וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מגדיר העמדות הרשמי של וואלה! פוטבול

רחביה ברמן ודני לרדו

3.9.2002 / 0:00

מה זה טייט אנד ולמה הוא כל-כך לחוץ? מה זה רץ אחורי ולמה הוא בעצם רץ קדימה? על מי שומר הגארד ומה זה תאקל התקפי? כל אלה ועוד במדריך העמדות של וואלה! פוטבול

פוטבול הוא המסובך מכל משחקי הכדור. יש כאלה, כמו ההאי-לאי הבאסקי או הקרלינג האירי, שהם פשוט ביזארים למי שלא רגיל, אבל בפוטבול הכל מסובך, או שמא נאמר מורכב. אחד הדברים שלוקח הכי הרבה זמן להבין הוא התפקוד של כל אחד מהשחקנים. יש 13 עמדות שונות בפוטבול, וזה בלי לספור את אנשי הקבוצות המיוחדות ובלי להבחין בין צד ימין לשמאל.

לא להיבהל. מרגע שקולטים את זה, זה נעשה מובן מאליו ולא מעמיס על המוח. אמנם קולטים את זה בעיקר מצפייה יותר מאשר מקריאה, אבל בעידן האינטרנט וה-ADSL אין שום בעיה לעבור באחת מהפסקות המשחק (הלא מעטות) לוואלה! פוטבול כדי לקבל תשובה על התהיות הרבות שמתעוררות בין סאק לטאצ'דאון, או בין דאון ראשון לחטיפה.

העמדות מחולקות לשלוש קטגוריות עיקריות, ונפתח במלהיבה מכולם:

התקפה

קווטרבק (Quarter Back):
הקווטרבק הוא רכז המשחק, והשחקן החשוב ביותר על המגרש. הקווטרבק כורע מאחורי הסנטר, שמעביר לו את הכדור לאחור בין הרגליים, וכך נפתח כל מהלך.

מרגע שקיבל את הכדור, הקווטרבק יכול להתקדם עם הכדור בריצה, להושיט אותו לרץ האחורי (ע"ע) שירוץ איתו, או למסור אותו קדימה. אולם בכל מקרה אסור לקווטרבק למסור את הכדור מרגע שעבר את קו ההתנגשות (הקו הדמיוני עליו הונח הכדור בתחילת המהלך). גם אם חזר אחורה אחרי שעבר את הקו, אסור לקווטרבק למסור את הכדור קדימה והוא חייב לרוץ איתו או למסור הצדה או אחורה.

אם הקווטרבק מופל על ידי שחקני ההגנה מאחורי קו ההתנגשות בזמן שהכדור בידיו, המהלך הבא יחל מהנקודה בה הופל, מה שאומר שהקבוצה שלו מפסידה יארדים. מהלך כזה נקרא "סאק", והוא ההישג היוקרתי ביותר של שחקן הגנה.

רץ אחורי (Running Back):
הרץ האחורי הוא לב ההתקפה. הוא מתמקם בתחילת המהלך מעט מאחורי הקווטרבק, בדרך כלל מעט לצד. במהלכי ריצה, הקווטרבק מושיט לו את הכדור ואז הרץ האחורי מנסה להתקדם בריצה ככל שיספיק לפני ששחקני ההגנה יתקלו ויפילו אותו. לא כל מהלך ריצה מצליח כמובן, ולצד הריצות המלהיבות לארבעים יארד וטאצ'דאון, יש הרבה יותר שנחסמות מיד. רץ אחורי טוב משיג בממוצע ארבעה יארד ומעלה לניסיון. רץ צריך מרכז כובד נמוך, ולכן הרצים הם כמעט תמיד הנמוכים שבין שחקני השדה. מעטים הרצים שגובהם עולה 1.80.

לרץ האחורי מותר גם למסור את הכדור קדימה, כל עוד אינו עובר את קו ההתנגשות. תרגיל הטעיה זה זה נקרא "Halfback Option" (האפבק הוא מונח נרדף ל-Running Back, או רץ אחורי).

כשהמהלך לא בנוי עליו, הרץ האחורי עוזר לקבוצה בחסימת שחקני הגנה המנסים לתקל את השחקן עם הכדור או להפיל את הקווטרבק. יש גם מהלכים שבהם הקווטרבק מעמיד פנים כמושיט לרץ את הכדור, ואז מסתובב ומוסר או רץ בעצמו.

