האם אשר אלון יאבד בקרוב את הפועל רעננה? על פי כתב התביעה שהוגש נגד הבעלים של הקבוצה מהשרון באמצעות עורכי הדין אבישי ריינמן ורפאל יצחק, מבקש בעלי המועדון בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 אמנון בן דרור לשלול מאלון את זכויות הניהול ולהחזירן לידיו. בנוסף, מבקש בן דרור מבית המשפט לבטל את ההסכם בין אלון ורעננה להסתדרות בנוגע למגרש הכדורגל.
הסיפור מתחיל אי שם בתחילת המילניום. בן דרור הוא איש מכבי שהלך כנגד מרכז הפועל במסגרת ההתאחדות באותם הימים. כאשר רעננה עלתה לליגה הלאומית בשנת 2001, הוסבר לו על ידי מרכז הפועל כי הוא חייב לעזוב את המועדון בשל התנהלותו כנגד המרכז. בעקבות זאת, נחתם הסכם בינו לבין הפועל רעננה המסדיר את עזיבתו.
על פי ההסכם, נקבע כי בן דרור, כחבר עמותה, מפסיק להתערב בניהול השוטף שלה, אך מנגד מקבל את כל הזכויות הקשורות במגרש הכדורגל ומכירתו בעתיד, על פי חלקו של המועדון בהסכם שייקבע מול ההסתדרות. בסעיף 2-א', לבן דרור ניתנה הזכות להגיע להסכם מול ההסתדרות כראות עיניו בנוגע למגרשים, כאשר הסכום אותו תקבל רעננה יחולק כך ש-600 אלף הדולר הראשונים עוברים אליו, ואילו הסכום שמעבר ל-600 אלף דולר יחולק שווה בשווה בינו לבין העמותה.
במהלך השנים 2001 ל-2009 הכול עמד בעינו, עד שיום אחד, לטענת בן דרור, הוא שמע כי הקבוצה נמכרה לאשר אלון בהסכם הכולל את הזכויות על המגרש. בן דרור ניסה לשוחח עם אנשי רעננה, אך הם התחמקו ממנו, לטענתו. ב-14.1.2009 בן דרור הגיש בקשה לבית המשפט לבטל את ההסכם עם אשר אלון ולמנוע את מכירת הקבוצה. הדיון נערך בבית המשפט המחוזי, כאשר עוד לפני הדיון רעננה הגישה תגובה באמצעות עורך הדין אפרים ברק, בה נכתב כי "אין בסיס לטענותיו של בן דרור, וכי כל מה שנעשה הוא באישור החוק והסכמי העבר עם בן דרור בטלים ואינם תקפים עוד".
בשנת 2010 הצדדים הגיעו לדיון בבית המשפט, כאשר השופט הפנה אותם להליך גישור. הליך זה הסתיים בפשרה שהותירה לבן דרור את הזכויות על המגרש. על פי פסק הדין של השופט יעקב שיינמן ב-26.3.2010, נכתב כי "הנתבעת (רעננה) מצהירה בזאת כי היא מכירה ומאשרת את ההסכם שנחתם בין העמותה לבין התובע בשנת 2001, הסכם הנותן את הזכויות במגרש לבן דרור".
עורך הדין אפרים ברק אף אישר במכתב לבא כוחו של בן דרור ורשם כי "הסכם הגישור אושר בישיבת הוועד המנהל של הפועל רעננה, אך החתימה עם ההסכם והעברתו למגשר התעכבו בשל השהייה שלי ושל אשר אלון בחו"ל. אשר אלון אישר לי כי ההסכם אכן נחתם, ואני אמור לקבלו מחר ולהעבירו למגשר".
על פי כתב התביעה, בשנת 2012 ההסתדרות הגישה תביעה אישית כנגד אשר אלון ואנשי הפועל רעננה על סך של יותר מעשרה מיליון שקלים בגין דמי שימוש באצטדיון שלא שולמו במהלך השנים. במסגרת התביעה והפשרה אליה הגיעו, חתם אלון עם ההסתדרות על הסכם העברת זכויות המכירה של המגרש, כאשר תביעת ההסתדרות תבוטל ורעננה תקבל אחוזים ממכירת המגרש בעתיד.
הדברים הגיעו לאוזניו של בן דרור, שבשלב זה התקשה להאמין, במיוחד לאחר ששנתיים קודם נקבע פסק דין ברור בנושא. בן דרור ביקש מרעננה וההסתדרות לראות את ההסכם אך נתקל בסירוב. הוא פנה שוב לבית המשפט בדרישה לראות את ההסכם, וביולי 2013 השופט בנימין ארנון קבע כי ההסתדרות ורעננה מחויבות להציג בפני בן דרור את ההסכם. הוא כתב בהחלטתו: "הטיעון העיקרי שהעלתה התובעת (רעננה) הינו כי ההסכם חסוי וסודי", ואף הוסיף כי הסכם הפשרה נקבע בין רעננה להסתדרות. בהסכם מ-2001 נכתב כי בן דרור רשאי להגיע להסדר עם ההסתדרות כראות עיניו, ולכן "נוכח הזכויות החוזיות המוכחות לכאורה על ידי המבקש (בן דרור), יש בסיס כדי לבסס קיומו של אינטרס לגיטימי, המצדיק את בקשתו של המבקש לאפשר לו לעיין בהסכם הפשרה".
בן דרור ראה את ההסכם והבין כי הוא נעשה בניגוד מוחלט לפסיקת השופט שיינמן ב-2010. מכאן, הוא החל בסדרת בתכתובות עם רעננה בניסיון לעצור את ההליך, אך ברעננה חזרו ושללו את דרישותיו ואף טענו כי נציג מטעמו נכח בישיבה, בה הוחלט על אישור ההסכם עם ההסתדרות. בן דרור טען כי הנציג נשלח על מנת להתריע ועל כך שלא יוכל להיחתם שום הסכם, אלא אך ורק על פי החלטתו שלו עצמו, ובכל מקרה אין משמעות משפטית לנוכחות זאת.
בן דרור התייאש מתגובותיה של רעננה, וב-25 במאי 2014 הגיש לבית המשפט בקשה לביטול ההסכם בין רעננה להסתדרות. גולת הכותרת של התביעה היא הדרישה להפסקת חברותו של אשר אלון ומי מטעמו בעמותת הפועל רעננה. למעשה, בן דרור דורש להדיח את אלון מהקבוצה ולהחזירה לידיו בשל הפרת הסכמים ופסק דין של בית המשפט.
על פי יועצים משפטיים עימם שוחחנו, מדובר בתיק מאוד ברור. הזכויות של בן דרור נתקבלו על ידי פסק דין, שאשרר את ההסכם מ-2001 בין הצדדים. עוד הוסיפו גורמים משפטיים, כי ללא קשר לטענה לפיה נכח איש מטעמו של בן דרור בישיבה בה אושר ההסכם מול ההסתדרות, באין לאלון ואנשי רעננה מסמך חתום אחר בו מוותר בן דרור על זכויותיו במגרש ושינוי בנוסח ההסכם, יהיה להם קשה מאוד להתמודד עם התיק ובמקרה הטוב יוכלו להגיע לפשרה. אם בכתבי ההגנה שיוגשו לא יתגלו מסמכים חדשים שלא הוצגו עד היום, אלון, רעננה וגם ההסתדרות בבעיה גדולה לקראת הדיון בבית המשפט בספטמבר. גם רעננה וגם ההסתדרות ביקשו לדחות את כתב ההגנה שלהן ל-1 לספטמבר, מעט לפני תחילת הדיון בתביעה.
אם בית המשפט יבטל את ההסכם בין אלון להסתדרות ויצהיר, כצפוי, כי הזכויות שייכות לבן דרור, אלון ורעננה יתקשו להתמודד. במקרה שיבוטל ההסכם עם ההסתדרות, תביעתה על סך יותר מעשרה מיליון שקלים תשוב, וייתכן שהפעם אף בסכום גבוה יותר. במצב כזה, אלון יצטרך להחליט כיצד לפעול והאם בסיטואציה שכזאת הוא בכלל רוצה להמשיך בהפועל רעננה, היות שייתכן שיצטרך להוציא מיליוני שקלים מכיסו כדי לפתור את הפלונטר הזה, אפילו בפשרה.
תגובות
עורך הדין אבישי ריינמן הגיב בשמו של אמנון בן דרור ואמר: "כתב התביעה מדבר בעד עצמו ,והוגש לאחר שכלו כל הקצין ולאחר שניסינו להימנע מהגשתו. ההסכמים עליהם חתום אשר אלון מדברים בעד עצמם ויתרה מכך, קיבלו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי. השאלה היחידה שעליה בית המשפט יצטרף לתת את התשובה היא באם ההסתדרות היו מודעים להסכמים עם אמנון בן דרור ולפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, או האם אשר אלון הסתיר מההסתדרות את ההסכמים הללו".
עורך הדין אברהם בבג'נוב המייצג את ההסתדרות בתיק מסר בקצרה: "מבחינתנו ההחלטה מופרכת, היות וההסתדרות לא ידעה על ההסכם בין בן דרור לעמותה. את יתר הטענות נגיש בבית המשפט".
בא כוח הפועל רעננה, עו"ד גד מינא ממשרד גד מינא ושות', טוען בתגובה לבית המשפט: "מדובר בתביעת סרק חסרת שחר. מר בן דרור מנסה במסגרת התובענה ליצור מצג שווא כאילו הסכם הפשרה בין הפועל רעננה לבין חברת העובדים נפל עליו 'כרעם ביום בהיר' וכי הוא גילה אותו במקרה. האמת הפוכה לחלוטין. בהפועל רעננה התקיים הליך מסודר של אישור הסכם הפשרה. המבקש היה שותף להליך זה ונכח (באמצעות עו"ד מטעמו לא פחות) בישיבה של הוועד המנהל בה נדונה טיוטת הסכם הפשרה ובמסגרתה הוחלט לחתום על הסכם הפשרה עם חברת העובדים. ההסכם של מר בן דרור עם הפועל רעננה כלל אינו רלבנטי להסכם הפשרה עם הפועל רעננה שכן ענייינו בתקופה שקדמה לשנת 2001. מר בן דרור הינו יזם נדל"ן שמבקש להתעשר שלא כדין על חשבונה של הפועל רעננה. מר בן דרור מציג עצמו כמי שהפועל רעננה יקרה לליבו אך בפועל פועל ממניעים ושיקולים צרים הנוגעים לכיסו האישי כאשר היה מצופה שינהג לטובת הגוף בו הוא משמש הן כחבר והן כנושא משרה בוועד המנהל".