ועדת ביקורת
גישות וחניות: להלשין זה לא יפה, אבל מי שרוצה, מוזמן בבקשה לתרגם למר פלאטיני את הדברים הבאים.
שלום מר פלאטיני, הערב נערך משחק גביע המדינה בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה. כל המשחקים הגדולים שנערכו בטדי לאחרונה, גררו פקקים בלתי נסבלים בעלייה לבירת ישראל, ועוד יותר בדרך בגין הנוראית למעבר אדם. המשחק היה אמור להיפתח ב-19:30, אבל בגלל הפקקים, האחוק שלך אבי לוזון החליט לדחות את המשחק בחצי שעה. כך, כאילו לא מדובר בפקקים שתמיד יש בדרך הנוראית הזו לאצטדיון הזה. הודיעו בכריזה שהמשחק ייחל בשעה 20:00 (על זה שהוא התחיל בסוף ב-19:58 כבר לא נתלונן).
מר פלאטיני, תמיד יש פקקים בדרך לטדי. תמיד. בלתי נסבל לנסוע למשחק שם. אבא וילד שנסעו מחיפה תזמנו ארבע שעות לכל כיוון. ארבע. תחשוב לאן אתה יכול להגיע בארבע שעות. אתה צודק, מר פלאטיני, תמיד שווה לקחת רכבת למשחקי כדורגל. זה חוסך את הפקקים, ועכשיו הם גם עשו פרסומת שקרית כזו שאומרת שנהנים בנסיעה. הבעיה, מר פלאטיני, שהרכבת המעולה הזו מפסיקה לעבוד בירושלים ב-21:28. אתה צודק, מר פלאטיני, זו שעה מוקדמת ואחרי משחק כזה גדול יהיו אלפים שיוכלו להשתמש בשירותי הרכבת, למנוע פקקים ולהכניס כסף לגוף הזה ולמדינה הזו. אבל פה, בטח כבר הספקת לשמוע, לא עושים שום דבר כמו שצריך.
למשל, מר פלאטיני, באצטדיון הזה, טדי, שמשום מה אישרת שייארח את גמר היורו לנבחרות צעירות שלך, בעוד שלושה חודשים וארבעה ימים, אין קליטה סלולרית וממש אין אינטרנט. נשבע לך, מר פלאטיני, תשאל את השריף אם אתה לא מאמין. אי אפשר להתקשר, אי אפשר לשלוח SMS, אי אפשר להתחבר לפייסבוק, לטוויטר, לאתר הזה שמראה תוצאות של משחקי כדורגל בליגת האלופות. תאר לך, מר פלאטיני, שמארק מהבילד או דרק מהטלחרף יצטרכו להעביר לעיתון כמה נגמר ולא יהיה להם איך. אתה יודע מה הם יעשו לך, מיסייה, על זה שבחרת לתת את היורו הזה לעיר עולם שלישי במדינת עולם רביעי? הם יקרקסו אותך.
אגב, מר פלאטיני, ממש לא נעים להלשין, אבל גם באיצטדיון בנתניה יש פקקים רצח. גם במושבה. אבל טדי זה השיא, מיסייה. אין איך להגיע בזמן, אין איך לצאת כמו שצריך, אין אינטרנט, אין טלפון, אין רכבת.
אבל יש זעתר. אחלה בייגלה עם זעתר.
ונכון, מר פלאטיני. בטח יום לפני שתגיע, הכל יהיה פיקס. כי ככה אנחנו. בטח יכינו מהר חדר תקשורת, הרכבת פתאום תעבוד עד 3 בבוקר ויתקינו אינטרנט 122 מגה משהו ג'ונס, מקנדה. אבל אל תאמין לזה, זו סתם הצגה. אם יש לך עוד זמן, מר פלאטיני, אולי כדאי לך לקחת את היורו הזה ולתת אותו למדינה אחרת, להתאחדות אחרת. למקום שבו מכבדים את האוהדים שבאים לראות כדורגל מקומי ביום יום, ולא למקום שמחרבש מהפופיק כמה מתקנים רק כי אתה עומד לקפוץ לביקור.
קופות: 40 נוער/חייל, 80 מבוגר, 30 המבורגר קר וקולה קטנה.
כמה המשחק היה שווה באמת: אם אתה אוהד בית"ר, התבאסת על כל שקל. אם אתה אוהד מכבי חיפה? כמה היית משלם על הופעה של סטינג, או רד הוט צ'ילי פפרס, או מדונה? אז ככה.
קהל בית"ר ירושלים: כמות מרשימה ויפה, בעיקר בגלל שבמועדון עבדו על "גיוס" אוהדים כדי לכפות על היעדרם של האוהדים המחרימים והמוחרמים. נתנו עבודה בהתחלה, אבל זה קהל כשתומך שטוב, ומהדקה ה-26, טוב לא היה שם. ציון: 6
קהל מכבי חיפה: תצוגת החוץ העוצמתית ביותר העונה. כ-4,000 ירוקים התגברו על הכל, כולל על הפקקים. וכמה שזה השתלם להם. אבי לוזון בטח שחרר אוויר, החיפאים הצילו לו את מעמד חצי הגמר. צפו ל-30 אלף משיגינעס. מזל. ציון: 10
המספר הנוסף: 3. ראינו כמה קשה זה לנצח את אותה הקבוצה שלוש פעמים בעונה. מכבי חיפה הגיעה אתמול לטדי ועשתה זאת. אחרי 1:2 ו-1:4, 0:3. לכו תדעו, אולי זה בזכות אלון חרזי. לוח המשחקים של מכבי חיפה עקב אחרי זה של בית"ר, והסקאוט נכח השנה כמעט בכל משחק של הירושלמים. לפי שלושת הגולים, זה באמת נראה כאילו הירוקים ידעו מה לעשות כדי לפורר את ההגנה היריבה. צל"ש לחרזי.
הרגע של המשחק: דקה 25. אחרי התקפת מסירות מדהימה, כאילו כהדרן על מה שראינו שלשום במדינה אחרת, קובי מויאל ומתן בראשי לחצו אותו. הוא טיפל בכדור יותר מדי טוב, הספיק לברוח עם הרגל הימנית מהתאקל, ובין שני שחקני יריב זיהה שטח מת שאליו אמור לדהור טאלב טואטחה. כמו שניאו ידע לקרוא את המטריקס, כך יניב קטן קורא מגרש כדורגל. מסירה של ניסיון, מסירה של גאון, מסירה שלא ראינו בישראל מאז שקוסם אחד עבר לטלוויזיה.
ברשותכם, נישאר עם קטן לעוד קטנה. מה שעובר על הקפטן זה לא פחות מרנסנס. מכל הבחינות. המסירה הזו, ורבות כמוה. הגליצ'ים, ההנהגה, השקט, המילה טובה לצעירים. אתמול, עם שריקת הסיום, הקהל קרא וקטן בא. רק הוא והם. רבים מהם ורבים מאיתנו כבר הגדירו אותו כחדשות ישנות, כסוס מת. אין כרגע בכדורגל הישראלי, וזו עובדת ברזל, שחקן שזוכה ליותר כבוד מהמועדון שלו, מהקהל שלו. אין כרגע בכדורגל הישראלי, וזו עובדת ברזל, דמות מוערכת יותר מיניב קטן.
מעשה שהיה, כך היה
שבע דקות לאחר סיום המשחק. 0:3 לחיפה, אוהדי בית"ר כבר מזמן התפזרו. אוהדי חיפה נשארו ביציע הצפוני, שמחים ותקועים. בטדי, לקהל האורח מותר לצאת רק לאחר שהבית"רים בבתים. מכות, אתם יודעים. אוהדי מכבי חיפה נהנו במשך 90 דקות, אבל זה היה עוד כלום לעומת ההדרן שציפה להם בזמן שהיו תקועים ביציע הצפוני.
הדשא היה ריק מאדם. כמה עיתונאים, כמה טכנאים, כמה סבלים. פתאום, מנהרת השחקנים התמלאה בירוק. "בואו, חבר'ה, בואו, בואו", קרא הקפטן קטן, וכל הסגל אחריו. הקפטן הוציא את האף מהמנהרה, סימן לאוהדים לעשות עם הידיים. "אוקיי", אמר קטן לכולם, "יוצאים אליהם שוב". "יניב, גליץ', גליץ'", קרא גולסה, ושחקן אחר, אולי אזולאי, הציע בכלל גל. "לא, גליץ', גליץ'", הקשר קרא באגרסיביות. קטן הנהן בהסכמה. אבל מישהו היה חסר לו. "דקל, בוא גם". הבלם הפצוע גויס בג'ינס לא הוא יפסיד את הרגע הזה. הם עמדו לצאת, ופתאום שמעו "חכו לי". זה היה תורג'מן, בטח היה באמצע הסיבון. השחקנים הירוקים החלו בריצה המרגשת, העור הפך לברווז, וזה נגמר בגליץ' ארוך (חשיפה: קינן, כנראה מדאגה ללכלוך הג'ינס, הסתפק בכפיים).
השחקנים הודו לקהל, וחזרו לכיוון המנהרה. ואז שינוי כיוון שוב, ועוד גליץ'. האוהדים הרגישו שיכורים, למה מגיע לנו כל הטוב הזה. ואז שוב מנהרה, ושוב שינוי כיוון. כדי לא להגזים, צעירי ופיליאבסקי סימנו "די" עם היד. מצטערים, חברים, אנחנו עוד נשוב.
בדיוק כשכל הירוקים התפנו סופית, על הדשא עמד רק ערן לוי. טייטס וגופיה בלבד לגופו, ואביגיל שרעבי לאוזנו. "אני אחסל אותו על מה שהוא עושה לך", אמרה דברי תורה, וערן לוי השיב: "בסדר, בסדר, רק תירגעי". חלוץ בית"ר ירד לכיוון אותה מנהרה, ובדיוק אז אלפי הירוקים שאגו חזק מכול: "ערן לוי מת". השחקן הכי מעניין בליגת העל לא התבלבל. הוא לבש בחזרה את החולצה של בית"ר, מתח את הטייטס לדרגת פוליטיקלי קורקט, ופשוט הלך אל ההמון, ומחא כפיים. השאגות התעצמו, "ערן לוי בוא לפה". לאחר כמה שניות הוא ירד בחזרה, וסינן: "קהל נדיר יש למכבי חיפה. ביום שהם יפסיקו לקלל אותי, אני לא בא יותר למגרשים".
בטח הבנתם כמה כיף היה לאוהדי מכבי חיפה. אז ככה כיף היה גם לשחקניה. וכל הכיף הזה, שבא עקב כל ההצלחה הזו, רק המחיש את הריק הגדול שנקרא בית"ר ירושלים.
זה דווקא התחיל טוב. הקהל בא בכמות גדולה מהצפוי. בתשלום, בתחנונים, בגיוס של קורנפיין. לא משנה איך, תמיד טוב שיש קהל מאשר שאין קהל. עד הפנדל המיותר של מויאל על גולסה, היתה בטדי אווירה שסוף סוף הזכירה את בית"ר של לפני שקפץ לגאידמק הארקדי. אבל עם הנתונים אי אפשר להתווכח. הקבוצה היתה בשיא מקצועי של שנים אחרי ה-0:2 על הפועל תל אביב בבלומפילד. מאז, בעשרה משחקים, חוץ מניצחון על מכבי ועל אום אל פאחם בגביע, כלום. בארבעה ימים הם חטפו שמונה שערים. בית"ר בלי האוהדים זו לא בית"ר, אומרים כולם. יכול להיות שכולם צודקים, אבל אם כן, זה מעליב את אלי כהן ואת הסגל שלו. אם אלו אנשים שמסוגלים לתפקד רק בתמיכה של המון משולהב, מקומם לא בקצפת של הענף הזה.
נכון, האוהדים שלהם עושים משהו מפגר והבעלים שלהם עשה משהו מפגר עוד יותר, אבל אין שום הצדקה לרצף השבועות האחרונים. קהל זה דבר חשוב להצלחות, אין ספק, אבל הוכח שאפשר גם בלי. בחצי גמר הגביע, למשל, יש שלוש קבוצות שבעונה שלמה לא ממלאות את טדי. קרית שמונה לקחה אליפות בלי אולטראס והפועל תל אביב, על כמעט רבבת מנויה, נראית כמו קבוצה מהמקום ה-15 בלאומית.
לגבי אלי כהן, אין ספק בכלל. הוא מאמן מעולה שמקומו בקבוצות הכי גדולות שיש כאן. לגבי שחקניו, הם חייבים להוכיח שזו העבודה שלהם, ולהתחיל לספק את הסחורה גם מול אצטדיונים ריקים או עוינים. איזה קטע, בשביל זה המציאו את הפלייאוף התחתון.
***
בתזמון שמעורר חשד, איתמר צ'יזיק, רגל על רגל, הפריח עשן לבן מסיגריה חומה. רגוע רגוע. ה-0:1 של טואטחה כנראה שהספיק לו, לבחור שגם כך לא נראה מודאג מדי בימים שכאלה. האפיפיור, יעקב שחר, דווקא היה בטראנס. הרגל השמאלית רטטה על רצפת יציע הכבוד, יד שמאל מנסה להשתלט עליה. בכל זאת, הבוס הגדול ראה יותר מדי גביעים בורחים לו מבין האצבעות. אחרי הפנדל של ויאם עמאשה, כף היד עברה לשבת בין השפה לאף, במבט מודאג של אבי-ריקן-הולך-לשתול-פה-צמד. אחרי הפגיון של אנדלובו, שחר עבר לפוזת צ'יזיק. רגוע רגוע. כמובן שבלי עשן לבן. הוא, את הבחירה הגורלית שלו, כבר עשה ב-25 בנובמבר.