תופס (Wide Reciever):
התופס מתמקם צעד או שניים מאחורי קו ההתקפה, בקצה המגרש, ובדרך כלל רץ קדימה כדי לקבל מסירה מהקווטרבק. יש גם תרגיל שבו התופס רץ מאחורי הקווטרבק לפני תחילת המהלך, מקבל את הכדור בהושטה כמו רץ אחורי ורץ עם הכדור. תרגיל זה נקרא "היפוך" (Reverse). גם התופס מבצע משימות חסימה (או הטעיה) כשהמהלך לא בנוי עליו. בדרך כלל יש שני תופסים, אבל יש גם מערכים של שלושה תופסים. אז נקרא התופס השלישי Slot Reciever. קורה גם שקבוצה עולה עם ארבעה תופסים, אבל זה רק במצבים נואשים.

תופסים הם בדרך כלל אנשים גבוהים למדי, כי הם צריכים להיאבק על כדורים שיורדים מהשמים, אבל לא גבוהים מדי, כי הם צריכים להיות אתלטיים ומהירים מאד. התופסים הגבוהים ביותר הם עדיין מתחת לשני מטר, והתופס הממוצע הוא משהו כמו 1.85.

טייט אנד (Tight End):
הטייט אנד מתמקם על קו ההתקפה, מעט במרחק מהתאקל ההתקפי (ע"ע). למרות שהוא ממוקם קרוב יותר למרכז המגרש מהתופס, הוא מכונה "קיצוני" (End) מפני שהוא השחקן הקיצוני ביותר על קו ההתקפה עצמו. רוב הזמן, הטייט אנד מבצע משימות חסימה או הטעיה. אבל קורה לא מעט שהטייט אנד גם מקבל מסירות, והטייט אנדים הטובים ביותר (כמו שאנון שארפ מדנבר, או טוני גונזאלס מקנזס סיטי) לעתים קרובות גם מובילים את הקבוצות שלהם בתפיסה. הטייט אנד הממוצע יהיה מעט גבוה ומעט כבד יותר מהתופס.

פולבק (Full Back):
הפולבק מתמקם מאחורי הרץ האחורי, ותפקידו העיקרי הוא לחסום עבורו. בעוד שהרץ משתהה כדי לקבל את הכדור מהקווטרבק, הפולבאק רץ ישר קדימה ופשוט מבקיע חור שדרכו יוכל הרץ לעבור. הפולבאק הוא בדרך כלל שחקן רחב מאד. לפעמים הוא עצמו רץ עם הכדור, או רץ קדימה כדי לקבל מסירה קצרה.

קו ההתקפה

שחקני קו ההתקפה הם כמובן חלק מההתקפה, אבל ראוי להסביר את תפקידם בנפרד: תפקידם העיקרי הוא לשמש חומה המגוננת על הקווטרבק מפני שחקני ההגנה, שרוצים להפיל אותו לגרום לו לשמוט את הכדור. תפקידם הנוסף הוא לפרוץ חורים שדרכם יוכל השחקן עם הכדור (הרץ האחורי, או לפעמים הקווטרבק) לרוץ קדימה. קו ההתקפה כולל חמישה שחקנים:

תאקל התקפי (Offensive Tackle):
יש שני תאקלים התקפיים – ימני ושמאלי. התאקל ההתקפי ממוקם מימין או משמאל לגארד (ע"ע) והוא אחד מחמשת שחקני קו ההתקפה (ע"ע) שתפקידם העיקרי הוא לשמור על הקווטרבק. במהלכי ריצה, תפקידם של שחקני קו ההתקפה הוא לחסום את המגינים וליצור "חור" שדרכו יוכל הרץ לפרוץ.

מטרתו העיקרית של התאקל ההתקפי היא לשמור ששחקן הגנה לא יקיף את קו ההתקפה ויתקל את הקווטרבק. תאקלים התקפיים הם השחקנים הגבוהים ביותר במשחק, אבל הקלים ביותר בקו ההתקפה. הסיבה לכך היא שהסנטר והגארדים, השומרים באופן ישיר על הקווטרבק, חייבים להיות יציבים, מה שאומר הרבה משקל ומרכז כובד נמוך יותר, באופן יחסי כמובן. התאקל ההתקפי חייב זרועות ארוכות על מנת להסיט את הקיצוני ההגנתי שמנסה לעקוף את הקו ולהגיע אל הקווטרבק.

