סמים דברים בפרופורציות: הבלוג האולימפי על שיא ישראל החדש

ד"ר ז'ק אשרוב, שעומד בראשה של הוועדה למניעת סימום בספורט, הגדיר את אולגה לנסקי "גיבורת ישראל" עד שלא יוכח אחרת. מבחינתי, כל אתלט ישראלי שקובע תוצאה סבירה בקנה מידה בינלאומי ללא שימוש בחומרים אסורים הוא גיבור ישראל, והלוואי שלנסקי תשתייך בסופו של דבר לקבוצה הזאת, את זה נוכל לדעת רק לאחר השימוע שלה.

ועכשיו להסבר. מבלי לזלזל חס וחלילה בחיים הקשים והתובעניים של ספורטאים בענפים אחרים, באתלטיקה הישראלית קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשרוד. למען האמת, זה לא קורה רק באתלטיקה הישראלית אלא בהרבה מקומות אחרים בעולם, כולל מדינות מפותחות יותר. זה מתחיל בכך שהמדינה לא משקיעה מספיק כסף בתשתית של האתלטיקה, ממשיך בזה שמי שלא מגיע בכוחות עצמו למעמד של כוכב – הוא לא ממש נחשב. וזה מסתיים בדבר הגרוע מכל – כל אתלט שרואה עולם, באימונים ובתחרויות, מבין מהר מאוד מה קורה שם בחוץ.

מדובר בדברים שאי אפשר לתאר במספרים, ושאף אחד לא רוצה לדבר עליהם לציטוט, אבל מי ששייך לעולם האתלטיקה חי בתחושה שאחוז גבוה מאוד מהספורטאים שמסביבו נוטלים חומרים אסורים. בספורט הישראלי אנחנו תמיד יוצאים מנקודת הנחה שבארץ לא משתמשים בזה, אבל בשני העשורים האחרונים היו כאן לא מעט מקרים מצערים. דווקא כשהספרינטר אלכס טרמבאץ' שהיה אלוף ישראל ב-100 מטרים נתפס והורשע, לא דיברו על זה בכל המדינה. הוא פשוט לא שבר את השיא של שחמורוב. והיו עוד אתלטים שנתפסו והורשעו, וכנראה שלא מעט כאלה שהשתמשו, ולא נתפסו.

אולגה לנסקי שברה שיא ישראלי בן 42 שנה

לנסקי לא הופיעה לבדיקות סמים ותועמד לדין

עד כמה שזה נשמע אבסורדי, מסתבר שיש אתלטים שחיים בתחושה שבצמרת הבינלאומית הגבוהה כל ההישגים נקבעים עם סמים. שאלתי פעם אתלט פעיל על תוצאה מרשימה שנקבעה בעולם. הוא אמר שזה מדהים, השבתי לו ואמרתי "ואם זה נקבע בעזרת סמים?". הוא אמר: "סביר להניח שזה מה שקרה, אבל זה עדיין מדהים". מבחינתו, הנקודה ההתחלתית היא שכולם משתמשים.

אז מהיכן מגיעה התחושה הזאת? לא מעט אתלטים ישראלים מבלים פרקי זמן ארוכים בשנה בחו"ל. ספרינטרים וקופצים מתאמנים הרבה ברוסיה, רצים למרחקים ארוכים נוהגים לקיים מחנות אימונים בגבהים של קניה ואתיופיה, ואתלטים ישראלים רבים אחרי צבא או בדחיית שירות נוסעים למכללות בארצות הברית. בכל המקומות שצויינו כאן קיימת תעשיה משגשגת של שימוש בחומרים אסורים. כך נכתב בלא מעט תחקירים שפורסמו בעולם, כך גם מספרים לא מעט אתלטים, ויש גם מספרים שמגבים את זה.

כמובן שאין כאן שום כוונה להאשים, ואני באמת נוטה להאמין שרוב האתלטים הישראלים הם נקיים. אני כן רוצה להסביר מדוע הם צריכים להיות כל כך חזקים מנטאלית. מה שקורה בפועל הוא שבחו"ל, חלק גדול מהאתלטים הישראלים מתאמנים לצדם של קולגות שמבחינתם הם חשודים בשימוש בחומרים אסורים. אני לא יודע אם אותם ישראלים נחשפו לשימוש כזה, אבל הם מריחים טוב מאוד את מה שקורה בשטח, והם כבר שמעו ושמו לב לכל מיני שיטות של התחמקויות מבדיקות סמים מחוץ לתחרות, וטיוחים שונים של בכירים בגופי אתלטיקה במדינות מערביות, מזרחיות ובעולם השלישי.

