בראד גרינברג הגיע למשחק אמש מול מכבי תל אביב עם תכנית משחק פשוטה, ושמה, אשר נגזר מהסרט גבעת חלפון, הוא "מה שעשינו ב-48". או אולי מה שעשינו ב-28 ההפרש במשחק ההוא בנוקיה. אותן פואנטות התקפיות ואותו שטאנץ הגנתי, אשר עיקרו חילוף על כל חסימה. בנוקיה זה עבד שחבל על הזמן. אתמול זה לא. אז בשטאנץ אמנם לא נגע המאמן האמריקאי, אבל איפשהו בואכה הרבע הרביעי החליט לעבור דווקא לנשק של הצהובים. הצמד פרחובסקי את גרין, כל אחד בנפרד, היה שווה מינוס 15 נקודות בדקות בהן בילה על המגרש. אז אם הסנטרים לא תורמים ודאנקן יושב על הספסל באזרחי, החליטו בירושלים לעבור לסמול בול. עם ליאור אליהו ב-5 ורונלד דופרי ב-4. ההרכב הנמוך של ירושלים אפשר לה להשתחרר מאחיזת החנק של ההגנה הצהובה, לייצר כמה נקודות קלות במשחק מעבר ולחזור למשחק.
79:83 למכבי תל אביב על הפועל ירושלים במלחה
בלאט שלח עקיצה לאוהדי הפועל תל אביב בסיום
וזה בדיוק השלב שבו דיוויד בלאט מצמץ. כל מאמן מכיר היטב את הסנריו שבו שינוי טקטי של המאמן היריב מותיר אותו בנקודות החלטה. האם להגיב או שמא להישאר עם מה שיש? בלאט לא רגיל להיות בעמדה הזו, שכן הוא הוא זה שמכריח את המאמנים האחרים לגרד בפדחתם, שבוע אחר שבוע, בניסיונות להתאים עצמם להתחכמויות הטקטיות שלו. לפחות ביורוליג. אז בלאט חכך בדעתו, ובהיעדרו של ביג סופו וחרף ההצטיינות של אלכס טיוס בחודשים האחרים והמשחק הלא-רע-בכלל של ז'יז'יץ' המושמץ, הלך לסופר-מגה סמול בול ללא אף גבוה. וזה כמעט עלה לו במשחק. בהיעדרו של גבוה בכלל ושל טיוס בפרט, הצבע הצהוב הפך פרוץ לחלוטין ואפשר למקומיים להגיע בקלות לטבעת.
אז מה היה חסר לירושלים כדי לנצח אתמול? אפשר להצביע על כמה דברים. קודם כל, במחוזותינו השתרשה התזה (הגזענית) לפיה רק לישראלים אכפת. דיירי השלולית חוזרים וטוענים שלמקומיים, בניגוד לגוים, קיימת גאוות יחידה, אחריות ומוטיבציה. לגויים, גם אם מדובר בגויים נושאי תעודת זהות מקומית, חשוב רק חשבון הבנק. התאוריה הזו נחמדה (עד כמה שתאוריות פשיסטיות יכולות להיות), רק שהיא לא לקחה בחשבון את ליאור אליהו. מה היו אומרים פרשנינו המלומדים לו שחקנה המוביל של הפועל ירושלים, אשר קלעה 21 נקודות אבל שימש מעבר חציה לכל דיכפין בצד השני, היה רחמנא ליצלן אמריקני? העניין הוא שליאור הוא משלנו, והוא כל כך נחמד וכל כך מוכשר. הבעיה היחידה שלא באמת אכפת לו. ואם כן אכפת לו אז הוא פשוט חסר עמוד שדרה או כבוד עצמי. כי לחטוף נקודות על הראש, התקפה אחר התקפה, ולקבל מצבי בידוד על הרגליים שלו פעם אחר פעם כי הגארד היריב רוצה שהוא ישמור עליו (לאחר חילוף), אמור להעליב שחקנים בעלי כבוד עצמי.
ואולי ירושלים הפסידה בגלל שמאמנה גרינברג, שזכה למלוא חופן מחמאות נוכח שיתופם של הצעירים מנקו את אריאל בשלבים מוקדמים של העונה, השתפן והלך לרוטציה של שבעה שחקנים בלבד.
יש גם מספר אפשרויות נוספות, אבל התשובה הנכונה היא כנראה גיא פניני. מוכשר במיוחד הוא לא, אתלטי הוא מעולם לא היה ונחמד הוא ממש ממש לא. גבר? ווינר? מכביסט? זה כן.
והייתה גם מחצית ראשונה מצוינת של מכבי תל אביב, שהסתיימה בתוצאה 38-50. לפחות סטטיסטית, ההסבר לפער במחצית הראשונה פשוט וברור. מכבי סיימה את 20 הדקות הראשונות עם 8 מ-8 בלתי נתפס בזריקות לשלוש. מכבי היא אמנם קבוצת הקליעה מבחוץ הטובה בליגה (38.5%), אך גם אם היינו הולכים לאחוז שמעבר לממוצע, בואו נגיד 50% ל-3, אז היא אמורה הייתה לקלוע 4 שלשות פחות, שהן 12 נקודות פחות, שהן בדיוק ההפרש המרשים במחצית.
העניין הוא שהסטטיסטיקה כאן מקנה הסבר שטחי בלבד להפרש, כי באמת שמכבי שיחקה מצוין. בהיעדרו של ביג סופו אין למכבי שום פואנטה אמיתית אליה אפשר ללכת במשחק ההתקפה העומד. בהיעדרו של יוגב אוחיון יש למכבי שחקן התקפה אחד פחות שאוהב לכדרר עצמו לדעת. וכשטייריס רייס, בכושרו המצוין לאחרונה, משוחרר ממשימות משחק מסודר שגורמות לו להרגיש שלא בנוח, נראית מכבי כפי שנראית, כלומר קבוצה תוססת שרצה ויוזמת. רייס סיים אתמול את המשחק עם 12 נקודות ו-7 אסיסטים, אבל חשוב מכך עם 0 איבודים, בדיוק המספרים שממחישים מדוע נסיונות האילוף של הגארד השמאלי, מתחילת העונה הזאת, היוו גחמה בלתי עניינית או בלתי מקצועית של דיוויד בלאט.
כך או אחרת, מכבי השיגה במשחק מול ירושלים את כל מה שהיא רצתה. גם נצחון שלמעשה מבטיח את המקום הראשון בליגה, גם נשמרה מדקות משחק מופרזות של שחקנים מסוימים ובעיקר נמנעה מפציעות. סדרת ההצלבה הבאה עלינו לטובה מול מילאנו היא סדרת היורוליג הרביעית ברציפות אליה מגיעה מכבי כשהיא נטולת יתרון ביתיות, נתון אשר מחזק את הטענה לפיה השווי הריאלי של מכבי בשנים האחרונות הוא מקומות 5-6 של היורוליג, כשמדי פעם ניתנת האפשרות לעקוץ. והיריבה האיטלקית, עם ובמיוחד בלי אלסנדרו ג'נטילה, מאפשרת לצהובים הזדמנות כמעט ובלתי חוזרת לגרד מלמטה את תקרת הזכוכית ולמצוא את הדרך להתגנב לפיינל פור של היורוליג. לתחושתנו הן שהיא תעשה את זה.
