וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מלכה אפורה: על הדעיכה של נבחרת אנגליה

8.9.2014 / 11:00

לקהל נמאס והוא לא מגיע יותר לאצטדיון וגם לא צופה בטלוויזיה. לפרשנים ברור שהדור הנוכחי לא שווה יותר מדי והם כבר חולמים על העתיד. המאמן מיושן ומספק תירוצים מגוחכים, ההתאחדות מבטיחה לשפר את המצב וכולם הבינו שצריך ללמוד דווקא מהגרמנים. אנגליה נמצאת בשיא השפל

שחקן נבחרת אנגליה ויין רוני. רויטרס
עדיף לא לראות. רוני/רויטרס

מייקל אואן סיפר שפעם הוא שאל את דידי המאן, ששיחק לצדו חמש שנים בליברפול, מה לדעתו ההבדל הכי גדול בין הכדורגל האנגלי לגרמני. "אם שחקן נבחרת אנגליה מקבל כרטיס צהוב בחצי גמר המונדיאל ויודע שהוא לא יכול לשחק בגמר, הוא מתחיל לבכות על המגרש", ענה המאן הגרמני, "אם אותו דבר קורה לשחקן נבחרת גרמניה, הוא כובש את שער הניצחון בחצי הגמר הזה. השחקנים האנגלים חושבים קודם כל על עצמם, הגרמנים על הקבוצה".

אואן, שרשם 89 הופעות וכבש 40 שערים עבור נבחרת שלושת האריות, משמש היום כפרשן. לאחרונה, אחרי שגרמניה הניפה את הגביע העולמי בברזיל, הוא נזכר בדברים של המאן והמליץ: "אנחנו חייבים ללמוד מחוסר האנוכיות של הגרמנים. הם יציבים ובכל טורניר מגיעים לשלבים המאוחרים וזה ראוי להערכה. גרמניה צריכה להיות המודל לחיקוי שלנו וההוכחה שאפשר לשלב בין ליגה חזקה, הצלחה בליגת האלופות ונבחרת ברמה גבוהה. לצערנו, אנחנו הרחק מאחור ולא בטוח שנוכל לסגור את הפער הזה. אנחנו חייבים למצוא פתרונות".

במשך עשרות שנים, גרמניה הייתה מושא השנאה מספר 1 של האנגלים. "Two world wars and one world cup", נהגו לשיר ביציעי וומבלי. לא עוד. נבחרת אנגליה, שפותחת הערב (שני, 21:45, ספורט 2) את קמפיין מוקדמות יורו 2016 עם משחק קשה מאוד מול שוויץ, נמצאת אולי במשבר הגדול ביותר בתולדותיה. כדי לנסות לצאת ממנו, היא מבינה שאין ברירה וצריך ללמוד מהטובים ביותר, מאלופי העולם, גם אם זו גרמניה.

מייקל אואן שחקן נבחרת אנגליה. Ben Radford, GettyImages
נגמרו ימי השנאה לגרמניה, החלו ימי ההערצה. אואן במדי הנבחרת/GettyImages, Ben Radford

40,181 צופים הטריחו את עצמם לוומבלי ביום רביעי החולף על מנת לראות את אנגליה מנצחת 0:1 מול נורבגיה במשחק ההכנה האחרון שלה. מדובר בכמות הצופים הנמוכה ביותר שהגיעה למשחק נבחרת אנגליה מאז נפתח האצטדיון המחודש ב-2007. היריבה הלא אטרקטיבית, המחיר הלא אטרקטיבי (30 ליש"ט, כ-175 שקלים) והמארחת הלא אטרקטיבית, כולם עשו את שלהם. זה היה המשחק הראשון מאז הודחה אנגליה בבושת פנים מהמונדיאל, כבר בשלב הבתים ואחרי שני הפסדים מהירים לאיטליה ואורוגוואי ונראה ששום דבר לא השתנה. היכולת הייתה נוראית והחבורה של רוי הודג'סון בעטה בסך הכול שני כדורים למסגרת, אחד מהם היה פנדל הניצחון של ויין רוני בדקה ה-68. בממלכה בדקו ומצאו שיחד עם המשחק השלישי במונדיאל, ה-0:0 מול קוסטה ריקה, אנגליה בעטה שלושה כדורים למסגרת ב-180 דקות. הנבחרת כבשה חמישה שערים בשמונה ההופעות האחרונות שלה במונדיאלים השונים.

