שנה טובה לך מר יעקב שחר.
אילו זה היה תלוי בי, אף אחד פה לא היה קורא לך יענקל?ה, אלא רק מר שחר. לא אכפת לי שזה הכינוי שלך, זה פשוט עניין של גינוני כבוד. כי במקום שאין בו נימוסים, גם הבעלים הכי מצליח בתולדות הכדורגל הישראלי שומע קללות מהאוהדים שלו. כי במקום בלי תרבות, אחרי כמה עונות לא טובות חלקם מרשים לעצמם להגיד שאתה קמצן או לא מבין בכדורגל. שמענו שאפילו קופמן נכנס בך בשידור ברדיו, כי ככה זה, מיעוט צעקני תמיד רועש יותר מהרוב הדומם. אז דע לך, מר שחר, רובנו לא כפויי טובה. רובנו רואים מה קורה מסביב, ומיהם הטיפוסים שנמשכים לכדורגל, רובנו יודעים להעריך, ואפילו מוקירי תודה. אז לקראת השנה החדשה, רצינו לחזק את ידיך. כן, זה הכל. רק להגיד תודה, בלי אינטרסים. יישר כוח.
שנה טובה לך עיתונאי ספורט יקר.
או אוהד ספורט? או טוקבקיסט? מה ההבדל? נכון שאחרי המחזור הראשון עמדת להכתיר את מכבי חיפה כאלופה? ואחרי המחזור השני מיהרת להספיד אותה, ופוצצת את הבלון שרק לפני שבוע ניפחת? ונכון שבלי בושה האשמת את "אלה שמיהרו להכתיר כתרים", כשלמעשה זה היית אתה שהכתיר את הכתרים? ונכון שהתפלאת למה כולם יצאו מפרופורציות, כשלמעשה אתה בעצמך יצאת מפרופורציות? ובכן, על מנת שתהיה לכולנו שנה טובה יותר, בקשה אחת מאיתנו: תנשום, תירגע, תחשוב טוב, ורק אז תירה. אם לא למעננו, למען כבודך המקצועי.
שנה טובה לך מר אורי אלון.
כולנו אוהבים טיפוסים צבעוניים, ואין ספק שקל לשווק ראוותנות ואהבה עצמית, ויש לך כנראה חיבה אמיתית למצלמה, כי נראה שלפעמים ממש חורה לך שלא אתה במרכז הפריים, כי לפעמים אנחנו רואים אותך יורד למגרש ומנצל כל הזדמנות קטנה לחגיגה, גם אם היא קטנה מאוד מאוד (ניצחון ליגה, גביע ווינר). אז מה אנחנו מבקשים? רק צניעות, קצת פרופורציות, מעט אצילות. התנהג בכבוד ליריבתך, שהיא כרגע אלופת אירופה, זכור שעד עכשיו עוד לא השגת כלום ולדיבורים אין ערך, ואומנם אתה בדרך הנכונה, אבל לפעמים כדאי להתרכז במסע, לא ביעד. בהצלחה.
שנה טובה לך בן רייכרט.
לפעמים נדמה שאתה מקבל מקיצוניי שער 11 בבלומפילד את היחס לו אתה ראוי. כי אז מה אם היית טיפש בן 16, אז מה אם אתה מתחרט, הרי זו הבעיה של המדינה הזאת בימינו, האנשים ששופכים רפש מעל גבי הרשת, אלה שכותבים טוקבקים אלימים וסטטוסים קיצוניים בחוסר אחריות, כי אלה רק מילים, ואחר כך מותר להתחרט ולהגיד "סליחה, לא התכוונתי, הייתי צעיר ולא הבנתי את המשמעות", כשלמעשה בגיל 16 אדם כבר צריך לדעת שלמילים יש ערך וכוח. אבל הבעיה היא שאלה שמקללים אותך הם פנאטים עיוורים בדיוק כפי שאתה היית כשכתבת את השטויות האלה, ולשמחתך אתה חי במדינה יחסית ליברלית, בקבוצה יחסית מתקדמת, בעידן יחסית מפותח, שבו כל עוד אתה ספורטאי מצטיין - כל חטאיך בטלים. שיהיה בהצלחה, הודה למזלך הטוב, ומעתה דבר רק על המגרש.
