אנשי הקונוסים

עם החתמתו לתפקיד מאמן בית"ר ירושלים בקיץ שעבר, סימן יצחק שום את גיא עזורי כבאנקר במשבצת עוזר המאמן. עזורי, שזה עתה חגג דאבל עם קבוצת הנוער של המועדון, זומן לשיחה אישית עם שום כדי לשמוע ממנו פירוט מדויק על הגדרות התפקיד המיועד לו. עזורי לא התבלבל. דבריו של שום לא ממש קסמו למי שהחזיק בשרביט העוזר כעשר שנים, לצד אלי אוחנה ואברם גרנט.

"תודה על ההצעה", הוא השיב בנחרצות, "אבל ממה ששמעתי זה לא מתאים לי. ממה שאני מבין, לא יהיו לי ממש סמכויות בתפקיד הזה וזה לא נשמע לי כל כך אטרקטיבי. אני כבר מעדיף במצב הזה להישאר מאמן נוער, שזה הרבה יותר מרגש מלחזור לעמדה הזו". ראשי בית"ר עוד ניסו לשכנע, אך גם הם חזרו עם תשובה שלילית. "אין סיכוי", אמר להם, "לא מתאים לי להיות עוזר מאמן, שמזיז קונוסים מפה ומשם ומפזר חולצות באימונים".

כחלופה, הנחיתו את סרגי טרטיאק. לו, כנראה, לא מפריע לשמש כדמות שתסתפק בחלוקת חולצות באימונים, הנחת קונוסים על המגרש ותעמוד בלחץ שמביא עמו תפקיד השופט במשחקי אימון פנימיים. אדרבא, פחות כאב ראש מצידו. "מבחינת שום", שיחזר עזורי את אותם ימים, "הוא מחפש עוזר פחות דומיננטי ופחות כריזמטי. הוא רצה עוזר מהסוג שיהיה נוח לעבור מולו. זה לא התאים לי. כשהייתי עוזר, הייתי שותף מלא להחלטות מקצועיות וקיבלתי חופש ביטוי. זה תלוי מי המאמן. יש עוזרים שכמעט לא עושים כלום, כי המאמן לא מאפשר להם. זה מה שהוא מחפש. זה תפקיד קריטי לדעתי, אבל לא כל המאמנים רואים זאת כך".

הדעה הרווחת במחוזותינו מצביעה על עוזר המאמן כדמות שולית; צל קטנטן מהלך על שתיים; רואה ואינו נראה, הנושא במשרה ריקה מתוכן משמעותי. יש שיאמרו, "בובה על חוט", המופעלת על ידי הבוס העומד מעליו. הם מקבלים עליהם את האפרוריות שמאחורי הקלעים מרצון, או מכניעה מוחלטת, מתוך הבנה מלאה של ייעודם המקצועי.

אלא שגם למטבע זה יש צד נוסף, שמלמד על שאיפות עתידיות לקבל יום אחד את המשרה הנכספת ולהתייצב בראש הפירמידה המקצועית. חתרנות, מכנים זאת מאמני הכדורגל. זה בדרך כלל נגמר בפיצוץ, שמוביל להפרדת כוחות. "אם להביא עוזר", מסביר המאמן אלי כהן, "אז רק מישהו נאמן, שלא מחפש בהזדמנות הראשונה להחליף את המאמן. זה טוב שיש מישהו שאפשר להחליף אתו רשמים ולהתייעץ אתו, אבל רק אם זה מישהו שאפשר באמת לסמוך עליו. אני מעדיף לאמן בלי עוזר".

למעלה משלוש שנים שימש סלובודן דראפיץ' כעוזר של רוני לוי במכבי חיפה. נאמנות עיוורת שררה ביניהם. סמכויותיו של דראפיץ' היו מצומצמות מאוד, עד בלתי קיימות. בתחילת דרכו עוד ניסו בקבוצה ליצוק בתפקידו תוכן רציני והפקידו בידיו את עבודת הסקאוטינג על היריבות האפשריות במפעלים האירופיים. מהר מאוד הבינו בקבוצה כי הדו"ח איננו מספק ונטלו ממנו את משימת הריגול, לטובת מאמן הנערים של המועדון, איתי מרדכי. "דראפיץ' כמעט שלא הורגש באימונים", סיפרו בחיפה. "העבודה העיקרית שלו היתה לחלק חולצות ולהניח קונוסים. במקרה הטוב הוא היה נשלח להשגיח על הצעירים, כשהבכירים היו מתרגלים אימון טקטי".

כשדראפיץ' כבר ניסה - אחרי שנתיים בתפקידו - להביע עמדה מקצועית ולדחוף את רגלו לתחום אחריותו של לוי, היה מי שעצר אותו - המאמן. "בשלב מסוים הייתי צריך לשים לו ברקסים ולהעמיד אותו במקומו", סיפר לוי בשיחות סגורות. "עוזר חייב להיות לויאלי לחלוטין למאמן", מספר צדוק מלכה, עוזרו של ראובן עטר בנתניה בעונה שעברה, "לויאלי כלפי המאמן ולא כלפי המועדון, עוד זוג עיניים, שעוזרות למאמן לראות דברים, שמאפשרות למאמן לשבת ולהשקיף מהצד על האימון. לי היה שיתוף פעולה מלא עם ראובן ודעתי היתה חשובה לו. יש מאמנים שלא מסתייעים בעוזרים. הם רואים בהם משהו שולי בלבד".

הכל תלוי במאמן. הוא, כאמור, זה שמגדיר את סמכויותיו של עוזרו. בארץ, רוב המאמנים תוחמים את גבולותיהם של העוזרים לשטחים מצומצמים מאוד. יוסי אבוקסיס מסתפק בשיחות מוטיבציה אקראיות בהפועל תל אביב; מרקו בלבול אחראי "להרחיק מרן בן שמעון את הנשמות הרעות", לדברי גורמים במכבי; טל בנין ניסה לחולל במכבי פתח תקוה שינוי מקצועי יזום בקידום צעירים ונגרר לחילוקי דעות מרים עם המאמן ניצן שירזי, שחתך את הרומן עמו בסיום העונה שעברה; דוד פיזנטי ממונה על התרגום מגרמנית לעברית באסיפות שעורך לותר מתיאוס במכבי נתניה ואפילו משה סיני משמש לרוב כשופר שדרכו מעביר מאמן הנבחרת דרור קשטן את מסריו לתקשורת.

לויאליות היא שם המשחק. במקרים בהם מנסה העוזר לחצות את גבולות הגזרה, עשן יוצא מחדרי ההלבשה. כך בתחילת העונה שעברה, כשויקי פרץ דבק בעמדתו לשחק עם שני חלוצים ולשנות את שיטת המשחק שהנהיג המאמן אלי כהן במכבי תל אביב. פעם אחר פעם הציע לו המאמן כהן לרדת מהעניין ולהשאיר לו את ההחלטה. פרץ לא חדל וגרר אחריו דיון סוער בישיבת הנהלה, שגלש לויכוח קולני מר בין הניצים.

אין זה מפתיע שפרץ לא חשב לרגע לנטוש את תפקידו עם פיטוריו של כהן, הרי לויאליות לא היתה שם ביניהם. "בארץ", אומר פרץ, "לתפקיד עוזר המאמן אין משקל בכלל. זה עניין של הרבה אמון בין המאמן לעוזר. זו הסיבה שהחלטתי יותר לא להיות עוזר בעתיד. אם אחזור, אז רק בתור כינור ראשון. זה מלמד הרבה על התפקיד, אם החלטתי שמעתה אהיה רק בפרונט. במשך שנתיים שימשתי כעוזר וזה הספיק לי". מעניין מי יגיע למסקנות של פרץ ועזורי העונה.

רוני לוי

התחיל את קריירת האימון בעונת 1999/2000 כעוזרו של אלי כהן, כשלקראת סיומה החליפו כמאמן ראשי. אחר כך נשלח לקבוצת הנוער וב-2003 חזר כמאמן לקבוצה הבכירה, עמה זכה בשלוש אליפויות

ניר קלינגר

לאחר שפרש ממשחק מונה לעוזרו של גרנט במכבי ת"א. עבר לבית"ר באר שבע כמאמן ראשי וחזר למכבי כסמכות הבכירה ב-2002. זכה באליפות בעונתו הראשונה ובהמשך הגיע לשלב הבתים בליגת האלופות

אלי גוטמן

בעונת 1990/1991 מונה לעוזרו של שלמה שרף במכבי חיפה והיה שותף לדאבל. בהמשך הפך למאמן הראשי בקבוצות רבות, כשהישגי השיא שלו כוללים אליפות היסטורית עם הפועל חיפה וגביע עם הפועל באר שבע

אלי אוחנה

פרש מכדורגל בתום עונת 1997/1998 והפך לעוזר של קשטן בבית"ר. ב-1999/2000 מונה למאמן הראשי של קבוצת נעוריו, משם המשיך לבני יהודה, שוב בית"ר, מכבי פ"ת, וכפ"ס, שם לא רשם הצלחה מסחררת

יצחק שום

העוזר הנצחי של שלמה שרף בנבחרת. למרות שאת קריירת האימון העביר תמיד כמאמן ראשי ואף רשם כמה הישגים, כמו דאבל עם פנאתינייקוס ובית"ר, הרבה יזכרו אותו בעיקר כסגן של שרף.