ומה היה להודג'סון להגיד? במקום הסברים, הוא בחר לתקוף את המבקרים: "שתי בעיטות למסגרת? אל תקשקשו איתי על סטטיסטיקות. מה עם כל הכדורים שהנורבגים חסמו עם הגוף ברגע האחרון? שלטנו בכדור בצורה מוחלטת ואתם מדברים איתי על שתי בעיטות למסגרת?", ענה המאמן לעיתונאים שביקשו הסברים. באנגליה גיחכו על התשובה, בעיקר בשל העובדה שהודג'סון עצמו נאחז בנתון סטטיסטי בדמות החזקת הכדור, אבל דורש שלא לדבר על מספרים אחרים. בכלל, אם יש משהו שהמונדיאל הוכיח זה ששליטה בכדור לא שווה יותר מדי בכדורגל המודרני, אבל את הודג'סון כל זה לא מעניין.

"ברגע שהוא יסיים את המלאכה שלו בליברפול, ברנדן רוג'רס חייב לקבל את הנבחרת", כתב ג'ייסון בארט מהטלגרף לאחר המשחק, "לאורך כל הקריירה רוג'רס מצהיר שהמשימה שלו היא לשלב בין המנטליות האנגלית לדרך האירופאית. תנו לו לעשות את זה עם הנבחרת ויהיה טוב".

אצטדיון וומבלי במשחק בין אנגליה לנורבגיה. Alastair Grant, AP
התמונה שאף אחד לא חלם שיראה. חצי וומבלי ריק מול נורבגיה/AP, Alastair Grant

בעוד שהקהל הלונדוני הצביע ברגליים והשאיר את האצטדיון הענק חצי ריק, הצופים בבית בכל רחבי אנגליה הצביעו בשלטים. נקודת השיא של המשחק מבחינת צפייה, הפנדל המדויק של רוני, משכה אל המסכים 4.5 מיליון אנגלים. לעומת זאת, בתכנית אפייה ובישול אנגלית פופולארית ששודרה במקביל, צפו 8.3 מיליון אנשים, כמעט כפול. "הלהבות שבערו בתכנית הזו הן בדיוק אלה שחסרות לנבחרת שלנו", התפייט האינדיפנדנט, "אין לנבחרת של הודג'סון את תחושת הבהילות שהייתה חייבת להיות לה. זו גם הסיבה שהמאמן הצליח לשמור על התפקיד למרות המונדיאל המשפיל. לאף אחד פשוט לא אכפת יותר מהנבחרת. עברו הימים בהם הצהובונים היו יורדים לחיי המאמן עד שהוא היה מפוטר או מתפטר. עברו הימים בהם הקהל פירק לגזרים כל שחקן שעשה שטויות או גרם לתוצאה רעה".

כל עיתוני אנגליה התגייסו ביום שלאחר המשחק מול נורבגיה כדי למצוא תשובות לשאלה הבוערת: מה אפשר לעשות כדי להפוך את הנבחרת למרגשת שוב? בהתאחדות האנגלית מיהרו להודיע שהם מתכננים לצאת בקרוב בקמפיין שיחזיר את הקשר בין הקהל לנבחרת. במסגרת הקמפיין הזה, שזכה לשם "יחד עבור אנגליה", צפויים אנשי ההתאחדות לשבת להתייעצויות עם קבוצות אוהדים שונות מרחבי המדינה, במטרה להבין בעזרתן מה צריך לשפר ולשנות. ראש מערך השיווק של ההתאחדות, ראסל ג'יימס, אמר השבוע: "אני אוהד כדורגל אנגלי וכמוני יש עוד 20 מיליון בממלכה ו-800 מיליון בעולם כולו. כולנו היינו מאוכזבים ממה שקרה בקיץ ולנו כהתאחדות יש אתגר לדאוג לכך שזה לא יקרה שוב. האצטדיון שנותר חצי ריק הוא הסמל לאתגר שלנו".

הבעיה היא שאותו אצטדיון חצי ריק הוא לא רק סמל לאתגר, אלא גם סמל לדברים הרבה יותר גרועים. פול הייוורד, העיתונאי המוערך מהטלגרף, כתב השבוע שההתאחדות חייבת למכור את וומבלי: "האצטדיון הזה הוא הסמל, היקר מדי, לכישלון הגדול. קבוצות הפרמיירליג הוציאו 835 מיליון ליש"ט הקיץ על רכש. בסכום הזה אפשר לקנות את וומבלי ויישארו עוד 78 מיליון ליש"ט עודף. נכון, הלב מחסיר פעימה כשאתה עומד לנחות בלונדון ורואה מרחוק את האצטדיון עם הקשת היפהפייה שלו, אבל הוא המייצג הגדול של חטא ההיבריס ושל חוסר התפקוד שלנו כאומה. ההתאחדות צריכה לקחת את הכסף ממכירת האצטדיון ולהשקיע אותו במאמנים ובפיתוח שחקנים. היא צריכה לבנות מחדש את הכדורגל האנגלי".

הסכומים העצומים ששולמו על בניית האצטדיון מחדש גם מעמידים את ההתאחדות במלכוד. כדי לכסות את החובות שנותרו, הנבחרת חייבת לשחק את כל משחקיה בשמונה או תשע השנים הקרובות בוומבלי. אלא שכאמור, הקהל לא ממש מגיע וככל שיבואו פחות אוהדים, כך ייקח יותר זמן לסגור את החוב.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
בהתאחדות מבטיחים לשפר את המצב ומתכננים קמפיין מיוחד/מערכת וואלה!, צילום מסך

הצרות של נבחרת אנגליה הולכות הרבה מעבר לחוב כספי כזה או אחר. המונדיאל היה קטסטרופלי בכל מובן ואחריו התגברו הקולות לביטולה של נבחרת אנגליה והקמתה של נבחרת בריטניה, שתשלב בין אנגליה לסקוטלנד, ווילס וצפון אירלנד. האיבה בין המדינות כנראה תימנע את המהלך, אבל העובדה שנבחרת כזו שיחקה באולימפיאדה הביתית ב-2012 נותנת תקווה לתומכים. אין לאיש ספק ששחקנים כמו גארת' בייל וארון ראמזי הוולשים היו יכולים לעזור לנבחרת אנגליה האפורה וכמובן, לשחק בעצמם בטורנירים בינלאומיים גדולים, דבר שנמנע למשל מריאן גיגס לכל אורך הקריירה המפוארת, בה שיחק במדי ווילס.

אלה שבעד מהלך איחוד שכזה לא צריכים להתאמץ יותר מדי כדי להוכיח שאנגליה סובלת ממחסור גדול בכישרונות. במשחק מול נורבגיה, עלה מהספסל פביאן דלף, קשר אלמוני משהו מאסטון וילה. יחד איתו, כמות השחקנים שהגיעו מאסטון וילה לנבחרת לאורך השנים עלתה ל-72, הכי הרבה מבין כל המועדונים. לא מנצ'סטר יונייטד, לא סיטי, לא ליברפול, צ'לסי, ארסנל או אפילו טוטנהאם. אסטון וילה, מועדון צנוע, שלא ידע הצלחה מאז ראשית שנות ה-80'. האנגלים רוצים להיות כמו גרמניה, או אולי ספרד למשל, אבל שם הנבחרת מתבססת באופן מובהק על הקבוצות הגדולות כמו באיירן מינכן, ברצלונה וריאל מדריד.

אחד מסמלי הבינוניות האנגלית בשנים האחרונות הוא ג'יימס מילנר. ב-2009, כשחקן אסטון וילה, הוא רשם את הופעתו הראשונה בנבחרת. מאז כבר עבר למנצ'סטר סיטי בסכום מוגזם של 28.5 מיליון ליש"ט ואם ישחק כמתכונן מול שוויץ, זו תהיה הופעתו ה-50 בנבחרת. נגד נורבגיה, מסירה אחת שלו, שכוונה לג'ון סטונס הצעיר והלכה בערך 20 מטר ממנו, היישר ליציע, זכתה למחיאות כפיים ציניות מהקהל והפכה את מילנר למטרה מהירה ונוחה ברשתות החברתיות.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
לאן בדיוק ג'יימס מילנר מסר את הכדור הזה?/מערכת וואלה!, צילום מסך

אם לפני כל טורניר גדול בעבר היו שלל אנשי כדורגל, אנגלים ולא אנגלים, שהצהירו שלנבחרת שלושת האריות יש סיכוי טוב לזכות, הפעם, לקראת המונדיאל בברזיל, איש לא חשב להשמיע דברים דומים. בלם העבר ופרשן ההווה הנהדר ג'יימי קארגר הצהיר בתחילת יוני: "אנחנו לא הולכים לזכות במונדיאל הזה. אני רק מקווה שנעבור את שלב הבתים. בכל מקרה לא נגיע מעבר לרבע הגמר". מאמן הנבחרת בעבר, השבדי סוון גוראן אריקסון, היה אפילו מדויק יותר: "אנגליה לא הולכת לזכות במונדיאל הזה. ממש לא", הוא אמר לפני המשחק מול איטליה, "להיפך. הולכות להיות לנבחרת הרבה מאוד בעיות בברזיל. רבע גמר יהיה הצלחה גדולה. יותר מזה יהיה הצלחה ענקית. יש המון נבחרות יותר טובות מאנגליה היום".

אריקסון היה האיש שהוביל את אנגליה לטורניר האחרון בו היא באמת הייתה יכולה ללכת כל הדרך. זה קרה במונדיאל 2002, שם אנגליה נעצרה ברבע הגמר מול ברזיל עם הפסד 2:1 מאותו שער מ-40 מטר של רונאלדיניו מעל דייויד סימן. עד היום מבכים בממלכה על אותו הפסד. אנגליה שרדה במונדיאל ההוא בצורה מרשימה את בית המוות שכלל את ארגנטינה, שבדיה וניגריה. כמעט כל הנבחרות החזקות הודחו לפניה ואם הייתה עוברת את ברזיל, עליה כבר הובילה באותו משחק משער של מייקל אואן, המשוכה בחצי הגמר הייתה טורקיה ובגמר, גרמניה.

בשני הטורנירים הבאים שלו, יורו 2004 ומונדיאל 2006, אריקסון הודח ברבע הגמר בפנדלים מול פורטוגל בצורה אכזרית מאוד. אחרי שהוא עזב, החלה ההתרסקות. ליורו 2008 אנגליה והמטריה של סטיב מקלארן לא עלו בגלל ההפסד הביתי לקרואטיה. מונדיאל 2010 הסתיים עם תבוסה 4:1 לגרמניה בשמינית הגמר וביורו, אחרי שלב בתים לא רע דווקא, הגיעה עוד הדחה מהנקודה הלבנה, הפעם מול איטליה, במשחק בו אנגליה בקושי עברה את החצי. הקש ששבר את גב הגמל היה המונדיאל האחרון.

למרות חוסר הציפיות והעובדה שהנבחרת נקלעה לבית הכי קשה על הנייר, באנגליה ציפו לפחות להעפלה לנוקאאוט. בפועל, הם קיבלו את הטורניר הראשון מאז 1958 אותו הנבחרת מסיימת ללא אף ניצחון. לכולם היה ברור שחייבים שינוי.

שחקן נבחרת אנגליה לשעבר דייויד בקהאם לצד המאמן סוון גורן אריקסון. Alex Livesey, GettyImages
האחרון שהביא הצלחות. אריקסון לצד בקהאם/GettyImages, Alex Livesey

מי שאמור להביא את השינוי הוא התקווה החדשה של הממלכה, ראחים סטרלינג. הילד בן ה-19 היה אחד מחמשת השחקנים שליברפול שלחה לסגל האנגלי למונדיאל. הוא פתח בהפסד לאיטליה, הוחלף בהפסד לאורוגוואי ונכנס כמחליף בתיקו מול קוסטה ריקה ובסך הכול, היה רחוק מלהביע את חותמו. בשנים הקרובות, זו צריכה להפוך להיות הנבחרת שלו. פיל מקנולטי מה-BBC החמיא לו על המשחק מול נורבגיה: "אם היה בכל זאת משהו טוב בנבחרת, זו היכולת של סטרלינג. הוא זה שסחט את הפנדל והוא נראה בעניינים יותר מכל שחקן אחר בנבחרת". סטרלינג יצר במשחק הזה שבעה מצבים לכיבוש, יותר מאשר כל שחקן אנגלי בכל אחד ממשחקי המונדיאל.

ב"דיילי מייל" גם בדקו מה הספיקו לעשות הכוכבים הגדולים בעולם כאשר הם היו בגילו. בעוד שסטרלינג שיחק רק שמונה פעמים במדי הנבחרת וטרם זכה בתואר בקריירה, בגיל 19 ליאונל מסי כבר היה אלוף אירופה עם ברצלונה, לניימאר היו 80 שערים בסנטוס, כריסטיאנו רונאלדו עבר לככב במנצ'סטר יונייטד ורוני כבש ארבעה שערים ביורו 2004. סטרלינג טוב, אבל הדרך עוד ארוכה ובינתיים, כולם מקווים שהלחץ לא יכריע אותו.

גם אם הצעיר מליברפול יהפוך למנהיג עליו חולמים, הוא עדיין יצטרך לקוות שכל השחקנים בני דורו יגשימו את הציפיות מהם על מנת שאנגליה תוכל לצאת מהבוץ. מיד לאחר ההדחה בברזיל, הפרשנים השונים החלו לחשוב ולחזות איך תיראה הנבחרת לקראת מונדיאל 2018. רוב השמות המעניינים שחזרו הם קאלום צ'יימברס שהצטרף הקיץ לארסנל, לוק שואו שעבר למנצ'סטר יונייטד, ג'ורדן הנדרסון, רוס בארקלי, ג'ק ווילשר שמחפש את עצמו, אלכס אוקסלייד צ'מברליין ומקדימה, לצד סטרלינג, דניאל סטארידג'. כדי שלחבורה הזו יהיה איזשהו סיכוי אמיתי, היא חייבת להתחיל לרוץ כבר מעכשיו ובשביל זה צריך מאמן אמיץ וחדשן. יותר מאשר הודג'סון כנראה.

ארסן ונגר בכל מקרה, כבר חולם: "ספרד זכתה עם שישה שחקני ברצלונה. גרמניה עשתה את זה עם שישה שחקני באיירן מינכן. אני מקווה שאנגליה תוכל לזכות במשהו עם שישה שחקני ארסנל. זו הדרך הנכונה היחידה, לבנות נבחרת סביב קבוצה חזקה". שם שלא הוזכר אגב באף רשימה הוא זה של רוני, שרק לאחרונה מונה לקפטן הנבחרת ואמור להיות בן 32 בלבד במונדיאל ברוסיה. אחרי שלמפארד פרש מהמדים הלאומיים, אולי לרוני לא תהיה ברירה אלא לפנות את מקומו בתום היורו בצרפת.

שחקן נבחרת אנגליה ראחים סטרלינג. GettyImages
האם הוא שחקן העתיד של הנבחרת? סטרלינג/GettyImages

הארי רדנאפ, שכמעט קיבל את אימון הנבחרת לפני מספר שנים, נשמע פסימי במיוחד מהמצב: "אין לנו שום צ'אנס לזכות במונדיאל בקטאר 2022. צריך להיות ריאליים. נסענו למונדיאל בדרום אפריקה עם נבחרת טובה ונסענו לברזיל עם נבחרת טובה, שהייתה צריכה לסיים ראשונה בבית המוקדם. בשני המקרים, נכשלנו. עוד לא עברו חודשיים מהמונדיאל וכבר מול נורבגיה ראינו איך אנחנו מתחילים מחדש ללכת בדרך הרעה. השחקנים שוב מאכזבים את כולם, פעם אחר פעם. לחצי מהם זה אפילו לא מזיז, לאוהדים נמאס מהם, למנג'רים בליגה רק חשוב שהשחקנים יחזרו בלי פציעות. אמרו לנו שזו ההתחלה של עידן חדש. אני מקווה מאוד שזה יקרה, אבל קשה לי להאמין. למה שמישהו יהיה בעד הנבחרת הזו?".

אנגליה מתכוננת לשוויץ במוקדמות היורו (21:45, ספורט2)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully