מלאני מגי פרסמה אתמול פוסט מרגש בפייסבוק, במלאת עשור למותו של בעלה קווין ז"ל בתאונת דרכים בארה"ב.
הרבה חברים מישראל וממכבי הגיבו שם, בהם דורון ג'מצ'י ומוטי דניאל. גם דני פדרמן, המנכ"ל המשותף של מכבי, הוסיף תגובה אמוציונאלית. "בתור ילד שגדל בישראל בשנות ה-80', קווין היה מודל אמיתי לחיקוי", כתב פדרמן ג'וניור. "הוא היה עבורי סמל לתשוקה ולעבודה קשה... תמיד יכולת לראות שזה לא סתם משחק עבורו, לא סתם עבודה, אלא דרך חיים... הרוח שלו נמצאת איתנו בכל ערב חמישי. אחד ויחיד, לעולם לא נשכח".
שתי דמויות מיתולוגיות אחרות, המייצגות את אותו אתוס היסטורי, יכובדו הערב בהיכל. כריס בוטרייט, אלמנתו של ג'ים (ג'ימבו) המנוח, ולו סילבר יבדל"א, ייכנסו הערב ל"היכל המכבים" - פרויקט שמקדמת מכבי בחודשים האחרונים, כחלק ממאמציה לשימור המורשת וההיסטוריה המפוארת (לאחרונה גם נפתח בהיכל מעין מוזיאון, ראשון מסוגו בארץ, הפתוח לציבור). מכבי שלחה הבוקר סמס למנויים והפצירה בהם להקדים להגיע ולנכוח בטקס "על מנת לכבד את גיבורי ילדותנו".
מיד לאחר הטקס תעלה לפרקט הקבוצה הזרה בתולדות המועדון. בפעם הראשונה בהיסטוריה כולל הסגל רק שני שחקנים בכירים ילידי ישראל (גיא פניני ויוגב אוחיון); ולראשונה גם כן נמצאים ילידי ישראל בסגל בעמדת מיעוט מול המתאזרחים (השנה, לא פחות מארבעה - המספר הגבוה בהיסטוריה המודרנית: טיוס, לנדסברג, בלו וכהן).
ואחרי שיעלו השחקנים יעלה לאוויר מטוס הצפלין המצועצע של נותנת החסות "אפריקה ישראל מגורים", שכפי שהודיעה אתמול מכבי כולל "תאורה פנימית מתחלפת ויכולת לזרוק פלאיירים"; ותושק באופן רשמי אפליקציה חדשה, ויקודם אתר האינטרנט המתחדש, וגם תורגש נוכחותו של הספונסר החדש שהצטרף רק השבוע לחיק המשפחה, קבוצת הנדל"ן סמי מצלאווי, שתעניק השנה למכבי חסות בהיקף של שלושת-רבעי מיליון שקל.
גם השנה מכרה מכבי תל אביב כמעט 10,300 מנויים. היא שוב מכרה את כל תאי הצפייה ועם צירופה של הספונסרית מצלאווי "מיצינו את כל שטחי הפרסום האפשריים", מתגאה בכיר במועדון. לא רק על מדי המשחק והאימון של השחקנים, כמובן, אלא "גם על ה'לדים', באזור קווי העונשין, בקובייה הגדולה. אין יותר שטחים למכור, 100% נמכרו".
מי שרוצה להשתתף בחגיגה עדיין מוזמן: באתר האינטרנט של מכבי מוצעים למכירה כרטיסים לכל היציעים (למעט יציעים 5, 6, 11 ו-12) למשחק מול הכוכב האדום. אלו כמה מאות כרטיסים שמכבי מחויבת לפי התקנון לשמור לאוהדי הקבוצה האורחת, ושמוצעים למכירה בדרך כלל בשבוע המשחק (מכבי היא הקבוצה היחידה ביורוליג שמלווה בידי אוהדיה לחו"ל). אבל כדי לרכוש את הכרטיס המוזהב תצטרכו להיפרד מ-350 עד 700 שקלים. במכבי מאמינים שכל הכרטיסים בכל זאת יימכרו.
מי שלא יהיה בהיכל יוכל לצפות במשחק בערוץ 10, בערוץ 5 היי-דפינישן, ובכל אתרי האינטרנט הגדולים. ואם אתם באוטו, שימו רשת ב'.
