תכנית יובנטוס

"עונה אבסודרית, פשוט סיוט". כך תיאר אלסנדרו דל פיירו את הגלות הקצרה של יובנטוס מהליגה הבכירה האיטלקית, אי שם בערבות הסריה B, מספר מחזורים לסיום העונה שעברה. "מה שעשינו העונה צריך יהיה להיזכר עוד זמן רב. זה היה קשה יותר מלזכות בסקודטו", הוסיף שוער הקבוצה, ג'יג'י בופון.

קצת מצחיק לחשוב היום על יובנטוס. קשה לדעת איך לאכול אותה. לפני שנתיים היא הייתה ענקית עולמית. בעיני אוהדי הכדורגל העולמי הייתה חברה במועדון האקסקלוסיבי והמצומצם שכלל קבוצות כמו ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד וליברפול. אינטר? מי בכלל ספר אותם. אולם בתוך מספר חודשים הכל נגמר ונעלם. סקנדל, משפט, הורדה לליגה השנייה. כעת חוזרת יובנטוס לסריה A עם תחושה דומה לזו של אסיר שמשתחרר מכלאו. פשעתי, ריציתי את עונשי ועכשיו אני כאן כדי לפתוח דף חדש.

"עד עכשיו שיחקנו מול קבוצות שהיו בשלבים יותר מתקדמים מאיתנו מבחינת ההכנה שלהן. לאם יש תשעה חודשים עד שהיא מביאה את בנה לעולם, גם אנחנו נזדקק לקצת זמן", הסביר מאמנה החדש של הקבוצה, קלאודיו רניירי, את התוצאות הלא טובות במשחקי האימון מול קבוצות לא איטלקיות.

רניירי הוא האיש שמסמל יותר מכל את יובנטוס מודל 2007/8 ואין מתאים ממנו לדבר על זמן. מי שחשב שבמועדון המפואר ידביקו טלאי על טלאי מרוב לחץ לחזור לפסגה, טעה ומיד יגיעו ההסברים. הטקטיקן הרומאי מציין העונה 20 שנות אימון בקבוצות מקצועניות, בהן הוא זכה בשני תארים בלבד, גביע איטלקי עם פיורנטינה וגביע ספרדי עם ולנסיה. הנתון הזה הוא רק אחת מהסיבות לגבות הלא מעטות שהורמו נוכח מינויו של המאמן.

רניירי הגיע רחוק עם קבוצות גדולות ויומרניות כמו צ'לסי, ולנסיה ואתלטיקו מדריד, אבל מלבד אותן זכיות במפעלים הנחשבים לזניחים, אף פעם לא השלים את המשימה. ואילו כאן מגיע הצד השני של המשוואה. הצד שמדבר על החלק הגדול שלו בבניית ולנסיה של סוף שנות ה-90, זאת שבשנתיים אחרי שעזב זכתה באליפות ספרד והגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות. להערכה דומה הוא זוכה מלא מעט אוהדי צ'לסי ופרשנים אנגליים, שמייחסים לו חלק בייסוד השושלת שהחלה להיבנות בלונדון רגע אחרי שעזב את הקבוצה. זאת בדיוק המטרה של רניירי ביובה.

בקדנציה הראשונה שלו בולנסיה היה האיטלקי אחראי לקריירות הנוסקות של שחקנים כגאיזקה מנדייטה, מיגל אנחל אנגולו, חאבייר פארינוס ודויד אלבלדה, ולפריחה של סנטי קאניזרס וקלאודיו לופז, אותו גרעין שהוליך את ולנסיה להצלחות מאוחר יותר. גם העלייה המטאורית של פרנק למפארד וג'ון טרי מיוחסת על ידי לא מעט פרשנים לידיים של המאמן האיטלקי.

יובנטוס עובדת לפי משנה סדורה. דידייה דשאן הובא כדי להעלות את הקבוצה ליגה, השלים את המשימה, אבל לא יכול היה לסבול את חרושת השמועות סביב אי המשך העסקתו בעונה הבאה והתפטר. ראשי יובנטוס כנראה לא היו ממשיכים איתו את ההתקשרות בכל מקרה וכעת הם התפנו לשלב הבא, הבאת מאמן טוב, אחד שיוכל להגיע להישגים, אבל קודם כל כזה שיציב את היסודות לעוד שנתיים-שלוש. רניירי התאים בול.

חלק נוסף בתכנית היובנטינית לחזרה לצמרת הוא דווקא קודם כל דרך אירופה ורק אחר כך דרך הליגה. מפתיע? כלל לא. שוער הקבוצה ואחד מהסמלים הגדולים שלה, ג'יג'י בופון, סיפר במהלך העונה החולפת על רצונו לשחק בליגת האלופות ועד לא מזמן כלל לא היה בטוח שימשיך בקבוצה. בופון יצא עם יובה למלחמות בליגה השנייה, ביחד עם פאבל נדבד, אלסנדרו דל פיירו ודויד טרזגה, אבל דווקא הקיץ היה נדמה לפרקים שהוא מוכן להמשיך הלאה. ולאן? כפי שהוא בעצמו אמר, לליגת האלופות.

המפעל היוקרתי הפך כבר מזמן למפעל החשוב ביותר בעייני רבים. הניצוץ, הקסם ובעיקר הכסף, כולם נמצאים שם, במשחקים בסנטיאגו ברנבאו ובאולד טראפורד, לא בארטמיו פרנקי של סיינה או בקרלו קאסטלני של אמפולי. ביובנטוס יודעים את זה היטב, הרי בתור אחת מהקבוצות המובילות באירופה וכחברה בכירה ב-G14, הם היו מממציאי הפטנט.

כדי שבעונה הבאה אנחנו וכל אירופה נהנה מחזרתם של הזברות לקדמת הבמה, עברה הקבוצה קיץ עמוס. חסן סאליהאמידז'יץ' וזדנק גריגרה הוחתמו עוד לפני הגעתו של ראניירי בהעברות חופשיות ואחריהם הצטרפו גם סרחיו אלמירון, ז'ורז'ה אנדראדה, וינצ'נזו יאקווינטה וטיאגו. כעת על הכתפיים של המאמן מוטלת המשימה הראשונה, בצמוד לתהליך הבנייה, אותו מקווים ראשי המועדון שיבצע.

"יובנטוס השתנתה המון ואסור לשכוח שהמועדון הזה עבר צונאמי", אמר המאמן רניירי לא מזמן, אבל מיד עבר לדבר תאכלס: "כבר עשינו דברים גדולים, אבל עלינו להמשיך ולהתחבר. אני בטוח שניאבק בצמרת, אבל רק בסוף העונה נוכל לבצע הערכות מצב. אנחנו רוצים להגיע לליגת האלופות בעונה הבאה". הנשיא ג'ילי ישר קו: "המטרה שלנו העונה היא לסיים בין ארבע הראשונות, כך שנשחק בעונה הבאה בליגת האלופות. גם מקום רביעי יהיה בסדר גמור מבחינתי".

ומעבר לכך יש בכל זאת את הליגה. אוהדי יובנטוס נמצאים איפשהו בין התקוות לדברים גדולים לבין ציפיות מפוכחות. רובם בטוחים שלקבוצה יש את כל הכלים לסיים בין ארבע הראשונות, אבל יש גם כאלו שמאמינים שהיא יכולה להיות שותפה למאבק אמיתי על האליפות. הסגל של הקבוצה לא טוב כמו של יריבותיה המילאנזיות ולא רץ מספיק זמן ביחד כדי לסכן את העליונות שלהן כבר העונה, אבל חלוץ הקבוצה, דויד טרזגה, דווקא נמצא בצד של האוהדים היומרניים: "על הנייר אינטר ומילאן טובות יותר, אבל זה רק הנייר. אחרי כל מה שקרה אנחנו כבר מוכנים להתחרות על דברים שקבוצות אחרות יכולות רק לחלום עליהם".

לפני שנה בדיוק יובנטוס הייתה על סף משבר עמוק. כל ההנהלה התפטרה, 21 שחקנים הגישו בקשות להיכנס לרשימת ההעברות וכסף רב הופסד כתוצאה מאיבוד חוזה זכויות השידור ועזיבתם של ספונסרים. ואולם למרות נטישה של שחקנים רבים ועונש הפחתת נקודות, הגברת הזקנה חזרה וכעת דיבורים על משבר לא מתאימים.

מועדון כמו יובנטוס לא יכול להרשות לעצמו להיכנס למרה שחורה ולהפוך לבינוני. פיורנטינה ונאפולי הן שתי קבוצות גדולות שנקלעו ללא מעט שערויות וסקנדלים במשך שני העשורים האחרונים. גם הן התרוממו בצורה יחסית, בעיקר הקבוצה מפירנצה, אבל הן לא יובנטוס. לגברת אין זמן או פנאי לעסוק בשאלות קיומיות כגון ההתאוששות מהמשבר. יש תכניות, יש סדר, אין משברים. דשאן העלה את הקבוצה, רניירי יחזיר אותה לצמרת ולליגת האלופות ויבנה יסודות ומרצ'לו ליפי או פאביו קאפלו יחזרו בעוד שנתיים-שלוש, כדי לקטוף תארים.

פרשנים ועיתונאים יכולים לבצע הערכות עד מחר לגבי איחוי הסדקים במועדון, אבל במשרדיו יודעים שרק הזמן וההצלחות המקצועיות ישכיחו את משפט הקאלציופולי. כרגע מוקדם מכדי להחליט אם לצרף אליו את המילה "טראומתי", אבל ניחוש לא מאוד פרוע אומר שלא נזדקק לה. יובנטוס חזרה.