הליגה האמיתית האחרונה

משחקי הליגה הגרמנית מועברים בשיטת 'שלם וצפה', אלא שהפיצוי לאוהדים היה בכך שתכנית סיכום המחזור בערוץ פתוח עולה כשעה אחרי סיומם. ב-2001 יצאו הערוץ הפתוח והחברה שהחזיקה בזכויות השידור בהחלטה משותפת - לאחר את סיכום המחזור. כך, קיוו אנשי ה'שלם וצפה', יותר אנשים יירכשו את חבילות הליגה.

תגובת הקהל הגרמני הייתה חריפה. גופי אוהדים יצאו בקריאה נמרצת לחרם והציבור הענק של אוהדי הכדורגל התגייס למאבק. בתוך זמן קצר ירדו בצורה דרמטית אחוזי הצפייה הן בתכנית סיכום המחזור והן בערוץ בתשלום ועד מהרה הבינו קברניטי הטלוויזיה את טעותם והשיבו את תכנית סיכום המחזור לשעתה המקורית.

זאת רק אחת הסיבות שהופכת את הליגה הגרמנית לדבר הכי אמיתי באירופה, הכי רחוק מהליגות הפלסטיות והעשירות שנוצרו בשאר היבשת. השנאה היוקדת לכדורגל הגרמני בוערת באירופה עשרות שנים, כשם שהיא עושה זאת בישראל. הסיבות - מרביתן היסטוריות. העבר הלא כל כך רחוק של גרמניה לוקח בסיבוב את נאומו הידוע של אהוד אולמרט. לא פופולארי? הצחקת את הגרמנים, אדוני ראש הממשלה.

ועם זאת, מבט נטול דעות קדומות לעבר הכדורגל הגרמני מגלה גן עדן של ממש. מקום בו לא רק הכדורגל המשוחק על הדשא אטרקטיבי ושמח, אלא גם האוהדים מאושרים. כשמישהו מקשיב לך ומייחס חשיבות כל כך גדולה לדעות שלך, למה שלא פשוט תהנה מכדורגל?

רבים מהגורמים לשמחה של הכדורגל הגרמני צריכים להיות מיוחסים למונדיאל 2006. כמו אצל צרפת השכנה ב-1998, גם בגרמניה גרמה אליפות העולם למינוף אדיר של הכדורגל. המונדיאל האחרון תוקתק בצורה מחושבת ודקדקנית, אבל בכזו שהותירה את הרומנטיות עמוק בתוך המשוואה.

העובדה שאירופה שולחת יותר נציגות מכל יבשת אחרת לטורניר הביאה עשרות אלפי אוהדים לעלות על רכבות ולעשות את הדרך הקצרה והמהירה למרכז היבשת. האצטדיונים נבנו או שופצו בצורה נפלאה ומעל הכל נהנו האלפים מקבלת פנים שרק מדינה שהכדורגל זורם בעורקיה יכולה להעניק. לא רק פאבים וגלונים של בירה, אלא פסטיבלים של ממש במרכזי הערים הגדולות ומארחות המונדיאל, מסכי ענק ואווירה של קרנבל כדורגל מהסוג החיובי.

גרמניה כולה הייתה אחוזת דיבוק לחגיגה שהציבה אותה באור חיובי בעיני העולם, אבל אם מישהו חשב שמשחק הגמר יהיה השיא, הרי שהוא טעה. מסיבת הטראנס הגדולה רק הביאה עימה תיאבון חדש ומורחב בקרב הציבור הגרמני לכדורגל. "מירוץ מטורף לאליפות, כרטיסים זולים, נקניקיות, אצטדיונים מצוינים והרבה שערים", התייחס 'גרדיאן' למה שמציעה הליגה הגרמנית.

איבוד האליפות של באיירן מינכן בעונה החולפת עשה טוב לא רק לתחרותיות בגרמניה, אלא בעיקר לפופולאריות של הליגה. האימפריה הבווארית נכנסה בקיץ למוסך ויצאה ממנו מבריקה ונוצצת כקבוצה כמעט חדשה לגמרי. תגובת השרשרת של יריבותיה לא איחרה לבוא. ורדר ברמן רכשה פנים חדשות לחוד במקומו של מירוסלב קלוסה שעזב, וולפסבורג התחמשה בפליקס מגאת, עשתה מייק אובר משלה ושברה את שיא המנויים שלה ודורטמונד של תומאס דול הרשימה מאוד במשחקי ההכנה. ההתרגשות מההתחדשות הביאה עימה גל גדול של התעניינות וסקרנות ונכון לכתיבת שורות אלו נמכרו למעלה מ-377 אלף מנויים על ידי אוהדי קבוצות הבונדסליגה בקיץ האחרון, עלייה של כחמשת אלפים לעומת השיא הקודם.

האסונות שפקדו את הכדורגל האנגלי הביאו לכינוסה של ועדת טיילור הידועה ב-1989 ולדו"ח חריף במיוחד שהביא לתפנית חסרת תקדים. הסדרי הבטיחות באצטדיונים הפכו למוקפדים בצורה קיצונית ולאיטם החלו להיעלם מהאצטדיונים יציעי העמידה - סלע קיומם של לא מעט מהאוהדים הקלאסיים של הכדורגל האנגלי. אופ"א ושאר מדינות אירופה עקבו בעניין וההרגשה הייתה שההתאחדות האירופאית תדרוש תקנות דומות בכל היבשת.

ב-1994 החליטה ההתאחדות הגרמנית ללכת בעקבות האנגלים ולבטל את יציעי העמידה. את האוהדים הגרמנים לא עניין הלחץ של אופ"א, הם רצו לעמוד. "לשבת זה בשביל בטלנים", טענו. נציגי אוהדים של 23 מועדוני כדורגל הגיעו להפגין מול משרדי ההתאחדות ובסופו של מאבק עיקש הם ניצחו. ההתאחדות הסכימה להתיר את פתיחת יציעי העמידה לתקופת ניסיון ואלו לא נסגרו מאז. "חשוב לציין שישנה סיבה אחת בלבד לכך שבמירב האצטדיונים בגרמניה עדיין יש יציעי עמידה – העובדה שכך רצו האוהדים שיהיה", כתב אולי האסה ליכטנברגר בטור מאלף באתר סוקרנט.

בגרמניה תמיד העריצו את הכדורגל האנגלי בכל הנוגע לרוח שלו. האצטדיונים הקומפקטיים, עשרות אלפי האוהדים, שירת ההמונים המהולה באדי האלכוהול, הקסם המסורתי, האווירה הכמעט דתית הנלווית לסוף שבוע של מחזור ליגה או גביע.

היום, לפחות באספקט אחד, התהפכו היוצרות. שני גופים נלחמים היום באנגליה למען השבת יציעי העמידה, את הדוגמה הם לוקחים מגרמניה. שם נבנו יציעי העמידה באצטדיונים החדשים או שופצו באלו הישנים בצורה בטיחותית, עם מרווח מספיק בין המעקים. פרופסור גונתר פילץ, מהמכון למחקר הספורט באוניברסיטת האנובר, הסביר: "העמידה היא חלק מתרבות הכדורגל הגרמנית ואין שום הוכחה לכך שמסוכן יותר לעמוד מאשר לשבת". ואילו קצין הביטחון של שאלקה, פולקר פיורדרר הוסיף: "בשש השנים בהן קיים הוולטינס ארינה לא נרשמה פציעה אחת ביציעי העמידה".

באצטדיונה של שאלקה בגלזנקירשן יש 61 אלף מקומות. 16 אלף מתוכם ביציעי העמידה. כרטיס ליציעים הללו עולה תשעה יורו למבוגר ושישה לילד. אב שרוצה לקחת את בנו למשחק כדורגל משלם 15 יורו וזו כבר נקודה נוספת. תספרו על כך לאוהד כדורגל בישראל, שלוקח את בנו למקומות כמו וסרמיל או הקופסה ומשלם למעלה מ-100 שקלים, וייצא לו עשן מהאוזניים.

"לפני שנה ביקרתי במועדוני אוהדים בלונדון ובאקסטר", סיפר ליכטנברגר באותו טור בסוקרנט, "אחד מהאקטים האהובים עלי היה הוצאת כרטיס המנוי שלי למשחקי הבית של בורוסיה דורטמונד ולשאול כמה לדעתם של הנוכחים הוא עלה. ידעתי שצפייה בכדורגל באנגליה היא יקרה, כך שלא הופתעתי כשמעטים הצליחו לנחש מחיר קרוב לזה האמיתי - 150 יורו. כן הופתעתי כשאוהדים של קבוצות קטנות מהליגות הנמוכות סיפרו לי שכרטיס המנוי שלהם עלה יותר משלי.

"מחירו הממוצע של כרטיס למשחק ליגה באנגליה הוא 45 יורו. בספרד 30. בגרמניה לעומתן, כרטיס עולה 19 יורו. כמובן שלמקומות הפחות טובים יכול אדם מבוגר גם לרכוש כרטיס ב-8-10 יורו. זה לא רק שיש יותר שערים בבונדסליגה, לא רק שכוכבים כמו לוקה טוני ופרנק ריברי הגיעו אליה הקיץ, הסיבות המרכזיות בגללן צריכים אוהדי הכדורגל לעקוב אחרי הליגה הגרמנית הן סיבות אידיאולוגיות".

אנגליה עדיין מציעה את הכדורגל שרבים מחשיבים לאיכותי ביותר, אבל על פי דעתם של לא מעט אוהדים ופרשנים, תרבות הכדורגל שלה דועכת. מועדונים נקנים על ידי מיליארדרים שחסרים אליהם כל חיבור מעבר לזה העסקי והפרסומי, משלחות אוהדים מגיעות בדילים מהמזרח הרחוק ומהמזרח התיכון. לא פלא שאוהדי מנצ'סטר סיטי צוחקים כבר שנים על אלו של מנצ'סטר יונייטד שהם צריכים מפה כדי להגיע לאולד טראפורד. יעני תיירים. מעכשיו גם התכולים לא נקיים מבדיחות. ראש ממשלת תאילנד לשעבר קנה אותם ושלטון הכסף הגיע גם אליהם. כשסיטי מוציאה קרוב ל-9 מיליון ליש"ט על רולאנדו ביאנקי וטוטנהאם שופכת מזומנים על שחקנים שלא עשו דבר בקריירה הקצרה שלהם, הכרטיסים עולים בהתאם. כדורגל לעשירים בלבד.

איטליה, ספרד ואנגליה חולקות ביניהן את הטופ של הכדורגל העולמי. הכסף הגדול, השחקנים הטובים ביותר, הכדורגל האיכותי ביותר. שש מתוך שמונה הקבוצות בחצאי הגמר של ליגת האלופות וגביע אופ"א בעונה החולפת הגיעו מאנגליה ומספרד. איטליה שלחה רק את מילאן, אבל היא זכתה בליגת האלופות. גרמניה שולחת כבר כמה שנים רק שלוש נציגות לצ'מפיונס לעומת ארבע ששולחות הגדולות, אבל עם זאת מוכיחה שאצלה, בניגוד לאחרות, הקסם לא בתהליכי התפוגגות.

לא הכדורגל ההתקפי של הקבוצות, לא הטקטיקות ההרפתקניות של תומאס שאף או תומאס דול, אלא קודם כל האוהדים, אלו שהספורט הזה נבנה על ידיהם, בזכותם ובשבילם. אלו הגרמנים זוכים לכבוד אדיר מהקבוצות ומהרשויות, יחס שראוי לקבל כל אוהד כדורגל בעולם. חלקם מעורבים בהחלטות של המועדון, הם משלמים מעט, יש להם יציעי עמידה. והם שמחים. מאוד.

"מעל הכל יש בגרמניה תחושה שהכדורגל לא נחטף על ידי אינטרסנטים. הוא עדיין שייך לאוהדים, לאנשים הפשוטים, ואולי זה הסוד", הסבירה כתבת ה-BBC, מרגוט דאן והגולש Kev סיכם בטוקבק באחת מהכתבות שעסקו בבונדסליגה: "הפרמיירליג האנגלית נראית יותר ויותר כמו ה-NBA - הכל נוצץ וזוהר, השחקנים הם סלבריטאים ואפילו חלק מהאוהדים כבר קצת לא אמיתיים. תנו לי לראות את בוכום מנצחת את שאלקה בכל אחד מימות השבוע".