וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

באסה או קלאסה: רונאלדו

27.6.2007 / 13:26

האם השנים האחרונות, בהן השתעבד לסוכנים ומפרסמים, מקלקלות את הטעם מהשחקן הכי גדול ביקום מאז מראדונה ופלה?

באחת מהסצנות בסרט "טיימקופ" בכיכובו של ז'אן קלוד ואן דאם, נשלח שודד לעבר הרחוק כדי לחמוד שלל שמועבר במרכבה בדרכו למשכנו החדש. כששומרי המשלוח מזהירים אותו שהוא אחד והם כמה, הוא שולף נשק אוטומטי ומרסס אותם למוות בנונשלנטיות.

עכשיו תתארו לעצמכם את רונאלדו מודל 1997 נשלח בחזרה לשנות ה-50 או ה-60 של פלה, או אפילו לשנות ה-80 ותחילת ה-90 העליזות של מראדונה. כמו אותו שודד אכזר, החלוץ האימתני היה מחסל את כל מי שנקרה בדרכו. נכון, אפשר לומר דברים דומים על לאו מסי, רונאלדיניו, כריסטיאנו רונאלדו ואחרים. בכל יום שעובר עולה רמת האינטנסיביות של הכדורגל, שחקנים רצים היום יותר קילומטרים מאשר לפני 20 שנה, אבל ברונאלדו היה משהו אחר, משהו כמעט מושלם. אין היום שחקן כדורגל כל כך תכליתי, חלוץ כל כך ממוקד, מכונת כדורגל של אדם אחד בשר ודם. לעולם לא יהיה עוד שחקן כדורגל שיכבוש 47 שערים ב-49 משחקים בברצלונה בעונה אחת.

עזבו את השערים בפ.ס.וו איינדהובן, 42 כאלו ב-45 משחקים, כשהוא עדיין עם ברזלים על השיניים. שימו בצד את הזימון בגיל 17 לנבחרת ברזיל זוכת גביע העולם ב-1994 ואל תתייחסו לשיא הכיבושים במונדיאלים. מספיק להתמקד בכדורגל העולמי בין 1996 ל-1998. כמה שנים אחרי ההתפכחות הרשמית מהעובדה שאחד משני גדולי הכדורגלנים גמר את הסוס עם נחיריים מפודרים, ילד נאפוליטני ממזר ושאר בעיות, זכינו לשחקן הגדול השלישי ברשימה המצומצמת, זו שבאה לפני פרנץ פושקאש, זינדין זידאן, פרנץ בקנבאואר ושאר האגדות.

כמו בסיפור אהבה גדול בקומדיה רומנטית הוליוודית בת 85 דקות כולל הכתוביות בסיום, יש שיגידו שבצורה זהה למערכות יחסים, כך קיבל העולם את השחקן הכי גדול מבחינת יכולת אישית אי פעם. שתי עונות, אחת בברצלונה והשנייה באיטליה, כללו עבור לא מעט אוהדי כדורגל התאהבות ממבט ראשון, מבטים מלאי תשוקה ופליאה, פרפרים בבטן והזכרות בהתרגשויות הקטנות רגע לפני שהעיניים נעצמות. מפץ גדול שהגיע לשיא מהר ואחר כך עבר לדשדש.

רונאלדו של אותן שנים, רגע לפני השיעבוד למפרסמים ושנייה לפני שהסוכנים שלו הופכים אותו למכונת מזומנים, היה דרגה אחת מעל הכדורגל העולמי. כשעשה סלאלומים סטייל מראדונה בכל מחזור שני בליגה הספרדית, ביצע אותם בשילוב בלתי אפשרי של כוח ומאסה ביחד עם קלילות ומעוף על הדשא. אז הוא התעסק רק בלהבקיע שערים ועשה זאת יותר טוב מכל אחד לפניו (כן, כן, כולל אלו שאתם חושבים). השערים שכבש מול היריבות בליגה הספרדית היו לקסם, כאילו כישף את המגינים שמסביבו כדי שינועו בהילוך איטי, בזמן שהוא פורץ מימין, משמאל, דרכם, בואך השער. בעזרת תנועות גוף בלבד היה משכיב מגינים ושוערים כאחד ואחר כך רץ לחגוג בריצה, קלה כמעט כמו הדרך בה היה כובש.

החיוך של רונאלדו עם הרווח בשיניים היה מפורסם כמעט כמו זה של רונאלדיניו, אבל הייתה בו הרבה יותר אמת. הכדורגל הברזילאי השמח היה טבוע ברונאלדו, ובאותן שנתיים, למרות המעבר מברצלונה, השמחה הזאת הייתה כל כך נקייה, כל כך הרבה יותר מפרסומת סינטטית ומלאת ציניות של נייק.

ההתמוטטות בגמר המונדיאל ב-1998, על אף הצלחות שהגיעו בהמשך, שברה אצל רונאלדו משהו לעולמים. הכדורגל הפך עבורו למטלה, השערים נעשו עבורו עבודה מעייפת, מבטו ביקש מנוחה. אנחנו רק ביקשנו ממנו את הקסם והעליונות של 1996-1998. רצינו להרגיש שוב את ההתאהבות הזו במשהו שלא הכרנו, בתופעה העל טבעית שלפתע גילתה לנו כמה עולם הכדורגל היה קטן לפניו. רונאלדו של אז נגמר ולא שב, השנים האחרונות הפכו אותו לשק חבטות, אבל גם כל אלו לא יצליחו למחוק את אותו שחקן עצום שהקל על העולם את הפרישה של מראדונה.

מסקנה: רונאלדו - קלאסה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully