תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 48:34
סיימה את העונה: מקום עשירי במזרח
תכנית הפעולה איתה פתחו מקבלי ההחלטות בטורונטו את העונה שעברה לא הייתה ברורה בדיוק - וזה בניסוח עדין. סגל הקבוצה נבנה כך שהשחקנים הצעירים והמבטיחים של הראפטורס נדחקו הצידה על ידי שחקנים ותיקים (ובינוניים) יותר: קייל לאורי חלק את עמדת הרכז עם חוסה קלדרון, הרוקי טרנס רוס איבד דקות למיודענו אלן אנדרסון, ולרוקי יונאס ולנצ'יונאס נתקע בגרון אנדרה ברניאני (כשזה היה בריא). טורונטו פתחה את העונה שעברה עם סגל שאינו בנוי להיאבק באופן ריאלי על מקום בפלייאוף, גם לא בקונפרנס המזרחי החלש של העונה שעברה. אולם מצד שני, היא גם לא נראתה כקבוצה ששמה בראש מעייניה את עתידה, ולא הייתה בנויה לתת במה לכישרונותיה הצעירים. או במילים אחרות, טורונטו נראתה כקבוצה בינונית התלויה בין פלייאוף ללוטרי.
במצב הזה הדבר העיקרי שהיה לה להציע לאוהדיה הוא נכסי טריידים והבטחה לשינוי שעתיד לבוא. על בריאן קולאנגלו, הגנרל מנג'ר דאז, היה רק להחליט באיזה סוג של טריידים הוא חושק: כאלו שייקחו את טורונטו צעד אחורה ואת שחקניה הצעירים צעד קדימה, או למשכן את העתיד לטובת ניסיון נועז להיאבק על הופעה ראשונה בפלייאוף זה חמש שנים. כשהגיע הטרייד דד-ליין, הראפטורס כבר היו 14 משחקים מתחת ל-50% ניצחונות - עידנים מחוץ לפלייאוף. כשהשכל הישר הצביע על בנייה מחדש, דווקא אז הגיע הטרייד על רודי גיי; הרפטורס שלחו את אד דיוויס הצעיר (בעונת פריצה) ואת החוזה הנגמר של קלדרון בתמורה לחוזה השמן של גיי - עד לא מזמן שחקן צעיר ומבטיח ובהווה מושא ללעג על-ידי אנשי ה-Advanced stats.
הגעתו של רודי גיי סימנה את הבחירה של טורונטו בבינוניות. את המשכה של העונה היא בילתה בהתכתבות עם 50% הצלחה (18:17 מאז הגעתו של גיי) והתחמקות מהחיבוק החם שמעניק ה-NBA למסרבות לנצח, המכונה גם לוטרי.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: טיילור הנסברו (שחקן חופשי מאינדיאנה), סטיב נובאק (בטרייד מניו יורק), די גיי אוגוסטין (שחקן חופשי מאינדיאנה), דווייט באיקס (שחקן חופשי, מגראבלין הצרפתית), אוסטין דיי (שחקן חופשי מדטרויט).
עזבו: אנדרה ברניאני (נשלח בטרייד לניו יורק), אלן אנדרסון (סיים את חוזהו וחתם בברוקלין), לינאס קלייזה (שוחרר כאמנטסי, חתם במועדון הטורקי פרנחבצה אולקר), סבסטיאן טלפייר (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה), מייקל פיטרוס (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה)
את המהלך החשוב ביותר שביצעה טורונטו הקיץ היא אינה ביצעה בסגל שחקניה - הסגל נותר ללא שינויים מרחיקי לכת, כאשר החמישייה היא אותה חמישייה שסיימה את העונה; השינוי החשוב ביותר התבצע ברמת מקבלי ההחלטות: קולאנגלו הוחלף בזוכה הטרי בתואר הגנרל מנגר של העונה, מאסיי יוגירי, שהגיע מדנבר. יוג'ירי, הלא-אמריקאי הראשון לזכות בתואר זה, הובא חזרה למועדון בו צמח, כחלק מניסיון כללי לשנות את תרבות המועדון שנכשל שוב ושוב בשנים האחרונות.
האתגר שיעמוד בפניי יוגירי שונה מהרבה מהאתגר הראשוני שעמד בפניו בקבוצתו הקודמת, דנבר, שם הוא נדרש לבנות קבוצה מתוך עזיבתו של כוכב במעמד על - כרמלו אנתוני. האתגר שונה אך דרגת הקושי זהה לכל הפחות; יוגירי ירש מקודמו בתפקיד את החוזים שמנים של שחקנים שנמצאים בצד השלילי של הקריירה שלהם, לפחות בכל הנוגע למעמדם: ברניאני - פעם בחירה ראשונה בדראפט ובהווה גבוה עם אחוזי שדה וריבאונד של גארד מחליף, וגיי - בעיצומו של חוזה מקסימום ובפועל סמול-פורוורד מעט מעל הממוצע במרבית האספקטים של המשחק ובעל טווח קליעה שמגיע עד הצד הלא נכון של קשת השלוש.