ראובן ויסמן, מאוהדיה הוותיקים של מכבי, קם הבוקר בלי התרגשות מיוחדת. פעם, בתקופות אחרות, ויסמן היה מתחיל לאכול את האצבעות מרוב לחץ כבר ביום שלישי. אלא שבשנים האחרונות הוא כבר לא מרגיש בהיכל כמו בבית.
"תסתכל כמה קהל יהיה הערב במגרש בהצגת השחקנים", אומר ויסמן, "תבדוק כמה אוהדים יעודדו בזמן המשחק. ממה זה נובע? ממיליון סיבות, אבל בעיקר מהיעדר הזדהות. תבדוק כמה אנשים באים כדי להתחכך ולהצטלם ולכמה באמת אכפת מהקבוצה".
ההתנהלות של מכבי בשנים האחרונות מבלבלת הרבה אוהדים, בהם גם ויסמן. דומה שהמועדון כולו מצוי בסוג של דיסוננס: משקיע בשימור ההיסטוריה, בבניית היכלים ומוזיאונים וטקסים מחד, ומנגד בפועל מתכחש למסורת. העונה, לראשונה בהיסטוריה, מינתה מכבי קפטן זר לחלוטין (שארפ היה מתאזרח ישראלי), ובעיני סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי "זו נקודה מאוד משמעותית בתולדות המועדון, אפילו שהיום מדובר בה מעט מאוד".
מכבי מציגה את הסגל ה"צברי" הדליל והאנמי אי-פעם. כל זה מצטרף לקריסת מחלקת הנוער בשנים האחרונות, פעם אימפריה בלתי-מנוצחת והיום מחלקה שמאבדת אליפויות בקצב הולך וגובר, בכל השנתונים; מחלקת נוער שמתוקצבת במיליונים ולא הצמיחה אף שחקן משמעותי בקבוצה הבוגרת מאז ימי הלפרין (וכספי, אף שהצטרף למחלקת הנוער בגיל מתקדם יחסית).
הדיסוננס הזה בא לידי ביטוי ברחוב. מצד אחד המערכת השיווקית של מכבי משתכללת מידי שנה ומוצאת דרכים חדשות להכניס מיליונים לקופת המועדון; מצד שני, התחושה היא שהרחוב הולך ומתנתק. זה לא רק הרייטינג שהולך ומצטמק (בשבוע שעבר רק 8.1% למשחק בערוץ 10), אלא התחושה הכללית שהבועה התל-אביבית מגולמת באופן מושלם בקבוצת הכדורסל של מכבי: המאיון העליון וכלי התקשורת שומרים לה אמונים, אבל העם - מקור כוחה ההיסטורי - מאבד רגש ועניין.
ולא רק אוהדי הטלוויזיה - אלא אפילו אנשים שבעבר הגדירו עצמם כאוהדים שרופים.
"אני פוגש המון אנשים ברחוב, ו-99.9% אומרים לי שהתהליך שעובר על מכבי מאוד מפריע להם", מספר מיקי ברקוביץ'. "זה היעדר הישראלים, המסחור הגדול. זה חורה מאוד אפילו לאוהדים, ואני חושב שאפילו אם יבואו ניצחונות במצב הקיים, זה ימשיך להפריע לקהל, ובפרט לאלו שמלווים את הקבוצה עשרות שנים. אני בטוח שגם לאנשים שמובילים את המועדון זה מפריע. זה חורה גם לי, ולדעתי במכבי צריכים לתת על זה את הדעת ולפתור את העניין מהר מאוד".
הדילמה הישראלית איננה חדשה, כמובן. מכבי מעולם לא הייתה קבוצה "צברית": גם בסוף שנות ה-70' נסמכה בעיקר על שחקני חיזוק זרים (ארל וויליאמס), מאוזרחים (אולסי פרי, ג'ים בוטרייט) או עולים חדשים (ברודי, סילבר, צימרמן, גריפין ואחרים). ואפילו השושלת הראשונה והשנייה של פיני גרשון, שתיים מהקבוצות האהובות בכל הזמנים, נשענו על זרים (האפמן ומקדונלד; שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון).
