למרות המשחק המשעמם, נבחרת ארגנטינה הרשימה מאוד ברמת הארגון שלה בחצי הגמר מול הולנד, ולא בפעם הראשונה. אפשר לאהוב או לשנוא את הסגנון של ארגנטינה, אבל קשה שלא להחמיא למשמעת הקבוצתית איתה הגיעו התכולים לבנים לטורניר, והתוצאות שזה הביא לנבחרת: הן בשלב הבתים, הן במשחקי הנוקאאוט. שלב אחרי שלב ארגנטינה הוכיחה שהיא אולי לא נוצצת, אבל נבחרת מאוד חזקה. לא סתם היא בגמר.
אלא שהאתגר הטקטי שמחכה לארגנטינה בגמר, הוא אולי הקשה ביותר עד כה. ביום ראשון היא תפגוש גרמניה שמגיעה לשיא שלה דווקא בגמר, נבחרת שהתקדמה נכון לאורך המונדיאל, למרות הפתיחה הרצחנית שאמורה הייתה להרדים אותה. לגרמנים יש הנעת כדור הרבה יותר מתקדמת מארגנטינה. החלקים האחוריים משתתפים במשחק ההתקפה בצורה הרבה יותר חכמה ומודרנית, והעוצמה הגרמנית במצבים הנייחים היא עוד משימה קשה לה מאמן ארגנטינה יצטרך למצוא פתרון מבעוד מועד. הכוח הפיזי של השחקנים הגרמנים במצבים הנייחים הוא בולט מאוד. אם תרצו, לאלחנדרו סאבלה מחכה בגמר מבחן הבגרות הקשה מכולם.
אפשר עוד למנות לא מעט יתרונות לגרמניה. אחד החשובים שבהם הוא כאמור ההצטרפות מאחור של שחקנים. לא רק מקו שני, אלא גם מקו שלישי. הגיחות של קרוס, חדירה ושל המגנים יהוו מבחן טקטי לסאבלה, הרבה יותר גדול מאריאן רובן. אם נגד הולנד מאמן ארגנטינה היה צריך להתמקד בשחקן אחד ולצופף, מול גרמניה אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך. וזה כבר מאמץ מחשבתי הרבה יותר גדול למאמן.
אם למשחק ההגנה של ארגנטינה מצפה האתגר הקשה מכל, להתקפה יש דווקא מרחבים. ראינו לאורך כל הטורניר כמה גרמניה הופכת חשופה כאשר היא תוקפת. לא רק צרפת הוכיחה זאת, אלא גם אלג'יריה. האופי של השחקנים הגרמנים מושך אותם קדימה, ואפילו שחקנים כמו חדירה יוצאים המון קדימה ומשאירים חללים שמסי צריך לדעת לנצל. זה הסיכוי של ארגנטינה, ואת הסיכוי הזה היא צריכה להרוויח קודם כל דרך משחק ההגנה.
אם ההגנה של ארגנטינה תאפשר להתקפה לנצל את הסיכוי, נצטרך לראות את מסי בשיאו. גמר גביע העולם קורא לשחקן הטוב בעולם לספק משחק ענק שיטביע חותם על טורניר לא מספיק גדול שלו. אני מבין את הביקורת שיש על מסי ורמת המשחק שלו, אבל לא מקבל אותה. זה לא הוגן לשפוט אותו כך. לארגנטינה אין את הכלים לספק לו עזרה כמו בברצלונה, אין לו שחקנים שמעמידים אותו עם הכדור באזורים המסוכנים. הוא כל הזמן נדרש לרדת לאחור, ואז, כדי להגיע למצב מסוכן, הוא נדרש לעבור שני קווים של שחקנים, ומיד זוכה לשמירה כפולה. זה מאוד קשה. נכון, לא פעם הוא משחק עם הראש בקיר ומנסה בכוח לכדרר במקום למסור, אבל זה לא רק באשמתו. מסי של המונדיאל הזה הוא תוצר קודם של ארגנטינה, ורק אחר כך של מסי עצמו. מול גרמניה, למזלו, הוא ישחק בצד של אוזיל, שלא מרבה לשמור כשהיריבה תוקפת. אולי סופסוף מסי יקבל את המרחב המינימאלי להראות את כל הארסנל שלו, ולא רק חלק.
מה שכן, מסי של ארגנטינה הוא שחקן יותר קבוצתי ממסי של בארסה. הוא בא יותר לאחור, נכנס יותר לאמצע, ועוזר לחברים יותר. זה ממחיש בדיוק כמה המצב בארגנטינה הופך אותו לשחקן קצת פחות טוב. הקבוצה פחות מתאימה עבורו ממה שקורה בברצלונה.
יש הטוענים שאם מסי יעשה זאת, ינצל את החללים שיש בהגנת גרמניה, וייהנה ממערך הגנתי מנצח של ארגטינה, לא תהיה כאן אלופת עולם ראויה. זה לא נכון. גם אני, חסיד הכדורגל היפה, אומר שזה לא נכון. אי אפשר להגיע לגמר, לעבור כל כך הרבה שלבים, כל כך הרבה יריבות, כל כך הרבה אתגרים מנטליים, ולהיות אלופת עולם לא ראויה. לזכות בגביע העולם זה הדבר הכי קשה שיש בעולם הכדורגל, ואם אין בך משהו מיוחד, אפילו אם הוא הגנתי, אתה לא יכול לעשות זאת. לכן, סאבלה לא צריך לחפש בגמר הזה להתחנף למישהו. הוא צריך להפתיע את גרמניה בצורה שהוא הפתיע את כל הנבחרות שפגשו עד עתה את ארגנטינה, ולהניף את הגביע בזכות. כן, זה יהיה בזכות.