בעוד שבדנבר יכול היה יוגירי להתמקח ולסלול את דרכו של כרמלו החוצה תמורת חבילה נאה מאוד מניו יורק שאפשר לבנות סביבה, הפעם כאשר הוא ביקש להעביר את כוכב הקבוצה שלו לניו יורק הוא קיבל תמורה צנועה הרבה יותר - אנדראה ברניאני נשלח בתמורה לצלף המוגבל סטיב נובאק ומרכוס קמבי, שחוזהו נקנה יותר מהר מהזמן שייקח לכם להגיד גיל 39. יוזירי המשיך בניקוי אורוות חכם ובחר שלא לחדש את חוזיהם של פיטרוס ואנדרסון, וזאת על אף שהאחרון קלע לא מעט, בדקות שקיבל, ובזכות זה שהוא עשה זאת באחוזים מחרידים. הרעיון המלווה את הבחירה של טורונטו שלא להחזיר את השניים לקבוצה, וכן הבחירה לחנון את חוזהו של קלייזה, הוא רצון להעניק דקות רבות יותר לצעירים, ובעיקר לטרנס רוס.
רוס, בחירת לוטרי שיתחיל את עונתו השנייה בליגה, ימצא עצמו בסיטואציה נוחה יותר מבשנה שעברה, ועדיין רחוקה ממושלמת. את שתי עמדות הכנף בהן הוא חושק מאכלסים שני החוזים היקרים של הקבוצה, או בשמם גיי ודרוזן. הבעיה של רוס ממשיכה גם בכך שהמשחק שלו דומה מדיי לזה של גיי ודרוזן: גם הוא חסר יכולת לרכז את המשחק מעמדת הכנף, גם הוא קלע בינוני ומטה לשלוש. גם לאחר שהתחרות הצטמצמה, הוא עדיין ייאלץ להיאבק על דקות מהספסל - כשבשרשרת המזון אפשר למצוא גם את פילדס ונובאק.
בשאר העמדות המצב בטורונטו ברור ודליל יותר. בעמדת הרכז, לאחר עזיבתו של קלדרון בטרייד דד-ליין שעבר, יזכה לאורי לכמה דקות שירצה, ובדקות המנוחה שלו וכאשר ייפצע (והוא ייפצע) יעלו מהספסל האכזבה על שם די גיי אוגוסטין ודווייט באיקס שהרשים בליגת הקיץ וזכה לחוזה ראשון ב-NBA. בקו הקדמי יהיו אלו אמיר גונסון היציב והכישרון של ולנצ'יונאס שיקבלו כמה דקות שירצו, וטיילור הנסברו שיספוג את מה שיישאר.
מה מי מו
חמישייה: קייל לאורי, דמאר דרוזן, רודי גיי, אמיר גונסון, יונאס ולנצ'יונאס.
ספסל: טרנס רוס, די גיי אוגוסטין, סטיב נובאק, טיילר הנסברו, דווייט באיקס, אוסטין דיי, לנדרי פילדס, קווינסי אייסי, ארון גריי.
מאמן: דווין קייסי (יפתח את עונתו החמישית כמאמן ראשי בליגה)
מועמד לפריצה: בשונה מרוס, מצבו של הסופמור השני של הקבוצה - יונאס ולנצ'יונאס - אידיאלי. ללא ברניאני, יונאס חולק את הצבע עם שלושה שחקנים בלבד, אף אחד מהם לא מאיים על דקותיו, כל אחד מהסיבות שלו: טיילר הנסברו לא באמת אמור לקבל דקות בעמדה מספר חמש ב-NBA, ארון גריי הוא סנטר מחליף, ואמיר גונסון הוא שחקן לא רע בכלל אבל ניצב שני בליגה בעבירות לדקה בעונה שעברה. כלומר ולנצ'יונאס ישחק כפי יכולתו, ויכולתו להימנע מבעיית העבירות האופיינית גם לו (נתון מעניין - יחד עם לאורי, לטורונטו יש שלושה שחקנים בטופ 18 עושי העבירות לדקת משחק). השאלה היא רק איזה ולנצ'יונאס נקבל - את ה-MVP של ליגת הקיץ, או את הסנטר המחליף האנמי של זוכת מדליית הכסף ביורובאסקט? התשובה כנראה נמצאת באמצע, ובמקרה הנזכר לעיל זה לא מעט בכלל. 13, 9 וכמעט 2 חסימות היא תחזית מעט אופטימית אבל ריאלית שגם יוגירי, גם קייסי וגם אוהדי טורונטו יתענגו עליה בשמחה.
מועמד לדעיכה: מכמעט כל בחינה סטטיסטית (בעיקר מלבד מאחוזי שדה) רודי גיי נתן מאז המעבר לטורונטו עונת קריירה. הסגל של הקבוצה כמעט ולא השתנה, ולכן אין סיבה להאמין שגיי לא יצליח לשחזר את המספרים שלו משנה שעברה. מהבחינה הזאת הוא לא ידעך, אולם מה שאמור להמשיך ולדעוך העונה הוא מעמדו.
גיי זכה הקיץ לגנרל מנגר שמודע לחלוטין מה וכמה מעט גיי באמת יכול לתת לו. יוגירי הוא חלק מדור חדש של מנגרים, שלא היו שחקנים ושלא אכפת להם כיצד שחקנים ברחבי הליגה מעריכים שחקן מסוים (לברון גיימס ידוע בחיבתו לגיי). אלו מנגרים שלא מתביישים להסתכל לעומק בדפי הסטטיסטיקה, ויודעים לזהות שהמספרים המנופחים של גיי הם תוצר של אחוז שימוש (usage) גבוה במיוחד. כאשר הגנרל הקודם של גיי, בממפיס, גון הולינגר - ממציא ה-PER - מדד סטטיסטי המוטה לטובתם של שחקנים בעלי אחוז שימוש גבוה, בחר להעביר את גיי זה היה הסימן לכמה רחוק גיי משחקן מקסימום. גיי נכנס לעונה כאשר כל הסימנים מראים שזמנו בטורונטו קצוב: החוזה שלו, אי-יכולתו לרווח את המשחק, הציוות עם דרוזן - גם הוא בעל יכול קליעה מוגבלת - ורוס שאורב לדקות משחק. יוגירי יעשה בשכל אם ישייך את גיי לרשימה האקסקלוסיבית של חוזי מקסימום המועברים - זאת פעם שנייה תמורת כלום - משיקולי שכר בלבד.
אקס-פקטור: אמיר גונסון מרחק 6-7 דקות משחק נוספות מלהפוך משחקן המצדיק את חוזהו למציאה של ממש. גונסון, שמקבל יד חופשית מקייסי, נמצא כמעט תמיד בבעיית עבירות. אם לטורונטו יש שאיפות לעשות רעש חיובי העונה, היא חייבת שגונסון יצליח להישאר על המגרש, כי גם כמחליף לדקות מוגבלות הנסברו הוא אפשרות בעייתית ביותר. גם בהרכבים נמוכים, עם גיי או נובאק בעמדה מספר 4, טורונטו תזדקק לגונסון, כי דקותיו של ולנצ'יונאס הצעיר יוגבלו גם העונה. זאת ועוד, אם גונסון יפתח את העונה כשהוא מראה קפיצת מדרגה קלה, יוגירי יוכל לשווק אותו כסיכון מינימאלי - עם חוזה לא מובטח לעונת 2014-2015 - ורווח מקסימלי. בשקט בשקט, מי שבשלבים המוקדמים של העונה שעברה נראה כמו המחליף העתידי לאד דיוויס, הפך להיות קריטי לעתידה של הקבוצה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: טורונטו מעבירה את גיי מוקדם מאוד ותמורת כלום ומידרדרת מטה באחד הדראפטים הטובים שהיו. לחילופין, היא מחליפה את גונסון ורוס תמורת משהו מסוגו של דיוויד לי, כאשר השיפור בעמדה ארבע מספיק לה להופעה ללא יתרון ביתיות בפלייאוף - משהו שבטורונטו נראה כמו שאיפה חיובית. כך או כך הראפטורס מתרחקים ממקומות 10-11 בהם התמקמו בשנתיים האחרונות.
תסריט פסימי: קייל לאורי משחזר את התפוקה המאכזבת מהעונה שעברה, דרוזן לא מוסיף כלום למשחק שלו ונראה נינוח בחוזהו השמנמן, ולנצ'יונאס וגונסון לא מצליחים להישאר על המגרש, ופרצופיהם החיוורים של הנסברו וגריי נראים יותר מדי. עם סגל דומה, טורונטו משחזרת את היכולת של שנה בתקופה שאחרי הטרייד דד-ליין וזוכה להחמיץ את הפלייאוף רק בקצת.
תחזית: המזרח של השנה התחזק ונהיה עמוק יותר, והמשך היכולת מעונה שעברה יעמיד את טורונטו במאבק בעל סיכויים נמוכים על המקום האחרון בפלייאוף עם אטלנטה ו-וושינגטון. זה כל מה שיש לטורונטו להציע במצבה הנוכחי, אך הגעתו של יוגירי מבשרת על שינוי שעשוי לבוא, וכל הסימנים מצביעים על כך שניתן להמר על שינוי המכוון מטה.