שנה טובה לך האוהד שובר השביתה.
אתה לא צריך להסביר לי, אני מבין אותך. אתה אוהב את הקבוצה, מה להחרים עכשיו? יש משחק חשוב, איך לא תלך? אבל זה העניין, הם יודעים שאתה חלש. "לקוח שבוי", כך מכנים אותך אנשי השיווק המרושעים. הם כבר שנים עושקים אותך. בחמדנות, בחוסר התחשבות, מבלי לתת תרומה. ואתה כבר התייאשת, כבר ראית איך מחאות קודמות כשלו, ומה זה עוד כרטיס אחד? כולה 20 שקל יותר או פחות? אז זהו, שלא. דע לך, בגלל שוברי שביתה כמוך המדינה הזו מלאה בריקבון וייאוש. בגלל אנשים שנכנעים, חסרי אמונה, אין סיכוי להשפיע על מקבלי ההחלטות. הם מריחים את החולשה שלך. הם מחכים שתישבר. ואז הם מעלים בעוד עשרה שקלים, ועוד עשרה שקלים, ופיתה עם חומוס עולה 20 שקל, ושקית טרופית עשרה שקלים, רק כי נשברת, כי אתה מכור, כי אין לך כוח להתמודד, כי אתה לא מעריך נכון את הכוח שלך. הצטרף למחאה. שהם יישברו, לא אתה.
שנה טובה לך מר עופר עיני.
לא נכחיש ולא ניתמם, אתה לא חלום חיינו. כחובבי כדורגל כבר מזמן מאסנו בפוליטיקאים, מזמן מיצינו את העסקנים והבורקסים, היו לנו מספיק אנשי ציבור שמתמחים בשמירה על הכיסא ולא בדאגה לאינטרסים שלנו, הבנו כבר שהכדורגל הוא לא המומחיות הראשונה שלך אלא הפוליטיקה, ויודע מה נלמד לחיות עם זה, אבל בתנאי אחד שתנצל את הכישורים שלך לטובתנו. שתיקח את היכולות הפוליטיות שלך, את כל הקשרים שלך עם חבורת המלוקקים שהגיעו לחתונה שלך, ותשתמש בהם לקידום הכדורגל. תזכיר לשרה איזה טובה שהיא חייבת לך, תזכיר לטייקון על איך הצלת אותו מהמשבר ההוא, גייס את ההוא, תביא את ההיא, קח איתך את איש הפרסום באומן, ושחק אותה בדרכים שלכם, המפוקפקות והפתלתלות. בקשה ראשונה, אחרי הורדת המחירים: אפשר לקבל קצת בירה במגרשים? תודה.
בתי היקרה, שנה טובה לך.
אל תקשיבי לאמא, אבא אוהב אותך יותר מאשר הוא אוהב את הכדורגל. נכון שלפעמים הוא בוהה ומתעלם מהקריאות שלך, נכון שלפעמים את בוכה בדיוק ברגע הלא נכון ולא זוכה לתגובה, נכון שיש פעמים שאת זוחלת לעברו וממש מושכת לו ברגל אבל הוא מהופנט מול התקפה מתפרצת מהפרמיירליג ולא טורח להוריד את המבט מטה, נכון שלפעמים לפני השינה הוא שר לך שירי ערש לפי מנגינות מהיציע ואמא צועקת שהוא הורס אותך, זה נכון שבשבתות הוא מושבת לחלוטין, ובימי ראשון קשה לדבר איתו, ובשלישי ורביעי יש צ'מפיונס, ובשעות הקטנות של הלילה יש פוטבול או טניס או NBA, זה נכון. ועדיין, בחיי, רק אותך אני אוהב.