אבל "הבעיה הכי גדולה היא שבשנים האחרונות מכבי גם לא-ישראלית וגם מפסידה", מחדד מוטי דניאל. "כשאנשים מסתכלים היום על שנות ה-90', שבהחלט לא היו מוצלחות, הם אומרים: זו לפחות הייתה קבוצה ישראלית. אני חושב שאז גם אנשים באמת התעניינו במכבי. לא הייתה הרבה שמחה כי לא הייתה הישגיות, אבל לפחות הם היו מחוברים לקבוצה. היום, כשמכבי מפסידה, היא פשוט לא מעניינת את הקהל הרחב, ולמי שהיא כן מעניינת אותו אין סבלנות לקבל הפסדים אם אין בסגל שחקנים שאפשר להזדהות איתם. הדבר הראשון שאני שומע מאנשים כשמכבי מפסידה אלו דברים כמו 'לא משנה, אפשר לחשוב מי אלה הרייס וההיקמן האלה, את מי זה מעניין בכלל'. רמת הסלחנות או הסבלנות כלפי קבוצה שהיא אמריקאית או זרה לגמרי ולא מנצחת היא שונה מרמת הסבלנות שהייתה מופגנת כלפי קבוצה ישראלית. אני חושב שלישראלים היו יותר סולחים".
זו שאלה פילוסופית האם חובבי ספורט אוהדים של קבוצה או אוהדים שחקנים. ועד כמה שחקנים או הדרכון שלהם משמעותיים בגיבוש זהות של הקבוצה. אבל כשזה נוגע למכבי תל אביב ההיסטוריה מוכיחה שלאוהדיה אכפת קודם כל מהצלחות. ניצחונות יוצרים הזדהות.
רן ברודר נמנה על מנהיגי ארגון "גייט 11", הארגון שאחראי על העידוד והתפאורה בהיכל ושחבריו מרכיבים את עיקר הגרעין הקטן שמגיע בקביעות למשחקי הליגה ואף מלווה את מכבי ברחבי הארץ. הארגון של ברודר מקיים קשר רציף וקבוע עם מכבי - ולכן ברודר מתעקש לשמור את דעותיו "לפגישות עם ההנהלה ולא לעיתון" - אבל אפילו הוא מודה ש"מה שאנחנו מחפשים זה חיבור לקהל. עכשיו 'תופסים גל' על עניין המתאזרחים, אבל לך אני אומר שקבוצה יכולה להיות מחוברת לקהל גם אם היא מלאת זרים. איך? אם שחקנים נלחמים. אם הם מגיעים להודות לקהל בסוף המשחק. נכון, מרגישים עכשיו שהקבוצה פחות מחוברת. אבל אני לא בטוח שזה יקרה אם עכשיו ישחררו שני זרים ויחתימו שני ישראלים".
ברודר מדגיש ש"אין אצלנו ביטויים כמו 'ככה זה לא יכול להימשך', אבל נשמח ליותר ישראלים וליותר חיבור. דיברנו על זה בזמנו עם גור (שלף, המנהל לשעבר של מכבי, א.ג.) והיום אנחנו מדברים עם ניקולה (וויצ'יץ') ועם החבר'ה הישראלים בקבוצה. אנחנו כן פועלים בנושא. פחות מתלוננים ויותר עושים".
דורון ג'מצ'י שומר על קשר קבוע עם האוהדים. במשך כמה שנים שימש כאחראי קשרי הקהילה של המועדון. למעלה מ-20 שנה העביר ג'מצ'י במערכת, על הפרקט ומאחורי הקלעים (וכיום כמרכז קבוצת הוותיקים), והוא יודע ש"הקהל רוצה בעיקר לנצח. אוהדים רוצים בהצלחת הקבוצה כי הם מכביסטים. אבל גם אם הקבוצה תצליח השנה ותהיה אווירה של ניצחונות, אני חושב שהקהל היה נהנה יותר אם תוך כדי ההצלחות הוא היה רואה גם יותר חבר'ה ישראלים. כל ישראלי מצוי היה חושב ככה. בספורט כולם רוצים לנצח, וגם אנחנו חלק מהעולם, אבל בכל זאת אנחנו קצת שונים ויותר רגישים לעניין המוצא. אבל צריך גם להגיד את האמת: חוץ מליאור אליהו, האם יש בחוץ ישראלי שיכול לשחק במכבי מבחינת הרמה שלו ולא משחק אצלה?".