גארד (Guard):
הגארדים (הימני והשמאלי) ניצבים מצדדיו של הסנטר. תפקידם העיקרי הוא למנוע הסתערות ישירה על הקווטרבק. במהלך ריצה, תפקידם ליצור חור עבור הרץ. הגארדים הם האנשים הכבדים במשחק, ומשקל הממוצע נע בין 130-150 קילו.

חשוב לציין שהגארד והתאקל ההתקפי השמאליים חשובים יותר ממקביליהם הימניים, משום שהם מגינים על הצד ה"מת" או העיוור של הקווטרבק – הצד שאותו הוא רואה פחות ושממנו הוא חשוף יותר לפגיעה.

סנטר (Center):
הסנטר הוא עוגן קו ההתקפה, והוא זה שמתחיל כל מהלך בהעברת הכדור לקווטרבק דרך רגליו. הסנטר חייב להיות כבד וזריז גם יחד, והוא חייב להיות זריז מספיק כדי לחזור לשיווי משקל לאחר שהתרכז בהעברת הכדור.

ההגנה

ההגנה מחולקת לשלושה קווים: קו ההגנה, המתייצב מול קו ההתקפה, הליינבקרים, המתייצבים מעט מאחוריהם, ושחקניי קו ההגנה האחורי, הסייפטים ומגיני הפינה, שתפקידם העיקרי הוא להגן נגד המסירה. אלה הם שחקני ההגנה:

תאקל הגנתי (Defensive Tackle):
התאקלים ההגנתיים ניצבים זה לצד זה באמצע קו ההגנה. יש גם מערכים שבהם משתמשים בתאקל הגנתי אחד בלבד, ואז מוסיפים עוד ליינבקר (ע"ע). התאקל ההגנתי הוא נמוך וכבד, ותפקידו להבקיע דרך מבעד לגארדים ולהפיל את הקווטרבק (או לתפוס את הרץ המנסה להסתנן).

קיצוני הגנתי (Defensive End):
הקיצוני ההגנתי הוא בדרך כלל מהיר וגבוה, ותפקידו העיקרי הוא להקיף את קו ההתקפה ולהפיל את הקווטרבק. עם זאת, לתאקל ההגנתי אחריות גם בעצירת הריצה, ומעטים מאד הקיצונים ההגנתיים שמצטיינים באמת בשני התחומים.

ליינבקר (Linebacker):
הליינבקר מסתדר מאחורי קו ההגנה. תפקידו העיקרי הוא לשמש קו הגנה שני, ולמנוע מכל רץ שכבר עבר את קו ההגנה מלפרוץ לשטח פתוח. עם זאת, הליינבקר גם יכול להיעזר בחסימות של שחקני קו ההגנה ולהסתער על הקווטרבק, והליינבקרים הגדולים הם בדרך כלל גם זוללי קווטרבקים ידועים. יש מערכים של שלושה ליינבקרים (וארבעה שחקנים בקו ההגנה) ויש מערכים של ארבעה ליינבקרים (ושלושה שחקני קו הגנה).

מגן פינה (Corner Back):
תפקידו של מגן הפינה הוא למנוע מהתופס לתפוס את הכדור, או לפחות להפיל אותו מהר ככל האפשר אחרי שכבר תפס. משאת נפשו של מגן הפינה היא כמובן לתפוס את הכדור במקום התופס ובכך לבצע "חטיפה" (Interception) ולהעביר את הכדור לידי קבוצתו. מגן הפינה הוא כמעט תמונת מראה של התופס מבחינת מבנה גוף – גבוה ודק – ומבחינת כישורים (מהירות, קואורדינציה גבוהה לצורך תפיסת הכדור, ושליטה גופנית גבוהה) אבל הוא בדרך כלל נמוך יותר מהתופס בשניים עד חמישה סנטימטר, פשוט מפני שאילו היה גבוה יותר, היה נעשה תופס, כיוון שזו עמדה יותר יוקרתית.

