בספר שלו Football and Gangsters, מספר העיתונאי החוקר גרהאם ג'ונסון על מקרים רבים ומדאיגים של קשר בין העולם התחתון לכדורגל באנגליה. הוא כותב כיצד משפחתו של סטיבן ג'רארד ספגה איומים כשהוא רצה לעבור לצ'לסי, איך עבריינים תכננו לסחוט את ווין רוני באמצעות קלטות סקס בהן הוא כיכב, ועוד.
אחד מהפרקים בספר מוקדש לסיפור שזהו התקציר שלו:
בספטמבר 2004 אירחה לידס יונייטד את קובנטרי למשחק במסגרת הצ'מפיונשיפ. ערב המשחק קיבל חבר הנהלת לידס, כריס מידלטון, שיחת טלפון מבכיר אחר בהנהלה, סיימון מוריס. "הוא התקשר אלי ואמר לי: 'השחקנים של קובנטרי נמצאים כרגע במסעדת ביבי'ס. תיקח כמה כדורי אקסטזי, תלך לשם ותשים במשקאות שלהם ושל המאמן פיטר ריד'", מספר מידלטון.
מוריס קיווה שאחרי לילה ללא שינה וכשהשרירים שלהם רפויים, שחקני קובנטרי לא יצליחו להוות יריב, אבל מידלטון לא עשה כדבריו, אם כי הוא לא סיפר לחברו שהחליט לגנוז את התכנית. לידס ניצחה 0:3 גם בלי עזרת האקסטזי, אבל הסיפור הזה חשף פרק קצר ואפל בקומת ההנהלה של האימפריה ממערב יורקשייר.
בסוף שנות ה-90 החליט האיש הכל יכול בלידס יונייטד, פיטר רידסדייל, שהוא מעוניין שהקבוצה תקרא תיגר על השליטה של מנצ'סטר יונייטד בכדורגל האנגלי. הוא לקח הלוואות ענק מבנקים כדי לממן רכישות דוגמת זו של ריו פרדיננד מווסטהאם תמורת כ-18 מיליון ליש"ט, או לשלם משכורות עתק לכוכבים כמו מארק וידוקה והארי קיוול, והתפרע בלי להשאיר עקבות.
הקשר סת' ג'ונסון למשל, סיפר שאחרי שרידסדייל הגיע להבנות על רכישתו מדרבי קאונטי ב-2001, הוא והסוכן שלו התכוננו לפגישה עם היו"ר וסיכמו לדרוש משכורת של 13 אלף ליש"ט לשבוע. להפתעתם, רידסדייל אפילו לא חיכה למוצא פיהם והצעת הפתיחה שלו עמדה על 30 אלף לשבוע. כשהסוכן נראה מופתע, היו"ר נבהל ומיד העלה את ההצעה ל-35 אלף. ג'ונסון המאושר - כמעט מיותר לציין - חתם בחפץ לב.
כשהתוצאות לא הגיעו ולא זרם די כסף מהשתתפות קבועה בליגת האלופות וממכירת מרצ'נדייז במזרח הרחוק כפי שנעשה במועדונים אחרים, הכל החל להתפורר. בעונת 2003/4 הצרות הכלכליות של לידס עלו על גדותיהן. רידסדייל עזב והותיר מועדון שנמצא על סף פשיטת רגל, ולקבוצה מונתה חברת ניהול חיצונית במטרה להציל אותה. אחד מחברי ההנהלה החדשים היה יזם מקומי צעיר ואוהד של הקבוצה, סיימון מוריס שמו.
מוריס היה אז בן 27 בלבד, אבל כבר נגע בשמיים. שנים לפני כן הוא נשר מלימודי משפטים באוניברסיטה והשקיע בעסק למכירת מעילי עור - שם עשה את הונו הראשוני. אחר כך הקים חברת נדל"ן קטנה ובשנים הבאות הרוויח מיליוני ליש"ט ודורג במקום השמיני בין עשירי אנגליה מתחת לגיל 30. היעד הבא שלו היה השתלטות על לידס יונייטד והיו לו כמה תכניות מעניינות כיצד לחלץ אותה מהצרות הכלכליות.
מייקל דוברי נרכש על ידי לידס מצ'לסי ב-1999 תמורת כ-4.5 מיליון ליש"ט, חתם על חוזה במסגרתו הרוויח 24 אלף ליש"ט לשבוע, אבל מעולם לא עמד בציפיות הגבוהות ממנו. בעוד שחקנים כמו מארק וידוקה, פול רובינסון, אלן סמית' וג'יימס מילנר נמכרו אחרי עונת 2003/4 בה ירדה הקבוצה לליגת המשנה, ראשי המועדון לא הצליחו להיפטר מדוברי ומהמשכורת הגבוהה שלו, והדבר גרם להם כאב ראש אמיתי.
שיכור מכוח, סיימון מוריס גייס חבר הנהלה נוסף באותן שנים - כריס מידלטון - ורקח תכנית לקצץ בעלויות. מלבד דוברי, על הכוונת עמדו שלושה שחקנים נוספים שהרוויחו משכורות גבוהות: איריק באקה, סת' ג'ונסון וגארי קלי, שעלו לקבוצה כ-10 מיליון ליש"ט בשנה. השניים הראשונים סבלו מפציעות ארוכות וחלק מהמשכורות שלהם שולמו על ידי חברת הביטוח, מה שהותיר את דוברי וקלי חשופים בצריח.
בפברואר 2005 חשף "סאנדיי מירור" את המזימה. "תכננו לשים לדוברי אקסטזי וקוקאין בפסטה או בשתייה באחת מהארוחות הקבוצתיות", סיפר שם מידלטון. הוא החל לעבוד על התכנית, אבל גילה שהשימוש באקסטזי לא יהיה אפקטיבי מספיק ושעדיף להשתמש בסטרואידים: "החלטנו לעשות שינוי ולנסות לסמם את דוברי בצורה אחרת. נעשתה שיחה למאמן קווין בלקוול והיה ניסיון לשכנע אותו להתחיל לתת לשחקנים משקה פרוטאינים על בסיס קבוע. התכנית הייתה להכניס סמים למשקאות".
הכלכלן פול גרלאנד עבד באותה תקופה יומם וליל על ספרי החשבונות. באחת מישיבות ההנהלה, הוא סיפר שנציג של חברות ההשקעות ששוקלת לרכוש את המועדון, הביע דאגה בנוגע לחוזים הגבוהים של חלק מהשחקנים. למוריס הייתה תשובה. "דיברנו על זה ומוריס אמר ש'יש דרכים לטפל בזה. אפשר לשים להם משהו במשקאות'", סיפר גרלאנד, "אני אמרתי שזו בושה אפילו לחשוב על זה ושמדובר בקריירות של שחקנים צעירים, אבל הוא צחק ואמר שהם עולים יותר מדי ושהם גרועים".
כשהמאמן בלקוול פסל את משקאות הפרוטאינים והתכנית לא יצאה לפועל, מוריס הגה רעיון חדש ומהפכני אפילו יותר: לשכור אדם שישבור לגארי קלי את הרגליים. על פי עדויות, איש העסקים הסביר: "זה יהיה הדבר הכי קל לעשות. פשוט נגמור אותו במגרש החנייה של הפאב. זה יהיה ממש פשוט אם שני 'אוהדים'של מנצ'סטר יונייטד יכו אותו, ירסקו לו את הרגליים, והוא לא ישחק יותר לעולם".
מוריס הכחיש הכל ("שום דבר מזה לא קרה ואין שום מידע על הדברים בהם מאשימים אותי"), אבל המזל הגדול של שני הכדורגלנים היה שהוא הטיל את המשימות על אנשים שסברו שהוא הלך רחוק מדי ולא הוציאו אותן לפועל.
כשהפרשה נחשפה, דוברי כבר היה שחקנה של סטוק סיטי והוא הגיב בקצרה: "תמיד ידעתי שהם מתכננים להיפטר ממני". קלי לעומתו, אחד מהשחקנים האהובים בחדר ההלבשה ב-20 השנים האחרונות, המשיך לשחק בקבוצה ופרש ב-2007. הוא מעולם לא לבש את מדיה של קבוצה מקצוענית אחרת.
ומה עם מוריס?
סיימון מוריס אמנם לא הצליח לרכוש את לידס, שנקנתה על ידי קן בייטס ב-2005, אבל גם ההאשמות הקשות של חבריו להנהלה לא מנעו ממנו להמשיך לנסוק. ההון שלו הוערך ב-69 מיליון ליש"ט והוא התראיין בכל מקום ואתר, עד שהגיעה הנפילה.
ב-2009 החלו העסקים שלו לקרוס עד שבמהרה הוא נאלץ להכריז על פשיטת רגל. הוא הסתכסך עם שותפו לעסקים ובן זוגה לשעבר של אחותו, הדלי מאנטון, ושוב רקם תכנית. מוריס שלח את שומר ראשו לאיים על מאנטון ולסחוט ממנו 100 אלף ליש"ט, אבל האחרון פנה למשטרה וזו עצרה את שומר הראש ואת מוריס עצמו.
לפני כחודשיים נשלח סיימון מוריס למאסר של 18 חודשים וביום חמישי האחרון הערעור של עורכי דינו שביקשו לקצר את העונש, נדחה. אם לא די בכך, ביום שלישי נעצרו אביו, אמו ואשתו בחשד להצתה של רכב. התקשורת האנגלית לא פירסמה את שמו של הקורבן.
בשנים האחרונות לידס יונייטד שמה הרחק מאחור את הפרק המביך תחת אותו חבר הנהלה והיום היא נאבקת על חזרה לפרמיירליג האנגלית. מוריס לעומת זאת, עושה את הדרך ההפוכה. הוא אמנם מעולם לא הואשם על ידי המשטרה או בית המשפט על הכוונות שלו כשהיה חבר ההנהלה בלידס, אבל הוא בהחלט משלם עליהן היום.