תואר שני

* כל הדירוג בכתבה הוא סובייקטיבי ונועד בעיקר לעורר מחשבה ודיון. כולכם מוזמנים לדרג אחרת ולהציע סגניות שונות

טבלת הסיום:
1. מכבי חיפה 95
2. מכבי תל אביב 88

88 נקודות לא הספיקו למכבי תל אביב לקחת אליפות באותה עונה. 88. בעונה הזו קבעו הצהובים שיא – כשפתחו את הליגה עם 11 ניצחונות רצופים. "הייתה לנו קבוצה מעולה באותה עונה", אומר אבי נמני. "קבוצה טובה יותר מהקבוצות שלנו שזכו באליפויות לאחר מכן. חיפה פשוט היו בשיא".

נמני לא שוכח. "מילאנו את רמת גן כמה פעמים באותה עונה, ואני ממש לא זוכר משחק אחד שאפשר לומר שבגללו אנחנו לא אלופים. באיזשהו מקום פשוט הבנו שמכבי חיפה לא עומדת לעצור". והיא לא עצרה. 28 ניצחונות, 11 תיקו, 0 הפסדים. לכו תעשו טוב יותר מזה. לנמני נשאר רק להתרפק: "הלוואי שהיו לנו מפגשים כאלה גם היום, הלוואי שהיריבות הזו תחזור. הכדורגל של היום לא מזכיר במאומה את מה שהיה אז. גם באיכות, גם בעניין".

- אולי היריבות תחזור עוד העונה.

"גם אם כן, זה לא יהיה זה".

טבלת הסיום:
1. מכבי תל אביב 75
2. בני יהודה 62

"הקבוצה הכי מוכשרת שראיתי בחיים שלי", אמר עיתונאי אוהד בני יהודה כשהוא נזכר בזו של 1991/92. ובאמת, אם הכתומים של אותה עונה לא היו מסיימים במינוס 13 מהאלופה מכבי תל אביב, כנראה שהם היו מדורגים גבוה יותר גם בטבלה זו.

"זו הייתה עונה מצוינת, שלי ושל בני יהודה", נזכר האווירון אלון מזרחי. "הייתי מלך השערים, ויותר חשוב – כל הקבוצה היתה מצוינת. מוטי איוניר בא ממכבי, אנדריי באל גם. אני, קודריצקי ז"ל, חיים רביבו, דוד אמסלם. בכדורגל של היום, היינו אלופים בלי ספק בכלל".

אבל אז הייתה מכבי תל אביב. זוהר, נמני, קלינגר, מליקה, דריקס. הצהובים שרפו את הדשא כמעט בכל שבוע ולא השאירו לשכונה תקווה. במשחק העונה, לעומת זאת, הכתומים עשו 1:3 בלתי נשכח, כשהשער השלישי בכלל בלתי נשכח. "היו במהלך ההוא 25 מסירות רצופות", אומר מזרחי. "25 פעמים הכדור נע מרגל לרגל, דאבל פסים, הקהל עושה 'אולה אולה', עד שאלפיה הכניע את אובארוב. זה היה המשחק הכי גדול בהיסטוריה של בני יהודה, אין לי ספק".

מזרחי בטוח שהבדלי הכוחות באותה עונה ממש לא שווים את הפער. "היינו אפילו יותר טובים ממכבי", הוא טוען. "ניצחנו אותם בליגה וגם בגביע הטוטו. זה אומר הכל. הם פשוט היו יציבים יותר. עשינו עונה ענקית. באותה עונה בבני יהודה שיחקו השחקנים הכי טובים במדינת ישראל".

טבלת הסיום:
1. הפועל רמת גן 40
2. מכבי יפו 39

"היום אפשר כבר להודות", כתב אריה מליניאק ב"ספר מלכים" של רון עמיקם. "הפועל רמת גן לא היתה הקבוצה הטובה בארץ. מעולם. אפילו לא בעונת האליפות ההיא. מכבי יפו הביסה אותנו פעמיים, והמפגש במכתש היה אחד ממשחקי הכדורגל הגדולים ביותר אי פעם. אפילו כתבי החצר של רמת גן העניקו לכל היפואים 8 ומעלה. שלא תטעו. רמת גן הייתה גדולה באותו משחק. זה הספיק רק להפסד 3:1".

"יפו הגיעה אז עם מאמן בולגרי חדש, נטקו ולב, וכמעט כל השחקנים היו צעירים, בין 18 ל-22", מספר עמיקם, עיתונאי, היסטוריון ובעל זכות במכבי יפו החדשה. "בובי קלמי, ציון דגמי, אהרונצ'ו לוי, ישראל אשכנזי, יחזקאל קצב ואיינשטיין קאליש. זו הייתה קבוצה אטרקטיבית ברמה מטורפת. שיחק בה המגן השמאלי הטוב בתולדות מדינת ישראל, מוצי ליאון, הרוברטו קרלוס הישראלי. כמו אמסטף הוא היה רץ לעבר היריב. השחקנים היו רואים אותו, עוזבים את הכדור".

יפו באה מאחור, בהפתעה, ואיימה על השלטון של הפועל פ"ת על חמש האליפויות הרצופות. אבל הפסד אומלל מול הפועל חיפה לקראת סיום העונה גרם להכרעה במחזור האחרון. הפועל רמת גן אירחה את מכבי חיפה, יפו את הפועל ירושלים. "יפו כבשה כבר בדקה השלישית", אומר עמיקם, "ובמשך 56 דקות הייתה אלופה, אבל בדקה ה-59 הגיעו החדשות הרעות מרמת גן. לא נורא, תמיד נזכור מהעונה הזו את ה-1:3 במכתש, את אחד המשחקים הגדולים שהיו כאן".

טבלה סופית:
1. בית"ר ירושלים 69
2. הפועל תל אביב 68

הפועל תל אביב של אותה עונה אימצה באופן מושלם את התחזית של עלי מוהר ז"ל, ואכן פירקה 0:1. 10 פעמים זה קרה, אבל זה לא הספיק לאליפות. זה הספיק למשחק שרוכים. בית"ר ירושלים יצאה למשחק חוץ מול בית שאן, בקרית אליעזר, והשער של פישונט היסטוריה.

"התגבשה אז קבוצה של פייטרים עם ניצוץ", אומר שמעון גרשון. "שלום תקווה תמיד היה נכנס ומביא שינוי, אני הייתי בהגנה ביחד עם אסי דומב. היתה תשוקה בקבוצה, ואני מרגיש את הטעם של העונה הזו עד היום. ההתלהבות, כל ה-0:1 האלה. אפילו גרמנים כינו אותנו. היינו שמים גול, והקבוצה השנייה הייתה יודעת ששם זה נגמר".

גרשון, מן הסתם, לא שוכח את מאורעות קרית אליעזר. "ניצחנו את הפועל פתח תקוה וכולם רצו לחדרי ההלבשה לבדוק מה קורה בחיפה. אלי כהן נכנס ואמר שבית שאן השוותה, וכולנו היינו באוויר. אנשים קפצו, טירוף חושים. כל אחד רץ לתפוס טלוויזיה או רדיו, כאילו זה שנות ה-60. עוד ברדיו שמעתי שמשהו שם לא בסדר. מישהו לידי זרק שזה לא ייגמר טוב. אמנם עבר הרבה זמן, אבל זה עדיין רגע קשה. שתדעו, לא מעט אוהדים מחשיבים את העונה הזו בתור אליפות".

עמיקם, שנכח במגרש, מוסיף כי "משחק השרוכים עשה עוול היסטורי דווקא לבית"ר ירושלים. אולי לא הגיע לה לזכות באליפות מבחינה ספורטיבית, אבל מבחינה מקצועית היא הייתה הכי טובה באותה עונה".

טבלה סופית:
1. הפועל באר שבע 42
2. בית"ר ירושלים 40

"מפח נפש גדול", מתבאס דני נוימן. "ומצד שני, העונה ההיא נגמרה בהישג הראשון שלי ושל בית"ר ירושלים - גביע המדינה". במחזור האחרון שיחקה בית"ר בבלומפילד, מול מכבי תל אביב שנאבקה נגד הירידה. הפועל באר שבע אירחה את יפו. ניצחון וזה גמור. בבית"ר לא האמינו יותר מדי, ויש שמועות חזקות עד היום שהיה מן הסכם כלשהו עם מכבי – אנחנו בליגה ואתם בגמר הגביע.

"אני מקווה שאלו שאומרים את זה כבר לא עובדים בכדורגל הישראלי", אמר נוימן. "לא היה ולא נברא". מה שאף אחד לא ציפה לו, זה שיפו תדהים בבאר שבע. רק שבית"ר הפסידה למכבי 2:0. אם הייתה מנצחת, הייתה זוכה באליפות ראשונה.

"לא האמנו שיפו תנצח", מודה נוימן, שמתנחם בעונה היסטורית וגדולה: "הייתה אווירה נפלאה, מלמיליאן, ויקטור לוי ואני היינו שלישיית שוקולד-מנטה-מסטיק, הצגנו כדורגל תאווה לעיניים, היו באים אלפים לכל מגרש. ועשינו את זה בלי כסף. היינו מתלבשים בבתי מרחץ, מתאמנים בגן סאקר ליד אנשים שעושים מנגל. אפשר ללמוד מזה היום".

טבלה סופית:
1. מכבי חיפה 71
2. הפועל פתח תקוה 70

הפועל פתח תקוה הייתה באותן שנים הסגנית האולטימטיבית, וב-1990/91 זה היה אכזרי ביותר. במחזור ה-29 מכבי חיפה הגיעה לאם המושבות, והביתיים שיחקו מצוין. המאמן אז אברהם גרנט, ממרחק 21 שנים ואלפי ק"מ, לא שוכח. "הבקענו שני שערים חוקיים", אומר גרנט בשיחה מארה"ב, "והשופט חיים ליפקוביץ' והקוון בני כהן פסלו לנו אותם. עד היום לא יודעים למה. כולם ראו את האמת".

גרנט לא מרפה: "צריך לשכוח מהמשחק הזה. לאורך כל העונה עשינו הכל נכון, שיחקנו מדהים, ופתאום לא טעות שיפוט אחת אלא שתיים. לא זוכר מקרה כזה. שלא נתחיל בכלל לדבר על המשחק מול צפרירים, ששני שחקנים שלנו התנגשו ברחבה והשופט שרק נגדנו פנדל. זו היתה עונה מצויינת שלנו, ניצחנו 2:6 את הפועל תל אביב, 0:3 את מכבי תל אביב. אין אחד במדינה שלא הזדהה איתנו".

חלוץ העבר, ניר לוין, מסכים: "הפסדנו אליפות בגלל שיפוט. היינו מעולים באותה עונה, גם בחיפה הודו שהיינו הרבה יותר טובים מהם. קשה להאמין שלא לקחנו אליפות באותה שנה. ב-0:0 נגד חיפה היתה לי הזדמנות שלא אשכח מול צ'אנוב. הוא לקח לי כדור גדול, אבל לא בעטתי מספיק טוב. אני לא שוכח את זה".

לטענת גרנט, הפועל פתח תקוה בכלל לא צריכה להיות בכתבה הזו. "אתם עושים כתבה על סגניות, ואנחנו היינו אלופים. איך אמרו פעם", החל להתפקע מצחוק, "שדדו אותנו לאור החושך".

גרנט לא זר לאכזבות. מה יותר עצוב – משחק העונה או גמר הצ'מפיונס? "פתח תקוה זו קבוצת הנעורים שלי", אומר גרנט. "התפתחתי יחד איתה. מבחינת אכזבות, שני המצבים מאכזבים באותה מידה. הפנדל של טרי בצ'לסי זה דבר שאני חי איתו עד היום, אבל בוא נגיד ככה: אם ליפקוביץ' היה מאשר את אחד השערים, וטרי לא מחליק בפנדל, הייתי אדם עוד יותר שמח".

טבלה סופית:
1. מכבי תל אביב 69
2. מכבי חיפה 69

זו הייתה מכבי חיפה של יצחק שום, של הצ'מפיונס ליג, של רוסו ופראליה ובנאדו וקטן ודוידוביץ' ויעקובו ובאדיר וזנדברג וברדה ועידן טל וז'אוטאוטס וחרזי וקייסי וז'אנו. זו היתה כנראה הקבוצה המוכשרת ביותר שלא זכתה באליפות, וסליחה מהמקבילה הירוקה של 1996 – על רביבו וברקוביץ'.

"לא שוכחים עונה כזו", מסכים מיכאל זנדברג. "זו היתה העונה הראשונה שלי בחיפה. הבקענו המון, ספגנו המון, וחבל שהעונה הוכרעה על הפרש שערים". במחזור האחרון חיפה היתה באשדוד. הירוקים התפרעו עם חמישייה במחצית, הולצמן צמצם בדקה ה-62 ומכבי תל אביב החלה לשבור באותו זמן את הפועל פתח תקוה.

"בסופו של דבר היינו צריכים שלושה שערים", אומר זנדברג, "היתה הפסקת חשמל ביום ההוא והכל היה הזוי ומטורף. זה היה כמו בסרט, שמענו מהקהל מה קורה ברמת גן. כמה גולים שנתנו, זה פשוט לא הספיק. כמה מחזורים לפני גם עשינו 2:2 כל כך מיותר נגד בני יהודה, שזה לדעתי המשחק שהפסיד לנו את האליפות".

זנדברג משוכנע: "לא עולות לי בראש סגניות יותר טובות. היינו קבוצה אדירה והיה פספוס גדול. אני בטוח שאנחנו הסגנית הכי טובה שהיתה בישראל".

טבלת הסיום:
1. מכבי תל אביב 39
2. הפועל תל אביב 39

הסיפור בכלל מתחיל שנתיים לפני, והאגדה מספרת כך: רוני קלדרון, כוכב אדום בן 16, איחר למשחק בנוער. המאמן רחביה רוזנבוים שלח אותו הביתה. בדרך הביתה עצרה מונית מהאימפריה של ליגה ב', מספרים שזו א.ס דוד תל אביב, והחבר'ה קראו "בוא, קלדרון, בוא תשחק איתנו". קלדרון בא, שיחק כמזויף, זוהה והושעה לחצי שנה מהמגרשים. בזמן הפנוי הוא טס להורים בסן פרנסיסקו.

הפלא חזר בחצי העונה השני של 1968/69, עשה שמות לכל הקבוצות ועשה שם לעצמו. אליפות ושחקן העונה, וכל זה בחצי שנה. בפסאז' הוד, דיזנגוף של פעם, הוא פגש בפשנל של הגשש (אברהם דשא). סוכני שחקנים היו אז רק לאלה של הקולנוע, ופשנל דחק בטאלנט "אני אוציא אותך לחו"ל". "מה צריך לעשות?", שאל קלדרון. "הסגר", ענה פשנל. אז קלדרון נכנס להסגר, רק כדי להתחרט כעבור יומיים, כי לא רצה שוב להפסיד זמן משחק ארוך. בהתאחדות אמרו "אין התחרטויות", ותקופת הצינון נקבעה לחצי שנה. קלדרון הפסיד את הדרבי של ינואר 1970. הפועל הפסידה את הדרבי 5:0. הפועל הפסידה את האליפות על יחס שערים.

"מכבי לקח 0:5", שייע פייגנבוים לא שוכח. "כולם מדברים על ה-0:5, אל תשכחו שנתנו להם 1:2 אחרי כמה ימים (43), בלילה. כבשתי צמד. שמע, הייתי משחטה אז, כל משחק ים גולים. אנשים היו באים לאצטדיון כבר ב-10 בבוקר כדי לראות אותנו, היו מביאים אוכל מהבית. מכבי תפסו אותנו בדרבי הראשון בלי פרימו, בלי בז'רנו, בלי קלדרון. היינו בלי האסים. זו היתה הפועל אדירה באותה עונה. דרסנו את כולם, את מכבי לא".

טבלה סופית:
1. הפועל תל אביב 49
2. מכבי חיפה 49

אולי לא הסגנית הכי מוכשרת, אבל בטוח שמדובר בסגנית בלתי נשכחת, בעונה אולי הכי דרמטית בתולדות הכדורגל הישראלי (וכנראה בתולדות העולם, עד שבאו אגוארו וסיטי). ערן זהבי חילק את ירושלים בדקה ה-92, ומכבי חיפה, שהיתה צריכה ניצחון במשחק "חוץ" על בני יהודה, פישלה עם 1:1 נוראי. 87 נקודות ליגה היו לירוקים באותה עונה, יותר מלהפועל תל אביב, אבל לאחר קיזוז התהפכו היוצרות, גם במגרש וגם על הטבלה.

יוסקה מיזלבך, סבו של השדר עמית הורסקי, שיחק בצעירותו במכבי חיפה. ב-1986 לקח הסבא את הנכד, צבע אותו בירוק ושם אותו בשער 11 בבלומפילד, רק כדי לבכות ביחד אחרי האליפות של גילי לנדאו. הורסקי, לא אוהד מושבע אבל אחד ששמר לחיפה פינה חמה בלב, מונה לשדר את "משחק האליפות" ב-15 במאי 2010.

"חשבתי שהנה אני סוגר מעגל", הוא מספר. "אלפי ילדים באו לחגיגה, הפנינג, היה ברור שחיפה מנצחת. ופתאום צעירי עושה 0:1, וכולנו בשוק. טישיירה עוד הספיק להשוות ובלומפילד רעד, אבל כולם חיכו לעוד שער שפשוט לא בא". ואז בא זהבי. "העורך צורח לי באוזנייה '1:2 להפועל! 1:2 להפועל! תגיד את זה'. ואני לא יכול. עברו שניות ארוכות עד שהצלחתי להוציא את זה מהפה שלי, עד שהצלחתי לצעוק שהפועל אלופה. אחרי השידור אנשים התחילו לקלל, לאיים, לקרוא לי 'אוהד הפועל מסריח'. אם הם היו יודעים כמה זה לא היה נכון".

הורסקי כבר יותר מנותק, לא אוהד שרוף ולא שונא אף אחת, אבל אז, בשנייה אחת, הוא חזר ל-1986. "פתאום ראיתי מאות ילדים בוכים", הוא אומר, "והם נראו בדיוק כמו שאני נראיתי אז. מה לעשות, שוב קללת בלומפילד".

טבלת סיום:
1. הפועל כפר סבא 42
2. מכבי נתניה 41

מכבי נתניה הייתה אגדה אז, עוד בעונה שלפני המבול. דוד לביא, פיזנטי, לם, שירזי, ובעיקר עודד מכנס. "זו הייתה אחת העונות הגדולות של מכבי נתניה", אומר חלוץ העבר, והוא בטח מתכוון לשישייה נגד מכבי, לשישייה נגד בית"ר ול-2:5 האדיר נגד הפועל כפר סבא במשחק העונה. "באופן אישי, זו הייתה עונה אדירה שלי", אומר מכנס, שכבש 26 שערי ליגה באותה עונה.

"אני זוכר את המשחק האחרון, בבית נגד ראשון לציון. אם מנצחים היא יורדת וכפר סבא נגד שמשון, ידעו שתיקו מספיק לכפר סבא לאליפות ולשמשון לא לרדת. מהתחלה הבנו שחייבים לטרוף את המגרש, הובלנו 0:2 כבר אחרי 11 דקות. אבל עוד בזמן המשחק שלנו שמענו שבמשחק של כפר סבא הכדור לא זז מעיגול האמצע. כמובן שנגמר 0:0. לא היתה מדיה רצינית אז, לא הבנו עד כמה היה מחדל. זו הייתה אכזבה ענקית".

ואז מכנס מתפנה לנוסטלגיה מהאימפריה הצהובה. "היינו קבוצה מלוכדת, מוכשרת, אדירה. זה שלא לקחנו אליפות זה עוול. עשינו 2:5 במשחק עונה – מי עושה דבר כזה? לא יודע מי ברשימה שלכם, אבל אין סגנית יותר טובה מאיתנו".

צודק.

11. מכבי חיפה 1995/96. עונה מדהימה, אבל לדעתי חיפה של 2002/03 היתה יותר מרשימה.

12. בית"ר ירושלים 1983/84. דרמטית ומרגשת, איבוד אליפות אומלל בימק"א מול הפועל תל אביב.

13. הפועל חיפה 1958/59. הייתה צריכה לנצח במחזור האחרון וחטפה חמישייה מיפו.

תודה מיוחדת לרון עמיקם ולאתר dribblist.com על העזרה, על העצות ועל הנתונים

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il