וידויו של מגן תוקף

במשפט אחד מנפץ דוד פיזנטי את כל הסטיגמות לגביו. הפלייבוי בדימוס, שמעלליו בתחום הרומנטי הסעירו בשנות ה-80' את אנגליה, אומר: "אני מחתל, קם בלילה, מאכיל, רוחץ. הכל. כל מה שצריך. זה החיים. זה אושר אמיתי".

כבר שמונה שנים חי פיזנטי עם ויקטוריה קודריצקי, אלמנתו של ניקולאי, חלוצה האגדי של בני יהודה שנהרג בתאונת דרכים ב-1994.לפני שנה וחצי הוא נהפך אבא לדנה, בתם המשותפת. המגן השמאלי המודרני הראשון בארץ ("עד אז אנשים ראו מגן שפורץ על הקו במהירות ומרים לתוך הרחבה רק בטלוויזיה"), התמסד.

פיזנטי, כיום בן 43, גדל בפרדס חנה, כבר בגיל 16 הוא שיחק כמגן שמאלי בקבוצת הבוגרים של הפועל חדרה, ואז נרכש על ידי מכבי נתניה. הוא הציג הגנה משובחת, הבנת משחק של כדורגלן מודרני וכידרור מצויין. פיזנטי השתלב בהרכב המפואר של נתניה, וזכה בשתי האליפויות האחרונות של המועדון, ב-1980 וב-1983.

היכולות שלו הקנו לו מקום קבוע בהרכב של נבחרת ישראל, במהלך העשור האוקיאני שלה. בהמשך עבר לפ.צ קלן, עוד קבוצת פאר שירדה מאז מנכסיה. "זה הלם", מתאר פיזה את הרגע בו נחת במתקן האימונים. פיזנטי שיחק בקבוצה עונה וחצי, וב-1986 העפיל עם הקבוצה לגמר גביע אופ"א מול ריאל מדריד. ריאל ניצחה בסיכום שני המשחקים (1:5, 0:2), אבל פיזנטי נכנס בדקה ה-51 של המשחק השני, והיה לישראלי הראשון שמשותף בגמר גביע אירופי. שנתיים אחריו הוביל אלי אוחנה את מכלן לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע. גם בתחום הזה, מסתבר, הלך הכדורגל הישראלי לאחור.

אחרי קלן עבר פיזה ללונדון, לקוינס פארק רייג'נרס, אז קבוצה לונדונית לגיטמית בליגה הראשונה. "איזו עיר זו לונדון", הוא מתאר בעיניים נוצצות. "הקהל, התקשורת, המקצוענות, הרמה".

שכחת לציין את השטויות שעושים אחרי משחקים.

"ברור שעושים שטויות. הייתי ילד ולא עשיתי שטויות במידה. שחקנים נשואים באנגליה יוצאים אחרי המשחק לשתות בירה והולכים הביתה. אלו שלא נשואים ממשיכים הלאה ואז הבאלגן מתחיל".

אבל לא צריכים את לונדון בשביל בחורות ומועדונים.

"נכון. בגלל זה, כשאני רואה את שמעון גרשון, איציק זוהר מצולמים במועדונים, אני יודע שזאת ההתחלה של הסוף. זה הסוף של הקריירה שלהם".

ממש כמו שזה היה הסוף של הקריירה שלך.

"בדיוק. רק שבלונדון הפיתוי הרבה יותר גדול. כאן יש TLV אחד. שם יש עשרה TLV, יש פי עשר בחורות והראש מסתובב. זוכרים לי את הסיפור ההוא עם החומוס וגם שם עשיתי שטויות. לא היה חומוס, אבל היו בחורות ובילויים ושכחתי שבאתי לעשות את הדבר שאני הכי אוהב - לשחק כדורגל".

.אז למה חזרת לארץ? נשמע שאתה עדיין מתגעגע ללונדון.

"וואלה, עד היום אני לא יודע. הפספוס של החיים שלי. הקריירה שלי זה פיספוס אחד גדול. הייתי יכול להיות היום במקום אחר עם הרבה יותר כסף. אני רואה עד איזה גיל ברקוביץ' ורוזנטל סחבו שם ואני מצטער על זה. אין ספק, יכולתי להגיע הרבה יותר רחוק ממה שהגעתי בקריירה שלי".

