וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השמועות על מותו היו מוקדמות

2.5.2014 / 8:00

אירועי השבוע בליגת האלופות הזכירו שאין תחליף לכדורגל אירופאי משובח ולקול של יורם ארבל. פז חסדאי על אוהדים כפויי טובה

אוהדי בורוסיה דורטמונד. GettyImages
הדבר שהיה הכי חסר השבוע זה שמישהו יגיד "איזה כיף". אוהדי כדורגל/GettyImages

בכל מקום שומעים תלונות על אופ"א, כאילו מדובר בארגון שאחראי על כל תחלואי העולם. פלאטיני מושחת ולא יודע לנהל, ליגת האלופות היא מפעל כושל ומשעמם, הפערים בין העשירים לעניים גדלים, והאוליגרכים האלה מוציאים את ההנאה מהענף. ובכלל, הכדורגל המודרני הוא רקוב. השחקנים הם שכירי חרב, חסרי מחויבות. הכוכבים הם מיליונרים מלוקקים, שדואגים רק לתסרוקת. פיפ"א כבר מזמן הרסה את הכדורגל, המשחק גמור. והליגות המקומיות? פושטות רגל. והטלוויזיה? מוציאה את הנשמה. ולמה שלא תלמדו כבר מאמריקה, ומהפוטבול, תראו איזה יופי אצלם, למה לא אצלנו.

וזה לא נגמר. הפייסבוק שלי מלא בזה. ערוץ הספורט מאוס, ואת יורם ארבל אי אפשר לשמוע. ואיזה גועל נפש הבונקר של מוריניו, ואיזה יופי שבאיירן מינכן נפלה (היא בלוף!). ואוחנה שוב טעה, ובמחצית הם שוב דיברו על כדורסל, וגווארדיולה, כך מתברר, הוא בכלל גנב דעת. והכול מלא בכעס ובמרירות, כאילו לא כולנו עצרנו את החיים ביום שלישי, והתענגנו מהמשחק של באיירן מינכן נגד ריאל מדריד. כן, התפעלנו, צעקנו מרוב תדהמה. שתי הקבוצות שמסמלות את הגלובליזציה המסוכנת, ואת סכומי העתק הפסולים, ואת ביטול התחרותיות בליגות, ואת כל הכשלים של הכדורגל המודרני, ועדיין, איזה כיף.

אולי זה הדבר שחסר לי יותר מכל השבוע, שמישהו יגיד "איזה כיף". שיספר כמה נחמד לשבת בערב מול הטלוויזיה, ולראות כדורגל משובח. מכל המרפסות שומעים אנשים נרגשים ומתלהבים, מנגלים הוצאו מהבוידעם, קבבים נשלפו מהמקפיא מרוב התרגשות לרגל האירוע החגיגי, העולם כולו צופה בהנאה עם בקבוק בירה ביד, חבורות של גברים זונחים לשעתיים את טרדות היום ונפגשים זה עם זה בערב אביבי, כל הצרות והעוני והפוליטיקה והמלחמות נדחקים הצדה כשאתה שוקע מול הספה וצופה בדשא הירוק ומתמסר למשחק, ועדיין, מיד עם סיומו, הם מתלוננים על יורם ארבל, ועל ערוץ הספורט, ועל מוריניו, ועל השקר מאחורי ריאל מדריד. כפויי טובה.

המספרים המרשימים של עונת 2013/14 בליגת האלופות

מאמן צ'לסי, ז'וזה מוריניו. AP
מה הטעם לחיים בלעדיו? מוריניו/AP

אני מסתכל על צ'אבי אלונסו, לדוגמה. ודאי הוא אמר לעצמו לפני המשחק, "היום בלי פאולים מטופשים". ודאי הוא הסתכל על עצמו במראה בחדר ההלבשה, תפס את הפנים ונזף בעצמו: "בלי עבירות מפגרות, צהוב ואתה לא בגמר!". ואז המשחק מתחיל, והכול נשכח. הוא נסחף אחרי האירועים, מאבד שליטה. ואז הוא רואה את שווינשטייגר עובר אותו, והוא מיד מפיל אותו, כי ככה הוא עשה כל חייו, ככה לימדו אותו, אף אחד לא עובר אותו, הוא לא מסוגל שלא לתת את כולו. עוד לפני שהשופט שולף את הצהוב, צ'אבי אלונסו קולט שהלך הגמר. הוא יושב על הדשא, שבור, לא מסוגל לקום דקה ארוכה. ברגע הזה לא מעניין אותו כסף, או בונוס, או בחורות, רק לשחק בגמר. ואז המשחק נגמר, ואתם אומרים שהכדורגלנים חסרי נשמה ורוח, שאכפת להם רק מתסרוקות וחסויות.

פפה, למשל, לאחרונה סיגל לו מנהג חדש, דוחה במיוחד. הוא סותם נחיר אחד, מוציא אוויר מהנחיר השני, ופולט נזלת ירוקה על החלוץ שמולו. קשה לדמיין דבר דוחה יותר, או מלוכלך יותר, תרתי משמע. ועדיין, יש בזה משהו מעודד, אפילו רומנטי, שכדורגלן כל כך להוט ונלהב ומחויב לניצחון, כל כך ממוקד מטרה ומלא אמוציות, עד שהוא מאבד קשר עם המציאות, ושוכח שהוא באצטדיון עם עשרות מצלמות, שמכוונות רק עליו. מעתה, אם כך, אל תאמרו "בהמה", תגידו "מחויב".

ויורם ארבל, הישן והטוב, אולי במקום לארוב לכל טעות שלו, תקשיבו קצת ליורשים שלו, לשדרים הצעירים של "שער השבת", איך הם צועקים "שעעעעעער, ויייקטור מרעייייי!!!", כאילו כל גול של מכבי פתח תקוה הוא אירוע סנסציוני, אולי פתאום תעריכו את הממלכתיות של יורם ואת הגישה החיובית שלו, במיוחד על רקע ההתלהמויות שלכם.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן
פפה, שחקן ריאל מדריד. GettyImages
כל כך נסחף אחרי האירועים, עד שהוא שוכח שיש עליו מצלמות. פפה/GettyImages

גווארדיולה, למשל, ספג השבוע כל כך הרבה ביקורת, שאפשר היה לחשוב שפילוסופיית הכדורגל שלו - שעבדה בצורה מרהיבה כל השנה – מטרתה להרוס את העולם, וכמה טוב שהקבוצה המדהימה שלו כשלה. ומוריניו, כל כך מכעיס אתכם עם הבונקריניו, והחמוריניו, כאילו אתם מתעקשים לכעוס על מישהו, במקום ליהנות ממנו. היה כל כך יפה לשמוע את סימאונה מתפייט השבוע, בנימה פילוסופית, כשאמר ש"אם קבוצה מנצחת עם 10 מגנים, כנראה שאין אמת אחת בכדורגל", ובאמת, מה היינו עושים אילו הייתה רק אמת אחת, כמה משעמם אם כולם היו יבשושים וחד גוניים. איך היינו מזהים את הטובים, בלי לסבול מהרעים? מה היינו עושים בלי מאמן הגנתי, איך היינו מעריכים את ההתקפיים?

ובסופו של דבר, אתלטיקו מדריד. כל אוהד כדורגל חייב לשנן את שם הקבוצה הזו יומם וליל, ולהודות לאל על קיומה. בלי כוכב אמיתי, בלי תקציבי על, עם אנרגיות מופרעות מהקהל, עם רצון להוכיח לעולם שלא הכול ברצלונה וריאל, שלא הכול כסף וכוכבים, אתלטיקו שוב ושוב מדהימה את העולם. היא תזכורת יום יומית על חשיבותן של נחישות, הקרבה, תשוקה, קבוצתיות, או בקיצור, כל האלמנטים שהספדתם, קברתם, מחקתם, שכביכול כבר נעלמו מהעולם.

שחקני אתלטיקו מדריד חוגגים. רויטרס
להודות לאל על קיומה. אתלטיקו/רויטרס

שבוע סוער בליגת האלופות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully