משדרים מהבונקר

כשדוביד שוויצר שמע שהולכים לבטל להפועל תל אביב את מחנה האימון בחו"ל, בקיץ 1985, הוא רתח מזעם. "בהסכם שלי כתוב 'מחנה אימונים בחו"ל' וביטולו פירושו הפרת הסכם", אמר והתפטר. יוסי זאנה, בלם הקבוצה, הגיב על התפטרותו של ה"כריש": "זה יהיה אסון אם ילך. אם יעזוב, הרבה שחקנים יעזבו איתו". ברוח דומה התבטאו עוד עשרה משחקני הקבוצה. פשוט כך, סוגרים הכל והולכים עם המאמן ונגד ההנהלה, שמשלמת את המשכורות. עם כזה מפגן כוח פלא ששוויצר והשחקנים התאמנו לבסוף בחו"ל?

בשנות ה-80 היה ערוץ 1 וכמה עיתונים שסיקרו את הספורט הישראלי, ושחקנים, מאמנים ובעלי קבוצות דיברו חופשי. האבסורד הוא שדווקא כיום, כשתקשורת הספורט מתפרשת על פני יותר עיתונים, ערוצי טלוויזיה ורדיו והתרחבה לאינטרנט, עולם הכדורגל מדבר בקלישאות. הסגירות הלשונית הזו, שמתבטאת בציטוטים עלומי שם או דקלום סיסמאות ריקות, משקפת סגירות אחרת, מטרידה הרבה יותר – סגירות במגרש. העונה, יותר מתמיד, נדמה כי הפחד להפסיד משתק קבוצות, הרמה ירודה, הקבוצות אינן ששות לתקוף והשיממון חוגג. המאמנים, אלה שתלויים בתוצאות יותר מכולם, לא לוקחים סיכונים, והלחץ שמופעל עליהם גורם להם להיות זהירים כבר מתחילת העונה. המספרים מספרים הכל: בשבעת מחזורי ליגת העל צפינו ב-2.04 שערים למשחק.

“היקף התקשורת בשנות ה-80 היה בדיחה לעומת ימינו”, נזכר ניר לוין, "התקשורת היתה אז מצומצמת מבחינת הכמות ובמידה ניכרת גם פחות נשכנית”. הכדורגל, לעומת זאת, היה בעבר יותר התקפי. לשם השוואה, בפרק הזמן המקביל בעונת 1997/98 קיבלנו 2.80 שערים למשחק, ב-2000/01 נכבשו 2.80 שערים למשחק וב-2004/05 חזינו ב-2.66 שערים למשחק. "התקשורת משפיעה בכך שהיא יוצרת לחץ בקרב אוהדי הקבוצה, ואלו, לדוגמה, מגיבים בחוסר סובלנות וסבלנות כלפי שחקן שאינו בכושר או תוצאות לא טובות”, מסביר לוין את ההבדל בין התקופות. "התקשורת כיום היא יותר ביקורתית, ובעקבותיה גם הקהל הפך להיות יותר תובעני”. אז מה, התקשורת אשמה בזה שאין גולים? לא ממש.

בעונות האחרונות התפשטה מגפה חדשה בליגת העל: פיצוץ אימוני בכורה על ידי האוהדים. לתקשורת יש כמובן חלק בזה, ובניגוד לעבר, כיום היא גם משדרת ומנתחת משחקי טרום עונה. המשמעות: לחץ על המאמנים עוד לפני יריית הזינוק. כבר בתחילת יולי נאלץ רן בן שמעון להסביר אחרי ההפסד לאשדוד, שזה רק משחק הכנה והתגונן: "הציפיות ממכבי ת"א הן תמיד להיות בצמרת הגבוהה. לא אתייחס ספציפית לשחקנים, רק אומר שמאור הוא שחקן מצוין שעתידו לפניו". יולי? נשמע כאילו דיבר רק השבוע, לא?

"התקשורת מפעילה לחץ מתמשך שמשפיע על המאמנים", אומר גברי לוי, "התקשורת גורמת למאמנים לשחק בצורה מבוקרת, כי אחרי כל הפסד כותבים שצריך לפטר אותם. המאמנים חוששים לפרנסתם, וזו בעיה. יש מאמנים טובים כמו רוני לוי ואחרים, שאין להם קבוצה, האפשרויות יחסית קטנות והתחרות גדולה. בשלב מסוים מאמנים מתחילים לעשות דברים שבניגוד לאינטואיציה ולידע שלהם, במיוחד אלה הצעירים”. יכול להיות שזו הסיבה לכך שישראלביץ' שיחק נגד חיפה כמגן שמאלי? ניתן רק לנחש.

