ראגבי: מבט אלטרנטיבי

ראשית, נפתח בהתנצלות ונאמר שספק אם אחרי הכתבה הזו יאהבו אותנו חובבי הראגבי האמיתיים (ויש לא מעט כאלה) בארץ, כי אנחנו לא בדיוק הולכים לדבר פה על סקראמים וטקטיקות ועוד גורמים מרתקים שיש במשחק הראגבי. אבל היי - אם נדבר על כל אלה, אף אחד לא באמת יראה אתכם את המשחקים, נכון? אז אנחנו הולכים לספר על כל מיני דברים מעניינים אחרים, בתקווה להנחיל בדרך הפרימיטיבית משהו את המשחק להמונים, כדי שאולי, רק אולי, ייצאו עוד כמה חובבים אחרי סוף השבוע הקרוב.

בואו נעשה סדר. הלילה ב-21:00 יתקיים חצי הגמר הראשון של גביע העולם בין צרפת לאנגליה. המשחק ישודר בעוץ 5+ לייב ובערוץ הצרפתי TV-5. ביום ראשון ב-21:00 ייערך חצי הגמר השני, בין ארגנטינה לדרום אפריקה. המשחק הזה יועבר בישראל ב-5+ וב-TV-5.

ואם רוצים לראות ביחד, איפה עושים את זה? מנחם בן מנחם מאיגוד הראגבי הישראלי שלח לנו רשימה מעודכנת של כל המקומות שישדרו בוודאות את המשחקים: בתל אביב - מייק'ס פלייס ומ.א.ש. (מומלץ לבדוק גם ב"באז סטופ"), בירושלים - מייק'ס פלייס, בחיפה - פיאמה ובפאב המקומי של עמק יזרעאל. בנוסף יועבר המפגש בין צרפת לאנגליה במרכז התרבות של ה-French Institute בשדרות רוטשילד 7 בתל אביב.

זהו, עכשיו שאמרנו לכם איפה לראות נאמר לכם גם מה לראות. לא לבעלי לב חלש ולנשים בהריון.

אז ככה: בקצרה, את המשחק משחקים 15 נגד 15, כשהמטרה המוצהרת היא לדחוף את הכדור אל מעבר לקו הסיום שבשטח הקבוצה היריבה. הנחת הכדור מעבר לקו מזכה ב"טריי" - 5 נקודות, וניסיון לבעיטת המרה, שאם הושלמה מזכה בעוד 2 נקודות. שתי אפשרויות נוספות להבקעה הן בעיטת עונשין (אצל האנגלים זו האפשרות היחידה, הם לא מאמינים בטרייז) ובעיטת דרופ-גול - הקפצת הכדור ובעיטתו אל השער. את כדור האליפסה אסור לזרוק קדימה או למטה, ולכן כל המסירות הן "לאטרליות" (אחוריות).

סיימנו לתת לכם בקצרה את מה שאתם צריכים לדעת מקצועית, וכעת ניתן לכם את הסיבה האמיתית שבגינה תראו ראגבי בסוף השבוע, ולסיבה הזו קוראים בשפה הרשמית YMY, ראשי תיבות של Yalla Makot Yalla. פתגם ישן אומר ש"כדורגל הוא משחק של ג'נטלמנים המשוחק על ידי חוליגנים, וראגבי הוא משחק של חוליגנים המשוחק על ידי ג'נטלמנים". רוצה לומר, בתרגום לעברית: אחרי שיוציאו לך את הקישקע מהמקום, אולי גם יעזרו לך לקום ויבקשו ממך סליחה (ואז יפרקו אותך שוב בהזדמנות הראשונה). וזה הרי מגניב לאללה לראות שחקן שותת דם ככה במרכז המגרש, כשכל שאר החבר'ה משחקים להנאתם בלי לשים לב לגסיסתו האיטית. מה שיותר מגניב הוא שפתאום הפסיכופט קם ומשחק כאילו אין מחר. אחר כך מאבחנים אצלו 84 שברים בצלעות ועוד כמה מעל לארובת העין, אבל כל עוד יש משחק הוא בכלל לא מרגיש את זה, וכשהמשחק מסתיים הוא הולך לבאר המקומי ופותח עם אותה ארובת עין שבורה את בקבוק הבירה שלו.

מי שראה פוטבול אמריקאי, זכה לצפות בתיקולים חריפים וכואבים במגרש הפתוח. אבל פוטבול הוא משחק עם רף כסת"ח מאוד גבוה, וכל שחקן מאובזר בפדים, קסדות, אפוד, מ.ק. ומימיה מוחרשת, כאילו הוא עומד לפרוץ את בונקר החיזבאללה. בנוסף, שחקני פוטבול עוד מעזים ללכת עם מכנסי דפוקותי צמודים שמעוררים אסוציאציות אנאליות במיוחד. ראגבי הוא משחק לגברים אמיתיים - מכנס קצר, חולצה קצרה, לפעמים קסדונת שמגנה עוד פחות מקסדת אופניים, ובוא ניכנס ברב-רבאק.

אבל לא נחטא לאמת, חברים, אף אחד לא באמת משחק בשביל לכסח בראגבי. אם אתם רוצים לראות מפצחי ראשים אמיתיים בפעולה, לכו על פוטבול אוסטרלי. זה לא אומר, כמובן, שלא תהיה לכם את מנת הפיצוצים הדרושה כדי להשאיר אתכם מרותקים למסך.

האנגלים הם אלופי העולם, ובמשחק נגד אוסטרליה ברבע הגמר הם הראו למה. יש שתי סיבות לצפות במשחק האנגלי. האחת - כדי לדעת ולהבין שלא רק בכדורגל הם מגעילים. זוכרים שאמרנו שמטרת המשחק היא להבקיע כמה שיותר טרייז? אז זהו, שבאנגליה לא מאמינים בדרך הזו. יש להם בועט, ג'וני ווילקינסון (כבר מגיעים אליו), שהם דואגים להניח לו את הכדור במקום והוא בועט לבין הקורות. עד כמה זה עבד ב-2003? עד כדי זכיה באליפות העולם מבעיטה של ווילקו. חבורה של טכנוקרטים מסריחים, שאיכשהו גורמים ליריב לעשות יותר טעויות.

ווילקינסון הוא הסיבה השניה והעיקרית, כי הטקס שהוא עורך כשהוא בועט בעיטת עונשין יוצא דופן. הוא מתכופף קלות, לוקח אוויר, סופק ידיים קדימה כמו תפילה חרישית ונועץ את הכדור אל השער. זה נראה כמו אחד שיש לו עצירות שלושה שבועות, מתפלל לאלוהים שהפעם ייצא לו והישבן כל כך נשרף לו, שהוא מתחיל לרוץ כמו ארנב מיוחם ותוקע את הכדור בדיוק למקום שמביא נצחונות.

הצרפתים ניצחו בסיבוב הקודם את הלוזרית הנצחית של גביע העולם, ניו זילנד. וזה די חבל, כי הפסדנו את ההאקה הניו זילנדית בחצי הגמר, ובמקום זה נקבל את המנון המרסלייז. ובכל זאת, יש סיבה אחת מרכזית להיות בעדם - סבסטיאן שבאל. שבאל הוא הר אדם, סוג של בלוק אנושי, שלא התגלח, כנראה, מעולם, וספק אם אי פעם התקלח. כשהוא נכנס כמחליף, היריבים כל כך נבהלים שהם מפנים את הדרך. היי, מול ניו זילנד זה עבד יופי.

איש דגול שלא ישחק בחצי הגמר הוא ברנש בלונדיני יפה תואר בשם, שימו לב, רמי מרטן. כן, כן, מה ששמעתם. ל"לה בלה" (הכחולים) יש שחקן עם שם של קוניאק, ואנו כאן מבכים את העובדה שייעדר בגלל כמה פיצוצים לא נעימים שספג בשלב הבתים. זה עדיין לא מפריע לנו לחשוב על כמה בחורות האיש עושה בערב עם שם כזה ורק לקנא.

התחזית שלנו: אנגליה תטחן ותטחן וכמובן תנצח מבעיטה של הארנב שהריח שפנפנה באזור.

תראו, אנחנו יכולים לסכם את זה במשפט אחד: משוגעים נגד משוגעים יותר. הידעתם שארגנטינה הזיזה את הדרבי של בואנוס איירס בין ריבר פלייט לבוקה כדי שלא יתנגש ברבע הגמר נגד סקוטלנד? הדרבי בין בוקה לריבר ה-ו-ז-ז לטובת משחק ראגבי. ובאמת, לארגנטינאים יש הרבה סיבות להתגאות בפומות שלהם. בניגוד לאנדר-אצ'יברים של הכדורגל, הלוזרים המעצבנים שתמיד מקבלים בראש, בראגבי יש להם נבחרת שנופלת מהגדולות בכל הפרמטרים ובכל זאת דפקה את צרפת במשחק הפתיחה ורכשה לה הכי הרבה אוהדים מאלה שנחשפו למשחק בפעם הראשונה.

לפומאס יש גם שחקן בשם פליפה קונטפומי, כנראה הדבר הכי פחות סקסי באליפות. זו עוד סיבה לקוות שהוא יהיה זה שיבעט את כדור הניצחון של האליפות, כי יותר משאנחנו אוהבים יפיופים עם שמות של קוניאק, אנחנו בעד שמנמנים ארגנטינאים מכוערים שבוכים אחרי שהם מניפים את הגביע. ואה, כן - האיש הוא דוקטור.

שני דברים שדרום אפריקאים נורא אוהבים זה לאכול בשר וללכת מכות. על המגרש זה עובד מצוין, ותשאלו את פרנסואה סטיין, שלפי ההאשמות נשך לג'אסף ואקה מטונגה את היד במשחק בין הנבחרות בשלב הבתים. סטיין זוכה כי לא היו הוכחות, אבל כשמדובר בדרום אפריקאים, צריך לזכור שהם לא לוקחים שבויים. חוץ מזה יש להם גם את בריאן הבאנה, שרץ ומשתחל כמו עכבר מעבדה על ספידים, ונראה מספיק מהיר אפילו בהילוכים חוזרים. מה שנחמד הוא שאם תראו את המשחק בבאר והספרינגבוקס יפסידו, תמיד אפשר להזמין את הדרום אפריקאים במקום לקטטה נחמדה בחוץ.

התחזית שלנו: לצערנו הדהירה של דוקטור קונטפומי והפומות תסתיים כאן. ניצחון לדרום אפריקה.

זהו, סיימנו את הסקירה הזו. רק לזכור דבר אחד - לקחת את כל הכתוב כאן ברוח טובה, כן? נאחל רק צפיה מהנה ושיהיה בהצלחה, כי דם בטוח יהיה.