המסקנה היא שאתלטים ישראלים לא חיים רק בתחושה המעצבנת שמעמדם בארץ כספורטאים הוא נמוך, הם צריכים לסבול את תחושת אי הצדק המתסכלת הזאת, שאומרת שקשה עד בלתי אפשרי להצליח כשאתה נקי. ודרך אגב, חלק גדול מהם לא מאמין בטוהר התוצאות שנקבעות ברמות הבינלאומיות. הם מרגישים שבהרבה מדינות שומרים על ספורטאים מאינטרסים ברורים, ושבאופן כללי החומרים האסורים המשופרים תמיד ישיגו קדמה טכנולוגית על הבדיקות של הרשות הבינלאומית למניעת סימום בספורט. למה זה גורם? למשפטים כמו זה ששמעתי מאתלט ישראלי שאמר לי: "אז מה כבר קורה למי שנתפס? השעייה לשנתיים? זה לא כזה נורא".

וזו אחת הצרות שלנו, ושל האתלטיקה בעולם בכלל. אף אחד לא מאמין לשני, לאף אחד כבר לא באמת איכפת וכל זה יוצר מצב של אדישות מוחלטת לטוהר הספורט. פעם שאלתי ספורטאית אולימפית בכירה שכבר פרשה אם היא נגעה אי פעם בחומרים אסורים. שאלתי את זה אחרי שהיא אמרה לי שלדעתה ספורטאים רבים בתחומה לא נקיים. היא ענתה: "לא עשיתי את זה, אבל אם הייתי יודעת בדיעבד שאני אוכל לקחת משהו ושהסיכוי שאתפס הוא נמוך כמו שקורה בעולם – הייתי עושה את זה". ובמדינה שתקציב הוועדה למניעת סמים בספורט שלה מאפשר כמה מאות בדיקות בשנה בלבד, למה לא בעצם?

באיגוד האתלטיקה כועסים על אולגה לנסקי בגלל החריגה מהנהלים של בדיקות הסמים. נכון לכתיבת שורות אלה, היא עדיין באוקראינה ולא ברור מתי תחזור ארצה. כשזה יקרה ייערך לה שימוע באופן מיידי, ובמידת הצורך היא תועמד לדין. שמעתי כמה בכירים בספורט הישראלי שהעריכו שדינה של לנסקי יהיה השעייה לשנתיים, כי זה דינו של מי שלא מבצע בדיקת סמים בתחרות ו-24 שעות לאחר הריצה נחשב ל"בתוך התחרות".

מצד שני, אני בכלל לא בטוח שזה יהיה הדין. צריך להבין שבמקרה שלה יש יותר מדי משתנים, ופחות מדי תקדימים, לכן יש לי נטייה להאמין שבוועדה למניעת סמים בספורט ינסו להתחשב בה, אם תצליח להביא הוכחות מתאימות. זה ברור שלנסקי חרגה מהנהלים, כי גם כשספורטאי אמור להתייצב לבדיקת סמים והוא משנה מיקום ברגע האחרון, הוא בטח לא אמור להודיע על כך בהודעת טקסט, גם אם זה לפנות בוקר. הוא חייב להתקשר ולעדכן. החוק הזה כתוב שחור על גבי לבן.

מה יכול לעבוד לטובתה של לנסקי? העובדה שמבחינה משפטית, היא התכוונה להגיע לבדיקת הסמים המקורית שנקבעה לה ביום התחרות בערב, בדיקה שנדחתה בסופו של דבר על ידי הועדה למניעת סימום בספורט מהסיבות שלה. אולי תעמוד לטובתה העובדה שבדרך כלל, ספורטאים בעולם המערבי שקובעים שיאים לאומיים נבדקים מיד בתחרות ולא מטורטרים לאחר מכן, מה גם שהם צריכים לעשות את זה בעיצומה של טרגדיה משפחתית. ושוב, די ברור לי שלנסקי תיענש, אבל אני מאמין שהעונש יהיה פחות חמור ממה שחושבים. מצד שני, אסתר רוט שחמורוב תשמור ככל הנראה על מקומה בטבלת השיאים הישראליים, אבל הגוף היחידי שיחליט אם זה יקרה או לא הוא איגוד האתלטיקה, בהסתמך על פסק הדין של הועדה למניעת סמים בספורט. ושוב, הלוואי שאולגה לנסקי והאתלטים הישראלים האחרים הם באמת גיבורי ישראל. מי שלא הופך לגיבור מסיבות כאלה ואחרות? אני יכול להבין אותו.