והנחישות של היו"ר מוטי אמסלם יספיקו לעליה. מכבי חיפה, שעלתה מהלאומית, אספה סגל ישראלי מרשים למדי תחת המאמן אבי אשכנזי, ותחזור לאולם המיתולוגי ברוממה. הפועל באר שבע, עם הצמד דרור סויסה וישראל ברוך, התחזקה אפילו יותר מהעונה שעברה - לפחות על הנייר.

קבוצות נוספות עם שאיפות צמרת הן מכבי נתניה, היציבה שבקבוצות הלאומית, שמכוונת למעלה ועשויה למצוא את עצמה בין שלוש ה ראשונות, ואליצור קרית אתא של האחים נניקשוילי והמאמן שרון אברהמי. גם העולה השניה מהארצית, אליצור יבנה, העמידה סגל מפואר שכולל את פביאן ליפרמן, אנדרי זלינבבא ואסף הררי. יקנעם/מגידו, עם הקהל הכי מרשים בליגה, לא תישאר הרבה מאחור. אחרית הימים בלאומית.

אמצעי הגנה

העונה האחרונה ביישה לא רק את אוהדי הפועל תל אביב, אלא גם את כל מי שקשור איכשהו לליגה החשובה הזו. קבוצת הילדים שהלביש שאול אייזנברג במדים האדומים ושלח אותה לשוטט ללא אולם ביתי ברחבי הארץ, סיימה כצפוי בהתרסקות. הפועל תל אביב הגאה תרד העונה כנראה גם מהליגה הארצית, האוהדים המדוכאים בנו את הפועל אוסישקין, אבל באיגוד הכדורסל החליטו: לא עוד.

כבר בראשית הקיץ החליט איגוד הכדורסל על קביעת תקציב מינימום של 550 אלף שקלים לקבוצה. לא הרבה, אבל מבטיח שתופעה כמו זו של הפועל תל אביב לא תחזור. חוק נוסף של האיגוד, שמונע שיחרור זר לקבוצת ליגת העל לאחר תאריך מסוים, ימנע הישנות של תופעת הפועל גבעתיים, ששיחררה את רון ג'ונסון אל הספסל של גליל עליון לאחר תום מועד ההעברות בלאומית, ובכך חרצה את גורלה לרדת לליגה הארצית. שתי פעולות פשוטות שמונעות גארבז' טיים עונתי ארוך ומבזה.

משיח לא בא?

הליגה הלאומית החדשה מביאה איתה עוד סוג של בשורה. אם נתעלם לרגע מהמכונה המשומנת של מכבי תל אביב, מכישרון גיוס הכספים (והגאידמקים) של דני קליין בירושלים או מתופעת מיקי דורסמן בהפועל חולון, הרי שהכדורסל הישראלי חי מיום היווסדו על כספי המועצות המקומיות. מי יותר, מי פחות.

כניסתם של אילי הון לכדורסל הישראלי הסתיימה בדרך כלל בדמעות. אחרי ניל גילמן נמחקה אליצור נתניה, הבריחה של יעקב שלזינגר פירקה את הפועל חיפה, את נחום מנבר מכירים גם באירן ומה שקרה בהפועל תל אביב שאחרי ולדימיר גוסינסקי אפשר לראות בטבלת הליגה הארצית מחוז דרום.

כניסתם של אנשי עסקים לקבוצות הליגה הלאומית בכדורסל היא כבר ממש הפתעה. מה מושך אנשי עסקים מכובדים לליגה האלמונית ונטולת יחסי הציבור? ג'ף רוזן במכבי חיפה ודיוויד קולברן באליצור נתניה נכנסים לזירה המצולקת כל כך מהבטחות של דולרים, אבל לא נמהר לקבוע ששוב מדובר בפלופ. אולי הפעם, סוף סוף, נתבדה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

הנה הם באים

אחד המאפיינים הידועים של הליגה הלאומית, אותו הפכו לפורמלי גם באיגוד הכדורסל, הוא היותה חממה לגידול שחקנים ישראלים. אז בואו נדלג לרגע על הוויכוח של "האם זה באמת עובד?", ונציין את העובדה שבליגה הזו משחק כבר שנים זר בודד בקבוצה, ובשנתיים האחרונות קיים בה שיריון לשחקנים צעירים, שהשנה ייתן במה מוגדלת ליוצאי נוער מוכשרים כמו ינעם אירם או טל רונן.

אלא שהשנה, אולי כחלק ממירוץ החימוש שתואר כאן קודם, תכלול הליגה גם שחקני נבחרת ישראל לשעבר, שחצו מזמן את גיל 30, וכמה משחקני דור העתיד בכחול-לבן. משה ברנר ודרור כהן ינסו להחזיר את הגבעה לליגת העל לפני הפרישה, אורי כהן מינץ ישאף לסיים בטעם טוב את הקריירה שלו באליצור קרית אתא, וגיא קנטור, אולי השחקן עם הרזומה המרשים מכולם, ינהיג את חבורת הילדים של עמי נאווי בהוד השרון.

העובדה ששני כוכבי נבחרת הנוער ומכבי תל אביב, שון דניאל ואנטון שוטבין, סטו מההתעקשות המסורתית של בוגרי הנוער לשמש נערי פוסטר בליגת העל, ומצאו להם בית חם בבתי הגידול של מגידו ובנימינה, היא כבר שינוי מבורך של ממש. הלוואי ומדובר בתופעה.

צאו מהעיר

קרית אתא, יבנה, שוהם, בנימינה, קיבוץ משמר העמק, הוד השרון, אור יהודה. הכדורסל הישראלי עוזב כבר שנים את הערים הגדולות, אלו של קבוצות הכדורגל שמושכות את מרבית העניין והקהל. ערים גדולות כמו רמת גן, אשקלון ואפילו ראשון לציון מתקשות למלא גם אולמות של 1000 כסאות, ואולי הגיע הזמן להפנים שהכדורגל ממשיך למשוך את מרבית העניין, וללא תחרות. זו המציאות.

לכן, הבשורה של הכדורסל צריכה לבוא מהישובים הקטנים, כמו באיטליה אם תרצו. במקומות האלה קל יותר להביא קהל שימלא אולמות וירעיש עולמות. אם יש לך קבוצה מגובשת ולוחמת של מקומיים - שני ניצחונות, והשאר היסטוריה. תראו מה קרה בעונה שעברה ביקנעם/מגידו. בליגת העל עמוסת הזרים והאינטרסים זה לא יקרה. אז נשארנו עם התקוות בלאומית. עם מה שמצפה לנו שם השנה, אז למה לא לחלום?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully