הטוב: פרדראג ראיקוביץ'
ישחק או לא ישחק, יורחק או לא יורחק. בית הדין, בית המשפט. שוב בית המשפט. פרדראג ראיקוביץ' עבר אולי הסיוט הכי מטורף שיכול ליפול על שחקן כדורגל, כשפארסת בית המשפט נמשכה עד שעות ספורות לפני משחק העונה.
ושלא תטעו שיתופו במשחק העונה הוא חרפה ענקית שמגיעה לכל פינה. להתאחדות שהחמיצה ממטר שער בטוח בענישה חשובה, למכבי תל אביב שלא שמה קצוץ על כללים בסיסיים בליגה וגם לעיתונות שאפשרה לקבוצה שהיתה מעורכת בקטטה חמורה להסית את הדיון לשאלות כמו ייצוג או מתורגמן.
אבל באותה מידה ראיקוביץ' עמד בכל הלחץ הזה. אולי הלחץ הכי גדול שזכור בליגה לפני משחק עונה. שחקן זר, צעיר, ובכל זאת הוא היה שם בכל רגע שרצו אותו. נכון, לא היו שם הרבה כאלה. מכבי תל אביב היתה הרבה יותר מסוכנת, אבל גם באתגרים הקטנים ראיקוביץ' לא מצמץ. לא נתן לרגע אחד הרגשה של חוסר ביטחון להגנה. עדיין אי אפשר לדעת לאן יתפתח "השוער הטוב בעולם לגילו". מידת כישרונו עדיין טעונת בדיקה. אבל אופי יש לילד. חתיכת אופי.
הרע: פטר בוס
המערך של פטר בוס לא הוכיח את עצמו. קורה. גם מאמן טוב יכול לבוא עם רעיון ולא להצליח. אפילו במשחק עונה. אפילו ששלושת הבלמים אותם הגה, יחד עם דור פרץ כמגן שמאלי, לא הניבו את היתרונות שהוא חיפש להשיג. קורה גם לטובים ביותר.
הבעיה עם בוס היתה ההכנה המנטלית. מכבי תל אביב לא באה מרוכזת למשחק, בעיקר בחצי הראשוו, ונתנה לבאר שבע להיכנס למשחק ולהרוויח את הביטחון שהיא חיפשה מלכתחילה. ברור, לכל קבוצה קשה להתרכז כשההרכב נקבע בבית משפט שלוש שעות ל]פני משחק גורלי. אבל הכל היה ידוע מראש למאמן. ובמקום לתת לשחקנים שלו שקט, במקום לגרום להם להתנתק, הקבוצה של בוס חשבה יותר מדי זמן במשחק על אירועי סכנין ובית הדין. וכאשר כבר נכנסה לעניינים, היריבה שלה היתה מספיק חזקה כדי לספוג זאת.
המכוער: האירועים שקדמו למשחק
קצב מעולה, מהפכים של מומנטום, איכות אנושית של שחקנים, של קבוצות. אווירה מדהימה, מתח לא אנושי, קרב אמיתי של ספורטאים. כל ההכנות למשחק העונה הצביעו על פיאסקו. על דברים שנקבעו על השולחן הירוק ותקדים בלתי נתפס שעד שלוש שעות לפני המשחק אתה לא יודע אם שוער הקבוצה המארחת ישתתף, והדברים תלויים בבית משפט אזרחי ושופט מוזר.
אלא שהמשחק התעלה על הכל. משחק עונה שהצדיק את כל ההייפ, למרות ה-0:0. משחק עונה שחידד לנו שלמרות הליגה החלשה והרמה הירודה, יש לנו שתי קבוצות מצוינות. לשעה וחצי בבלומפילד שכחנו מהכל, והלב חזר לדפוק מהר בגלל הדבר האמיתי. כדורגל, ולא שופטים. קבוצות ברמה גבוהה, ולא דיינים ברמה נמוכה. שתי קבוצות שהביאו כבוד ענק לליגה שספגה בשבוע האחרון כל חבטה אפשרית.