זה גם מה שאומרים במכבי תל אביב: אין ישראלים. ואנחנו צריכים לנצח. כי גם אם לכל השחקנים שלנו יקראו כהן ולוי, וכולם יגדלו בתל אביב או בחיפה, ונפסיד - יאכלו אותנו חיים. אנחנו צריכים לנצח כי אנחנו מתקיימים במציאות ספורט גלובאלית, שבה אנחנו כבר לא נאבקים מבחינה שיווקית רק מול אולימפיאקוס או הפועל ירושלים, אלא מול מסי ורונאלדו ולברון. אנחנו צריכים לייצר קבוצה מנצחת, ובמצבו הנוכחי של הכדורסלן הישראלי זה בלתי-אפשרי.
מצד שני, הטענות האלה לא מקובלות על כל אוהדי מכבי. יש שטוענים שניתן היה לבנות את הקבוצה אחרת כך שגם יוחתמו שחקנים טובים יותר וגם ישולבו ישראלים צעירים - "אם הקבוצה תפסיק להיבנות לרוחב ותתחיל להיבנות לעומק", כפי שאומר ויסמן.
ובמלים אחרות: אי-אפשר לעבוד עלינו, הוא אומר.
"מה שחשוב לקהל זה קודם כל הצלחה", מאשר ויסמן. "רק כשאין הצלחה מדברים על זה שאין ישראלים. אם מכבי תצליח, לא יבדקו את הדרכונים של השחקנים. הבעיה שבשנים האחרונות גם אין הצלחה וגם אין ישראלים. באופן אישי הייתי מוכן לוותר על חלק מההצלחה כדי שיהיו יותר ישראלים - למרות שאני חייב לומר שהיו הרבה זרים שהזדהינו איתם לאורך השנים, כמו פארקר או וויצ'יץ'. זו פונקציה של זמן במכבי וחיבור למערכת ולקהל. אבל בכלל, מה זה 'ישראלים'? מבחינתי אין הבדל בין שחקן כמו נעימי, שבסוף נשאר משיקולים שונים, לבין היקמן. שניהם לא גדלו במכבי. מבחינתי שניהם זרים. זה שנעימי מדבר עברית זה נחמד ויפה, אבל בינתיים המעמד שלו זה מעמד של זר. הבעיה היא שאין בכלל שחקנים שצמחו בתוך המערכת. זה גורם לכך שרוב הקהל האמיתי לא מזדהה יותר מדי עם מה שיש, וזה סוד ידוע במכבי וביציעים".
מי שמסתובב במגרש וברחוב, או סתם גולש בפייסבוק, שומע את הטונים. אחרי שתי עונות בינוניות, ועם פיינל פור אחר בחמש שנים, ישנם ניצנים ברורים של מחאה. זה חלק מהדיסוננס: כלפי חוץ המגרש מכור מראש, ונוצץ מתמיד, וערבי חמישי היו ונותרו ההצגה הספורטיבית החשובה בישראל; אבל מתחת לפני השטח האוהדים מתחילים למאוס במצב.
וזו יכולה להפוך לבעיה גדולה: כי בלי יד אליהו חם ותומך מכבי היא לא מכבי; ואם גם העונה לא תהיה זו "מכבי", ייתכן ששריקות בוז - שנשמעו לאחרונה בקדנציה הקודמת של דיוויד בלאט במועדון, בשנת 2003 - יחלו להדהד ביציעים.
האוהד אילן סרף ("השועל") דיבר לאחרונה במספר כלי תקשורת על מחאה המכוונת, כרגע, כנגד בלאט. אוהדים רבים של מכבי הבהירו כי אין המחאה על דעתם, ורמזו כי יש לכך קשר לקרבה של סרף וגרעין נוסף של אוהדים לליאור אליהו, שנזרק בקיץ. ובכל זאת, מודה ויסמן, "יש באוויר הרגשה כללית של מחאה. אם מכבי תיכשל העונה, המחאה תתפוס. 'תיכשל' משמע לא תצליח באירופה. כמה הפסדים באירופה יכולים להדליק את ההיכל. השאלה היא האם זה יקרה. אני מאוד רוצה, באופן אישי, שמכבי תצליח - אבל לאור ההתנהלות הנוכחית בהחלט מתגברת תחושת חוסר-הסבלנות".
ohad@walla.net.il