סייפטי:
הסייפטי הוא חלק מה"סקנדרי", קו ההגנה השני, או ההגנה נגד המסירה. הסייפטי ממוקם הכי עמוק בשטח ההגנה, ותפקידו העיקרי הוא לכסות את התופס, במקרה שהצליח לעבור את מגן הפינה. אולם הסייפטי יכול גם לעלות לעבר קו ההתנגשות ולהגן נגד הריצה. יש שני סייפטים: הסייפטי החזק (Strong Safety) הוא זה המופקד על הצד שבו יש שני תופסים או יותר (או תופס וטייט אנד), ושמו בא מכך שהוא מוצב בצד החזק של התקפת היריבה. הסייפטי החופשי (Free Safety) הוא זה המוצב בצד השני, והוא חופשי גם לעזור נגד הריצה, ומכאן שמו.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

הקבוצות המיוחדות

קבוצות מיוחדות הוא הכינוי של היחידות שעולות לשדה במצבי בעיטה. רוב השחקנים שמשחקים במצבים אלה הם שחקני עמדה רגילים, אבל יש גם ספציאליסטים שמשחקים רק במצבים אלה.

בועט (Kicker): זהו השחקן שבועט במצב של שער שדה, או במצב של בעיטה להשגת נקודה אחרי טאצ'דאון. בועט אמור לדייק מעל 90 אחוז בבעיטות ממרחק של פחות מ-40 יארד, ובאופן כללי עליו להיות מסוגל להבקיע מכל מרחק עד 50 יארד, אם כי בעיטה מעל 45 נחשבת לקשה.

מרחיק (Punter): זהו השחקן שבועט במצבי דאון רביעי, כדי להכריח את הקבוצה היריבה לעבור מרחק רב ככל האפשר לאחר שתקבל את הכדור. לתפקיד זה נדרשת בעיקר רגל חזקה, ופחות דיוק. מרחיק אמור להיות מסוגל לבעוט למרחק 45 יארד באופן עקבי. למרות האמור לעיל, מרחיק טוב יודע לדייק ולבעוט כך שיקשה על המחזירים של היריב לתפוס, הן מבחינת דרך הבעיטה והן מבחינת המיקום.

מחזיק (Holder): זהו השחקן שתופס את הכדור המשוחרר אליו, ומחזיק אותו על הקרקע עבור הבועט. לעתים קרובות, אבל לא תמיד, ימלא את התפקיד הזה הקווטרבק המחליף, כדי שיוכל לבצע תרגיל הטעיה ולמסור את הכדור לתופס במקום להניח לבועט לבעוט.

מחזיר הרחקות (Punt Returner): זהו השחקן שתופס את בעיטות ההרחקה ומנסה להחזיר את הכדור הרחק ככל האפשר לעבר קו השער של היריב. בדרך כלל ימלא את התפקיד הזה תופס מחליף וצעיר, שאינו מקבל דקות משחק רבות בעמדה זו, אבל יש מחזירים שהתמחו בריצה המיוחדת הנדרשת במצב זה וזכו לתהילה בשל ביצועיהם בהחזרת בעיטות בלבד.

מחזיר בעיטות (Kickoff Returner): תפקיד דומה מאד למחזיר ההרחקות, ולעתים קרובות (אבל לא תמיד) ממלא את שניהם אותו שחקן. מחזיר הבעיטות, כפי שהשם מרמז, מחזיר את בעיטות הפתיחה, המבוצעות בתחילת כל מחצית ולאחר טאצ'דאון או שער שדה.

משחרר רחוק (Long Snapper): זהו השחקן שמשחרר לאחור את הכדור למרחיק. הדבר נעשה באותה תנוחה בסיסית כמו שחרור הכדור מהסנטר לקווטרבק, אבל המסירה צריכה לעבור מרחק רב בהרבה (שבעה יארד, במקום הושטה מיד ליד), כך שדרוש דיוק. שחרור לא טוב והמסירה עוברת למרחיק מעל לראש, מה שעלול ליצור תוך שנייה הבדל של ארבעים או חמישים יארד לטובת היריב.

זהו זה. עכשיו גם אתם יכולים להתרווח עם איזו בירה צוננת ובפעם הבאה שהשדר יגיד שהפולבק חסם את הליינבקר למען הטייט אנד, לא תחשבו שמקללים אתכם בשפה לא מובנת. תיהנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully