ליון כבר לא לבד

אחרי שש שנים של שלטון יחיד של ליון, נדמה שהעונה הקרובה היא ההזדמנות להיפוך היוצרות. הליגה הצרפתית של שנות ה-90 הייתה הליגה התחרותית באירופה עם אלופות שהתחלפו כל שנה ואין שום סיבה שהעונה הנוכחית לא תהיה פתח לחזרה על אותו תסריט. ישנן לפחות שלוש קבוצות שרואות עצמן ראויות להילחם עד הסוף וגם בליון לא ימהרו לוותר על מה שנראה כרכוש בלעדי.

ליון איבדה הקיץ שלושה שחקני מפתח ועוד שלושה משניים וכן את המאמן שלה, כך שההתחלה שלה לא תהיה פשוטה כלל ועיקר. הנשיא, ז'אן מישל אולס, פיזר הבטחות כל הקיץ באשר לאיכות הסגל, אבל עד עתה לא נמצאו מחליפים ברמה דומה לזו של פלורן מאלודה (צ'לסי), טיאגו (יובנטוס) ואריק אבידל (ברצלונה).

גם מימד העומק בסגל נפגע אחרי העזיבות של ז'רמי ברטוד (מונאקו), אלו דיארה (בורדו) והקפטן הוותיק קלאודיו קאסאפה. ברשימת המגיעים ניתן למצוא את מאתיו בודמר וקאדר קייטה מליל, נאדיר בלחאג' מסדאן ואת אלוף העולם ואיטליה, פאביו גרוסו, מאינטר. ליון הרוויחה הקיץ 48 מיליון יורו בשוק ההעברות, אבל האם היא הפסידה משהו גדול בהרבה?

אחרי השיא של שש האליפויות הרצופות (חסר תקדים בליגה אירופית בכירה), ליון צריכה לקבוע תקדים גם עם מספר המאמנים שממשיכים ברצף. אחרי ז'אק סנטיני, פול לה-גואן וז'ראר הוייה, מגיע טורו של אלן פראן. מאמן מארסיי, פורטסמות' וטרואה בעבר מקבל את המשימה של חייו - לשמור על הגחלת של ליון בליגה המקומית וגם להצליח יותר מקודמיו בליגת האלופות.

הדאגות כבר מתחילות לצוף. אחרי עונה מוזרה, בה הציגה הקבוצה יכולת חלשה בחצי השני של העונה והודחה בשמינית הצ'מפיונס, הלשון בליון התלכלכה וההרמוניה שאפיינה את המועדון בשנים עברו התפוגגה כלא הייתה. סידני גובו נתן את יריית הפתיחה והאשים את ז'וניניו בכישלונות האירופיים. השניים פתחו בקרב מילולי, שנעצר רק בהתערבות הנשיא אולס, אבל הרע כבר נעשה וז'וניניו הודיע שהוא מסרב להיות הקפטן של הקבוצה. גם בגזרת סילבן וילטורד חם. אחרי שנראה היה שהצדדים בדרך לגירושים אחרי שלוש שנים של אידיליה, ומו"מ עם חצי ליגה, וילטורד הודיע שהוא נשאר. באמצע נרשמה תקרית בה נחקר וילטורד באמצע מגרש החניה של המועדון אחרי שנחשד בעבירות תנועה חמורה. ולמרות הכל, הבסיס של ליון הוא הטוב והאיכותי בליגה. אין ספק שהיא המועמדת העיקרית לאליפות, רק שהפעם גם תוצאות אחרות לא יתקבלו בהפתעה.

במארסיי נזהרים שלא לצאת בהצהרות מפוצצות, אבל ברור שבמועדון רוצים תואר ראשון מאז 1993 והתחזק לקראת השתתפות ראשונה בצ'מפיונס מאז 2003. נכון, הכוכב הגדול פרנק ריברי נמכר לבאיירן מינכן, אבל מכירתו אפשרה מסע רכש איכותי. ג'יבריל סיסה נרכש מליברפול אחרי עונת השאלה מוצלחת והגעתם של קארים זיאני מסושו ובודווין זנדן מליברפול מבטיחה להחזיר את הברק הטכני שנעלם מעט עם עזיבתו של ריברי. בחלק ההגנתי הלכה מארסיי על יציבות וניסיון מוכח עם גאל גיבה ממונאקו ובנואה שיירו מאוקזר, כמו גם על הכשרון של ז'אק פאטי מראן.

מונאקו ובורדו מקוות להפתיע מאחור ובונות על המאמנים החדשים שלהן, ריקרדו ולורן בלאן, בהתאמה. הברזילאי, שעזב בקיץ את בורדו, ינסה את שיטותיו בנסיכות וירצה להוכיח שהוא יכול להעמיד קבוצה התקפית, אחרי שבבורדו העדיף את הריאליזם והאפקטיביות על חשבון המשחק היפה.

עבור בלאן, זהו פרק חדש ומעניין, ארבע שנים אחרי שתלה את הנעליים. בורדו סיימה רע מאוד את העונה שעברה בליגה, אבל למזלה זכתה בגביע הליגה, דבר שבכל זאת הקנה לה מקום באירופה העונה. בקיץ היא עשתה רכש נכון (מתיו שאלמה מליל, דויד בליון מניס ואלו דיארה) ועם הבסיס הקיים היא עשויה להפתיע.

מבין האחרות שווה לציין את לאנס של גי רו, שבונה על הנסיון של המאמן ועל פליט פ.ס.ז'. בונבנטורה קאלו ועל פ.ס.ז'. עם המאמן החדש פול לה גואן מחוזק בקרלוס בואנו, זומנה קאמרה וז'רום רוטן שנשאר בפריז, למרות חיזורים נמרצים של ליון.

דידייה דיגאר (פ.ס.ז') - דרוש לא מעט אומץ וטביעת כמו שיש לפול לה גואן כדי לאתר את הכישרון שטמון ברגלי הקשר בן ה-21. הבחור כבר הוכיח את יכולתו מול קהל של רבבות בטורניר האמירויות בלונדון. "הספיק לי מבט אחד כדי להבין שדיגאר הוא שחקן שמתאים לנו", אומר לה גואן. "יש לו פוטנציאל גדול ואני נמצא כאן כדי לעזור לו לממש אותו". דיגאר מוכיח את עצמו כקשר ורסטילי עם יכולת טובה, גם בחלק ההתקפי וגם בחלק ההגנתי.

פ.ס.ז'. ידועה בנטייה שלה להביא רק שמות מוכרים ולכן הייתה זו הפתעה עצומה כאשר נודע על חתימתו של דיגאר בפריז, אחרי שלוש שנים של אלמוניות יחסית בלה האבר מליגת המשנה (אם כי הוא שיחק בכל הנבחרות הצעירות של צרפת). "הוא הגיע בתור אף אחד, אבל עכשיו נראה לי שהוא יהיה אחד השחקנים החשובים שלנו העונה", סיכם חברו לקבוצה, ז'רום רוטן.