פיזה סיים את החוויה בלונדון לאחר שנתיים וחזר לארץ. הוא הספיק לשחק בהפועל תל אביב, במכבי נתניה, בצפרירים חולון, בהפועל חיפה ובהפועל פתח תקוה, עד שפרש בתום עונת 1995/6. במהלך הקריירה הוא רשם 345 הופעות בליגה הראשונה ו-15 שערים, יחד עם 30 הופעות בנבחרת. למרות זאת, את החלק הפוסט-אירופי של הקריירה שלו הוא זוכר במרירות.

"לחזור לארץ זה להגיע לבית אבות", הוא אומר. "אתה יודע שמפה זה הסוף. אתה בהתחלה הולך קצת, אחרי זה עם הליכון וזהו: רק המוות מחכה לך".

המוות שפיזה מדבר עליו הוא הפציעה, סיום הקריירה וחוסר הפירגון, שמונע מאנשים להעריך את העובדה שהוא השתנה. "התדמית שלי פוגעת בי עד היום. גם העובדה שלא הייתי שטינקר לא עזרה לי אצל העיתונאים, שכל הקריירה חיפשו אותי".

מה זאת אומרת?

"זאת אומרת שאז לא הייה טלוויזיה ואנשים לא ראו איך שיחקתי. היה מתקשר אליי מר אבינועם פורת שואל אותי על לכלוכים. לא הייתי נותן לו ואמרתי לו שממני הוא גם לא יקבל. בשבת הוא היה בא למשחק באשדוד או בראשון ופיזנטי דוד היה מקבל למחרת 4 בעיתון. והיו עוד שאני זוכר". כאן מזכיר פיזנטי את שמותיהם של כמה מחברי הגווארדיה הותיקה של עיתונות הספורט.

אתה מדבר על משהו שקרה לפני עשרים שנה. חלק מהשמות שציינת בקושי מסתובבים בשטח. זה עוד מציק לך?

"הם עוד בשטח, תאמין לי. אני יודע בודאות שגם היום זה ככה. אני מחנך את השחקנים שלי לא להשטנקר על החברים שלהם לקבוצה ומראה להם איפה טעיתי בקריירה ומכוון אותם מה לעשות במשחק ואחרי המשחק ואיך לחיות. ללכלך אני יכול עד היום. הייתי בכל הקבוצות הבכירות בליגת העל, בכל הנבחרות, באנגליה. אני יכול לכתוב את הספר עם הסיפורים הכי טובים בעולם, אבל אני לא אעשה את זה. כי אני אף פעם לא הייתי שטינקר".

למרות גילו, פיזנטי נראה כמו בן 30. הוא מאמן את קבוצת הנערים של מכבי נתניה, שמדורגת במקום השני בליגה, וחולם על הבוגרים. כמו כל שחקן עבר, גם הוא מבכה את ירידת הרמה.

אתה עדיין רואה משחקי בוגרים?

"ככה לפעמים. אם אני כבר הולך אני שורף את הזמן על הקולה והגרעינים. אני רוצה לראות מהומה ברחבות, רוצה לראות יותר כדורים בקורה. אני אגיד לך מה ההבדל. בקבוצת נערים שלי היו תשעה שחקנים טובים ושני בינונים. היום בקבוצה שאני מאמן יש שני טובים ותשעה בינונים".

1. "גמר גביע אופ"א עם קלן מול ריאל מדריד. אתה עולה בבירנבאו, שמנו להם גול ואתה לא מאמין איזה שקט. אחרי זה, כשהם הישוו, היה כזה רעש, שלא יכולת לדבר עם מגן שעומד לידך".

2. "חצי גמר גביע האנגלי. מנצ'סטר יונייטד שמים לנו גול דקה 87,ולוקחים לי את החלום להיות בגמר בוומבלי".

3. "שתי אליפויות עם מכבי נתניה. החברים שלי ואני לוקחים אליפות בכדורגל מודרני ובכיף".

4. "משחק ליגה מול באיירן מינכן במינכן. אנחנו מפסידים 0:3, אני מקבל את הציון 10. 10 במשחק שהפסדנו 0:3, ובוחרים בי כשחקן המצטיין של המשחק".

5. "הגול המפורסם שלי מול ווסטהאם בדרבי של לונדון. הבנתי מה זה לשים גול באנגליה ואני זוכר את השמחה שהיתה אחרי".