"אם במחזורים הראשונים הפתיחה לא טובה, המאמן מחפש לעצור את כדור השלג”, מנסה ניצן שירזי להסביר מה עובר על הקולגות. “כיום אומרים בבית"ר שחשובה להם רק התוצאה, ואם שם חושבים כך, אז לכולם מותר. מכבי תל אביב בנתה את עצמה מחדש בקיץ ולאף אחד אין סבלנות, כי זה המועדון הכי גדול בארץ. הסיקור הזה פוגע ומשפיע".

המאמן נמצא לעולם בין פטיש האוהדים לסדן ההנהלות, ואת עוצמת החבטה שיספוג קובעת יכולת שחקניו. כבר למדנו שכשנותנים גיבוי המשמעות היא שמחפשים מאמן מחליף, וגם ההנהלות מושפעות מהלחץ שמפעילה התקשורת. במקרה כזה, מצבו של המאמן רע יותר, הוא הופך לחוץ יותר והכדורגל של קבוצתו הגנתי ופחות נועז. "מעמד המאמן בכדורגל הישראלי, עם או בלי קשר ללחץ, הוא לא טוב", אומר ניצן שירזי, "אבל צריך לזכור שהתקשורת לא משפיעה על כולם בצורה אחידה. כל מועדון מסוקר אחרת ויש לו כמות אוהדים שונה, ולכן הלחץ שונה בין בית”ר להכח. אני מכיר הנהלות שאצלן מעמד המאמן תמיד איתן, והתקשורת משחקת אצלן תפקיד פחות חשוב. ישנן הנהלות שאין להן אורך רוח, החלפה זה לעתים פתרון, אך לא תרופת קסם".

כשמגיע מאמן חדש לקבוצה ומצרף מספר שחקנים, טבעי שחבלי הלידה יהיו ארוכים וקשים ורק לאחר כמה חודשים או אפילו עונה שלמה, נוצרת כימיה שמניבה תוצאות בטווח הארוך. את התקשורת והאוהדים פחות מעניין תהליך הבנייה, עליו אמון המאמן, ורק לעתים נדירות יש איזה מוריניו שלוקח תואר אליפות כבר בעונתו הראשונה במועדון, כפי שקרה לפורטוגלי בצ'לסי. אצלנו זה קרה לרוני לוי במכבי חיפה. "יעקב שחר הוא בעל בית מצוין ואיש רגוע, והוא לקח מאמן רגוע ומקצועי, שמתאים למכבי חיפה”, מתייחס גברי לוי לשקט ולתמיכה שזקוק איש מקצוע במועדון לחוץ. "אלישע לוי יודע שרק אם תהיה קטסטרופה גדולה הוא לא ימשיך".

אלישע לוי מצליח, ולכן קל לגבות אותו. אנו רואים שיש בינתיים גיבוי גם לרן בן שמעון ואלי גוטמן למרות שמכבי והפועל תל אביב רחוקות מלהרשים העונה. אם כך, מדוע שתי הקבוצות כובשות ממוצע של שער למשחק? מדוע הן מפגינות כדורגל הגנתי שמקדש אי ספיגת שערים ולא חתירה לניצחון?

גם באירופה מצלמים משחקי אימון ומנתחים אותם וצריך ללמוד לחיות עם הלחץ. לתקשורת יש השפעה בכל העולם, אבל לדעת אלי אוחנה לא רק לחץ התקשורת גורם למיעוט שערים, ולמאמנים שמשחקים הגנתי. "אני חושב שהכדורגל הישראלי סובל מירידה. אין מספיק חלוצים טובים, מאגר הכישרונות פוחת וזה מאוד משפיע, כי גם על המעט האלה שומרים היטב. התקשורת היא חלק מהעניין, אבל זה מורכב מזה וקבוצות מנסות לא להפסיד, משחקות בזהירות, בצורה מבוקרת, כדי לעבור את המשחק בשלום”.

יהיו שיגידו כי מבנה הליגה תורם ללחץ בו שרויים המאמנים, אבל גם זה לא תירוץ. בסקוטלנד, ליגה בת 12 קבוצות, ממוצע השערים למשחק עומד על 2.68. "כולם חשבו שהעונה נראה כדורגל מהיר והתקפי כי יש רק יורדת אחת, אבל גם כשהליגה תגדל הרמה תישאר בעינה, כי מאגר השחקנים שלנו קטן ואינו יכול למלא 16 קבוצות”, מתנבא שירזי, "כל קבוצה מסוקרת אחרת, וכולם עוקבים אחרי המדיה, אבל לדעתי זה משפיע על השחקנים יותר".

מאמן הוא גם פסיכולוג ועליו לדעת לא רק להתמודד עם הלחץ בו הוא עצמו נמצא, אלא גם עם הלחץ שמופעל על שחקניו, חלקם צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם. במכבי תל אביב יש שחקנים התקפיים ומוכשרים כמו יבוריאן, שבחון, ישראלביץ', בוזגלו, קמנאן, אך יכול להיות שקשה להם להתאים את עצמם ללחץ הקיים. “התקשורת משפיעה כל הזמן, כבר מהאימון הראשון”, מסביר שירזי, "יבוריאן ראה באימון הבכורה במכבי תל אביב יותר עיתונאים ממה שראה בכל העונה שעברה בסכנין. נניח שיחליפו את בן שמעון, האם על השחקנים יהיה פחות לחץ? אם מאמן שנחשב זהיר ומבוקר היה מאמן שחקנים יותר טובים, היה לו יותר ביטחון, וחלילה לי מלזלזל בשחקן הישראלי".

נכון, גם השחקנים מושפעים מהלחץ, אבל סגנון המשחק ואופי הקבוצה הם בידי המאמן, וכשבית”ר ירושלים הסתגרה באשדוד כדי לשמור על הניצחון, אפשר היה לראות את הלחץ על פניו של עטר. "מה שחשוב זה הסגנון הקבוצתי וסגנון התקפי זה לא לפתוח עם שני חלוצים במקום אחד, אלא מה אופי השחקנים בהרכב, החופש שניתן לשחקני ההגנה לתקוף, הצטרפות שחקני הקישור, כמות השחקנים שתוקפת ועוד". בית"ר היא הקבוצה הכי מוכשרת בליגה, אבל הכדורגל שהיא משחקת תחת עטר אינו התקפי ובטח לא אטרקטיבי, בגלל הלחץ בו שרוי המאמן.

כיום המאמנים צריכים לקחת בחשבון את התקשורת ולדעת איך להתנהל מולה, ונציגי האולד סקול כמו קשטן היו מעדיפים לבלוע מסמרים במקום לענות לשאלות של עיתונאים. "הסיקור התקשורתי משפיע על מאמנים, משום שהוא יוצר לחץ סביבתי”, אומר שירזי. "התקשורת מעבירה את המסר שלה, האוהדים קוראים, מגיבים למה שראו במגרש וקראו במדיה, יש מערכת ציפיות וכך נוצר לחץ. כל מאמן קורא ויודע מה כותבים ואומרים. יש שזה משפיע עליהם יותר ויש שפחות. אשרי זה שהלחץ לא גורם לו לסטות מהדרך בה הוא מאמין”.

אבל הלחץ התקשורתי אינו מהווה תירוץ לרמה הירודה של הליגה ולמיעוט השערים. התקשורת האנגלית הרבה יותר חטטנית ושנונה מזו הישראלית, בספרד התקשורת קוטלת כמעט כל מה שזז, ובאיטליה אפשר לקרוא מדי יום ביקורות מושחזות. ובכל זאת, באירופה יש מבול שערים, למרות שהמאמנים שם בלחץ הרבה יותר גדול, כי הם מנהלים מועדונים עם תקציבים גדולים יותר וחשופים לביקורת מיותר כלי תקשורת. מתחילת העונה האנגלים רואים 2.69 שערים למשחק, הטורקים 2.83, הספרדים 2.58 והגרמנים 3.04. "המינימום שאפשר לצפות מכל האנשים שעוסקים בכדורגל הוא להתאים את עצמם, ולתפקד בהתאם לרמת הלחץ במועדון שהם נמצאים בו", מסכם שירזי. בדיוק לזה גם אנחנו מצפים.